שמואל ב' פרק כ'
מרד אבשלום נגמר ולכאורה היינו מצפים שדוד המלך ישוב בבטחה לכיסאו ושהיציבות תשוב לממלכה. אך פרק כ' בשמואל ב' מספר לנו, בדומה למקרים דומים בהיסטוריה, שמרד כה משמעותי, משאיר אחריו פצעים שלא מגלידים. אנשים השואפים לכוח, לא נרתעים מהמלך המנצח אלא שואבים השראה מהאפשרות לקרוא תיגר, להעביר ביקורת ולמרוד. המרד הוא כבר אינו טאבו והם יכולים להיכנס בפרצה שנפתחה.
שבע בן בכרי משבט בנימין מצליח בזמן קצר לסחוף אחריו רבים. ניכר שהמאבק בין דוד לאבשלום עורר סימן שאלה האם הבית הזה ראוי להמשיך ולהחזיק במלוכה, ואולי עדיף ששבט בנימין, שהביא לנו את מלכות שאול, יחזור לשלטון.
דוד, שעוד מנסה להביא לאחדות בתוך השבט שלו- בוחר להעביר את יואב בן צרויה מתפקידו. הוא מחליף את הגיבור שהרג את אבשלום בעמשא בן יתר שהיה שר צבאו של אבשלום במהלך המרד ושולח אותו לכנס את צבא שבט יהודה לפירוק המרד של שבע בן בכרי. ניכר שגם כאן דוד לא מתחשב בפצעים שלא הגלידו- גם אצלו וגם אצל אנשיו- וכאשר עמשא מתעכב הוא מאבד את האמון בו במהירות-
"וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי עַתָּה יֵרַע לָנוּ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי, מִן אַבְשָׁלוֹם אַתָּה קַח אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֶיךָ, וּרְדֹף אַחֲרָיו פֶּן מָצָא לוֹ עָרִים בְּצֻרוֹת, וְהִצִּיל עֵינֵנוּ. וַיֵּצְאוּ אַחֲרָיו אַנְשֵׁי יוֹאָב וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וְכָל הַגִּבֹּרִים וַיֵּצְאוּ מִירוּשָׁלִַם לִרְדֹּף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי"
דוד אמנם מטיל את המלאכה על אבישי, האח הרגוע יחסית בבני צרויה, אבל מן הסתם, יואב תופס מהר את הפיקוד על האירוע. אחרי שהרג את אבנר ואת אבשלום, הוא פוגש בדרך את עמשא ועוד לפני שמברר על פשר העיכוב, הורג אותו בחרב.
מי שמיטיבה לראות את המציאות- איך מרד מוביל למרד ודם מוביל לעוד דם- היא אישה, המוגדרת בפסוקים כחכמה, מאבל בית מעכה. היא מבינה שכדי לעצור את המעגל צריך לחזור ולהשתמש במילים כדי להוריד את יואב ואנשיו חזרה לקרקע, לערכים הראשונים שמהם נבנה בית דוד- "אָנֹכִי שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהָמִית עִיר וְאֵם בְּיִשְׂרָאֵל לָמָּה תְבַלַּע נַחֲלַת ה'."
יואב מתרצה ולא מחריב את העיר, האישה דואגת שדווקא הם, כצעד בונה אמון, יהרגו את שבע בן בכרי וכך עוצרת את מעגל שפיכות הדמים של אנשי צבאו של דוד. הפרק מסתיים בתיאור שמות שריו של דוד, כסיכום לפרשיית המרד- אנו רואים ממלכה ששבה לתיקונה ושר צבא שחוזר לתפקידו, בזכות אישה חכמה שהצליחה לזהות פצע ולהשתמש מולו במילים מרפאות.
