עובדים עלינו בעיניים?

אמון בין אנשים הוא תנאי בסיסי לקיומה של חברה

החשש הזה ש'דופקים אותנו'… ש'מקמבנים' אותנו, שעובדים עלינו וכו', פוגש אותנו לאורך כל היום- בקניה או במכירה של רכב, בביקור בית של בעל מלאכה כזה או אחר, בקניה או השכרה של בית, במוסך או בדוכן הפירות והירקות, בכניסה למונית וכמעט בכל מקום.

כולנו הולכים עם החשש הפנימי שמא זה שמולי – המוכר, הקונה, המתווך, בעל המלאכה, הקופאי, המוסכניק, וכן הלאה- עובד עלי, מנצל את תמימותי ואת חוסר הידע שלי, 'גוזר עלי קופון' ו'עושה עלי קופה'.

החשש הזה יוצר מציאות של חשד מובנה מנוכלים שמסביב, ושל חוסר אמון בסיסי.

הראש עסוק כל הזמן בלבדוק שלא עובדים עלי, איפה עוקצים אותי, ואיפה 'עושים עלי תרגיל' שאולי לא שמתי לב אליו.

אבל, אמון בין אנשים הוא תנאי בסיסי לקיומה של חברה.

בלי אמון יתקשו בני אדם לנהל מערכות יחסים אנושיות מוסריות וכלכליות.

יושר והגינות הם מוצר חברתי בסיסי ותנאי לאיכות חייה של כל חברת אנשים.

בכל מקום שיש בו אנשים ושיש בו מסחר, מקח וממכר, היצע וביקוש, יימצאו אנשים שאפשר לעבוד עליהם ו'לעשות עליהם סיבוב'.

בדיוק משום כך באה התורה, מצווה ומציבה רף להתנהלות של חיים חברתיים וכלכליים: "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו".

בין אם זה אונאת דברים- לתת עצה שאינה טובה ואינה נכונה, או לייפות את המוצר, להעלים פגמים, ובין אם זה אונאת ממון של זיוף, מצג שווא, ושקר בענייני הכספים- כל אלו הם תאים סרטניים שעתידים, חלילה, להשחית כל חברה ולגרום לקריסתה.

אמון, ואמינות, יושרה והגינות, הם ערכי יסוד הראויים לחברה, והם התשובה המעשית בכל מרחבי החיים לציווי של 'אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו'- לא בדיבורים ולא במעשים.

(בהר בחוקותי תשפ"ג)