אנחנו מוכנים ליפול פעם אחר פעם במלכודת דברי החלקלקות, לא מתייחסים להפרת הבטחות עבר; ולא מתעמקים בקיומן של הבטחות סותרות
"ככל היוצא מפיו יעשה" – במובן המצומצם של פסוק זה מדובר במצוות עשה הקשורה בדיני הנדרים: אדם הנודר נדר מחויב לעשות ככל היוצא מפיו. ברם, יש לפסוק זה משמעות רחבה בהרבה, והיא קשורה בחובה של האדם לעמוד בדיבורו. אמנם, להבטחה אין משמעות משפטית המאפשרת את תביעת קיומה, בין אם מדובר בדיני ממונות, שכן היא מהווה קניין דברים, ובין אם מדובר בתחומים אחרים. אולם, אין הדבר קובע חס ושלום שלא מוטלת חובה על האדם לעמוד בדיבורו – בין מפסוק זה ובין מדברי הגמרא "שיהא הן שלך צדק ולאו של צדק". מילתו של אדם צריכה להיות חזקה יותר מאשר חוזה משפטי, או כל מסמך אחר. היא נובעת ממשמעות הדיבור, ממידת האמת והנאמנות, ומהחובה לשאת ולתת באמונה, לאמור: ביושרה, בהגינות וכדו'.
כאשר אנו עוסקים בהבטחות בחירות – הדבר משמעותי הרבה יותר, וזאת משתי סיבות. ראשית, המנדט של הנבחר אינו שייך לו. הוא שליח. הוא קיבל אותו מאתנו – האזרחים – ועל כן הוא מחויב לעשות את מה שהוא הבטיח. יש כמובן מקום לתמרון פוליטי מסוים, שהלוא גם את זה הוא קיבל מאתנו, אולם אין לו רשות כלשהי להוליך את ההבטחה שהבטיח למקום אחר לחלוטין. מעבר לכך, אי-קיומה של הבטחה על ידי מנהיג ציבור משפיעה השפעה הרבה יותר חמורה, שכן היא מעצימה את הנורמה של תרבות הבטחות השווא והשקר, ואם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר.
המאבק בהתחייבויות השקר אינו מתחיל לאחר הבחירות. הוא מתחיל לפניהן. בשעה שפוליטיקאי מבטיח דברים שאין סיכוי שהוא יוכל לקיים; בשעה שהוא מתחייב התחייבויות סותרות, שבאופן מהותי תכרחנה אותו להפר חלק מהן, שכן לא ניתן לרבע את המעגל; בשעה שהוא מנהל בסתר מהלכים פוליטיים העומדים בניגוד מוחלט להתחייבויות הפומביות שלו; בשעה שהוא מסתיר את מגמתו האמיתית, ונוהג בדרך של אחד בפה ואחד בלב – כל אלה מרעילים את השדה היסודי של מידת האמת והמרכזיות שלה.
הוא האחראי הגדול לפגיעה החמורה בחותמו של הקב"ה שהוא אמת, באחד היסודות שעליו העולם עומד ביחד עם הדין והשלום. אך אחראים לכך, אם כי במידה פחותה בהרבה, גם המוכנים להסכים עם תרבות זו, לאמור: אנחנו הציבור. אנחנו מוכנים ליפול פעם אחר פעם במלכודת דברי החלקלקות; אנחנו לא מתייחסים להפרת הבטחות עבר; אנחנו לא מתעמקים בקיומן של הבטחות סותרות או באלה שהן בלתי ניתנות למימוש, ומתעלמים מכך; ובעיקר – אנחנו מוכנים לקבל את הנורמה כי בפוליטיקה הכל מותר, ולכן לפטור את העוסקים בה ממחויבות כלשהי למידת האמת.
פרשת השבוע שלנו היא הזדמנות מצוינת לעורר מחדש את בקשת האמת. יבחר כל אחד את הדרך בה הוא מאמין, ויצביע כל אדם למפלגה שהוא סובר שהיא משרתת את הציבור בדרך הטובה ביותר. כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם שוות, ואשרינו שאין אנו חיים בחברה שהיא שפה אחת ודברים אחדים. אולם יתבע כל אחד ממי שהוא בוחר בו כבר עכשיו לא להבטיח את מה שלא ניתן לקיים, ולא להתחייב על מה שאין בכוונתו לעשות זאת. לא אחרי הבחירות. עכשיו.
(מטות תשפ"ב)