אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])מקורו של משבר המנהיגות הפוקד את העולם נעוץ במילה אחת עוצמתית – ענווה. זו מילה שכבר כמעט אין עושים בה שימוש. להיפך, היא נחשבת למילה שמגלה חולשה, רכות, רפיון, חוסר עמידה על עקרונות וכן הלאה.
אלו הרואים עצמם מנהיגים, מקיפים עצמם ביועצים המפמפמים להם כל הזמן להפגין עוצמה, תעוזה נחישות, כוח, 'סכין בין השיניים'. אסור להם להיראות רכים, מהססים, מתלבטים, מהרהרים או חלילה ענווים. מילת המפתח היא כריזמה, יכולת לעבור מסך, לנופף להמונים בביטחון עצמי, לדבר בקול סמכותי ובוטח, וכיוצא באלו הדברים.
לו היינו זוכים, היינו מבינים כי ענווה היא התובנה הגדולה – שאתה משרת רעיון ואנשים, ולא הם משרתים אותך. ענווה היא היכולת וגדלות הנפש להקשיב, להודות בטעות, לתת מקום גם לאחר. ענווה אמיתית ממלאת את האדם עוז ותעצומות, מכיוון שהיא איננה באה לשרת את האגו שלו אלא את הערכים והאידאות. ענווה אמיתית נובעת מתודעת שליחות גדולה.
עולם ללא ענווה הוא עולם חסר, עולם שבו הציניות שולטת, המניפולציה מתמרנת, התקשורת חוגגת, והנשמה מתייבשת.
משה רבנו, המנהיג היהודי הגדול היותר, כבד הפה והלשון, זה שניהל משא ומתן קשוח מול פרעה, זה שהוציא את העם ממצרים והביא אותם עד גבולה המזרחי של ארץ ישראל, זה שהתמודד מול קשיים אדירים מבית ומחוץ, זכה לקבל את מילת ומידת המפתח הערכית והנצחית ביותר – ענווה. את האיש הזה מכתיר הקב"ה בתואר הגבוה ביותר שנותן אלוקים לבן אנוש: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".
מנהיגים שהותירו חותם של אמת ולטווח ארוך על המציאות, הם אלו שמידת הענווה נכחה בעולמם
אנו מוקפים מכל עבר בארץ ובעולם במנהיגים אזרחיים, צבאיים, כלכליים וכו', המוקפים בפמליות של עוזרים ויועצים הדואגים לשדר עוצמה וכוחנות. ומידת הענווה מונחת לה בקרן זווית, מבוישת, ללא דורש וללא ביקוש.
נכון לעשות 'זום אאוט' על מנהיגים בהיסטוריה במבט לטווח ארוך, ולראות מי באמת הותיר חותם משמעותי לדורות ומי עשו הרבה רעש וצלצולי פוזה ושקעו אל תהום הנשייה ונשכחו מלב. מנהיגים שהותירו חותם של אמת לטווח ארוך על המציאות, הם אלו שמידת הענווה נכחה בעולמם והייתה חלק מהותי מאישיותם. מה שהנחה אותם הייתה תודעת השליחות והאחריות, שנבעה מתוך מידת ביטול האגו האישי ומידת הענווה.
נבון ונכון יהיה לכולנו, במיוחד בעת הזו, לבחון את אלו המתיימרים להיקרא מנהיגים, בארץ ובעולם, במבחן הענווה. עד כמה הם נמצאים במצב שכולו גאווה וכוחנות הנובעות מאגו מנופח ותחושה של 'אין עוד מלבדי', ועד כמה הם פועלים מתוך תחושת שליחות, עם יכולת קבלת והכלת האחר ומתן כבוד לזולת.
