האם גר שמאמין גם בה' וגם בישו – נחשב יהודי?

הגיור דורש שינוי באדם, שינוי אמוני ושינוי באורח חייו. גיור הוא סוג של טרנספורמציה, שינוי עמוק בנפש האדם. הגיור הוא אקט טוטאלי, שינוי במהותו של אדם, ולכן "אין גיור לחצאין". לא במקרה הביטוי לגיור בלטינית ובאנגלית הוא Conversion שמשמעותו שינוי עמוק. הלכך, אדם המתגייר מתבקש להשיל מעצמו את קליפות עברו, לחצות את הקווים, להיוולד מחדש וכך להגיח לעולם כיהודי מאמין באלוקי ישראל בלבד. הלכך הרמב"ם כתב ש"מודיעין אותו עיקרי הדת שהוא ייחוד השם ואיסור עכו"ם ומאריכין בדבר הזה" (הלכות איסורי ביאה יד, ב), מתוך צורך שהגר יעזוב את אמונתו הקודמת, ויקבל על עצמו את מצוות "אנוכי ה' אלוקיך" שהיא מצוות האמונה בייחוד ה'. הגיור האידאלי הוא היפוך הלב וכניסה תחת כנפי השכינה מתוך הכרה עמוקה. הגיור איננו טקס או מעשה טכני בלבד, אלא מעשה דתי הדורש התפתחות ושינוי תודעתי. הגיור איננו מתחרש בבית הדין או במקווה בלבד אלא בהכרתו של האדם, בעולמו המוסרי והתרבותי, למעשה, בכל העולמות בהם אדם חי.

בעל חמדת שלמה על שולחן ערוך (שלמה זלמן ליפשיץ 1765 – 1839) מסביר את תהליך הגיור: "צריך לומר דעיקר הגירות הוא שעזב עמו וא-לוהיו ובא להסתופף תחת כנפי השכינה וקבל עליו דת ישראל להיכנס בקהל ה' ועל זה נופל לשון גירות" (יו"ד, סימן כ"ט סעיף כ"ב). כלומר, שעזיבת האמונה הקודמת היא תנאי להצטרפות לקולקטיב היהודי.

בעל הלכות גדולות כתב בהלכות מילה: "גר שחזר לסורו, פתו פת כותי, ויינו יין נסך, פירותיו טבלים, ספריו ספרי קוסמים ושמנו כיינו, ושאר כל דבריו הרי הוא כגוי" (חלק א', עמוד  217). פרשנות פשוטה לדבריו של בה"ג היא שלמרות שהגר סיים את הליך הגיור כיהודי, אם אמונתו איננה אמונה יהודית והוא ממשיך לעבוד עבודה זרה, דינו כגוי גמור. הוא אשר אמרנו, הגיור הוא אקט דתי ולפיכך רק מי שמאמץ את האמונה היהודית יכול להצטרף לדת היהודית.

כאשר אדם מבקש לשנות את אמונתו, הרי שיש בכך קושי מחשבתי ורגשי. כיצד מסוגל אדם לעזוב את האמונה בה הוא גדל וחונך כדי לאמץ את אלוקי ישראל? אין ספק שיש בכך אתגר גדול עבור הגר וכן עבור בית הדין כדי לבחון את עומק השינוי וכנותו. הניסיון מורה שככל שאדם יותר חכם ויותר רוחני הוא מסוגל לעשות את השינוי באופן יותר חד ומשמעותי. זכורני ששמעתי פעם מפרופ' אפרים מאיר (שהוא עצמו היה אדם פרוטסטנטי ועבר גיור) שדווקא אדם נוצרי שאמונתו מבוססת על חיים ספיריטואליים ועל אמונה הוא המסוגל לעבור גיור, יותר מאדם שגדל כאתאיסט, כיון שאדם רוחני מסוגל לשינויים בחייו הרוחניים והאמונים. כמו כן, אדם משכיל ומלומד יודע להבחין בהבדלים התיאולוגיים בין היהדות והנצרות ולקבל אותם באופן שלם. הגיור הוא מעשה סובייקטיבי פנימי שמשאיר חותם לא רק על ההשתייכות החברתית של הגר אלא גם על מעמדו הרוחני מול הקב"ה.

דוגמה טובה לצורך לאמץ את האמונה היהודית ולא לפסוח על 2 הסעיפים היא גיורם של הכותים, אשר בסופו של דבר לא צורפו לעם היהודי. לאחר שגלו עשרת השבטים מארץ ישראל, הביא מלך אשור לערי שומרון אנשים מאומות אחרות שנקראו כותים. לאחר גיורם התברר שהם ממשיכים להאמין באלוקי ישראל וגם שומרים על דתם ואמונתם: "את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עבדים כמשפט הגוים אשר הגלו אתם משם" (מלכים ב פרק יז, פסוק ל"ג). ועליהם כתב הרמב"ם בפירוש המשניות: "וכאן נבאר לך מה הם הכותים. והוא, שהעם שהביא סנחריב מכותה והושיבם בערי שומרון העיד עליהם הכתוב את ה' היו יראים ואת אלקיהם היו עובדים… עד שחקרו חכמים אחריהם ומצאום… ונודע שהם עובדי עבודה זרה, ואז הורידום במעלת גוים גמורים לכל דבריהם" (מסכת ברכות פרק ח).

כמובן שאם בית הדין יודע על מקרה שאדם בא להתגייר והוא ממשיך להאמין בישו או בכל דת אחרת אין הוא ראוי לגיור. לעתים פונים לבית הדין אנשים שקיבלו חינוך נוצרי וכאשר נשאלים על ידי בית הדין על אמונתם היהודית, הם משלבים מושגים מעולמם הנוצרי, עקב כך שעדיין לא הצליחו לעזוב את אמונתם או שעדיין לא מבינים נכחה את ההבדלים בין הדתות. מי שיש לו בלבול בנושא אמונות ודעות, צריך לעבור תהליך של ברור לפני קבלתו לעם ישראל ותורת ישראל. גר הבא מדת אחרת, יהיה גר אמיתי רק כאשר זנח באמת ובתמים את עיקרי אמונתו הקודמת ואימץ את יסודות האמונה היהודית. למותר לציין שהאמונה בישו כמשיח או במוחמד כנביא או בכל דת אחרת, עומדת בניגוד מוחלט לעיקרי האמונה היהודית. כך או כך ברור שאין לגייר את מי שלא נטש את דרכה של עבודה זרה ובחר באמונה יהודית.

הרב אונטרמן מבקש לוודא באופן מעמיק שאדם המתגייר עזב את אמונתו הקודמת: "וצריכים לוודא על ידי בירור מוחלט אם נתרחקו מעבודת אלילים שהורגל בה, וכל זמן שלא נתברר לגמרי פרט זה אנו חוששים שמא יחזרו לסורן… וצריכים ביחוד לדקדק אם חזר מן העכו"ם דווקא, היינו מעבודה זרה ממש שכל הסביבה הקודמת שלו שקועה באמונה זרה.." (הלכות גירות ודרך ביצוען, תורה שבעל פה, תשל"א י"ג, ע' י"ג).

יש לציין שכיום רוב רובם של הבאים בשערי הגיור במדינת ישראל, אינם באים מדתות אחרות, אלא הם בנים לאב יהודי או לגרים שעברו גיור שלא כהלכה או בני זוג של יהודיים אשר עברו במשך שנים תהליך של הצטרפות דה פקטו לעם היהודי ואמונתו. הדברים נאמרים דווקא על העלייה מברית המועצות לשעבר שגם מי שאינו יהודי לא היה אמון על אמונה נוצרית אלא על אתאיזם ולכן אין צורך כלל לברר את עזיבת הנצרות, שכן רוב רובם של העולים הם בעלי זהות יהודית ואין בהם שיריים של אמונה אחרת.

(מסעי תשפ"ב)