האם לאישה לא יהודיה/בתהליך גיור מותר לטבול?

הטבילה במקווה היא סיומו של הליך הגיור הן לגברים והן לנשים ולכן אנו מדריכים את הנשים להתחיל לטבול רק אחרי סיום הגיור, אלא אם מדובר על נשים שהחלו לטבול לפני הגיור כיוון שראו את עצמן כיהודיות, ואם נפסיק את טבילתן יכול להיגרם נזק הלכתי ופסיכולוגי. בקהילות מסוימות בתפוצות, יש המקפידים שלא לאפשר לנשים שעברו גיור כהלכה או לנשים שעברו גיור על ידי זרמים אחרים לטבול במקווה, לעיתים מתוך נימוקים חברתיים ולפעמים מתוך מדיניות קהילתית. מבלי להתייחס לשאלה ההשקפתית על יחסה של היהדות האורתודוקסית לתנועה הרפורמית והקונסרבטיבית, ברצוני לדון בשאלה מעשית, המתייחסת לא ליחס בין הזרמים אלא ליחס לנשים יחידות. כמובן שעצם הרעיון של מיון הנשים הבאות לטבול במקווה יכול לגרום לתקלות רבות ולכן יש להיות זהירים מאד בהחלטות אלו.

למעשה, לקהילה יהודית אין סמכות לאסור על דבר מצווה או לקבוע כללים ותקנות המגבילות קיום מצוות כפי שנפסק בשולחן ערוך: "שבועה אינה חלה על דבר מצוה… אם נשבע לעבור על מצות לא תעשה, אפילו היא דרבנן, לא חלה עליו שבועה "(יורה דעה, רל"ט, ד).

כאשר הרב מנשה קליין (רבה של "קהילת אונגוואר" וראש ישיבת בית שערים בברוקלין) נשאל על מקרה דומה של הגבלת כניסה למקווה לנשים גיורות הוא השיב: "היות כי מרכז הרבנים בשיקאגא הוא האחראי על המקוה וצרכי צבור על הרבנים וכן צרכי העיר עליהם, הרי יש על המרכז הרבנים והרבנים שלה לדאוג בשביל כל הציבור ברוחניות וגשמיות… ולמעשה היה נראה לענ"ד להציע דרך עצה טובה ואולי קצת למען השלום ולמען טובת המוסדות…שהמרכז הרבנים לעת עתה לא יאסרו את המקוה על שום אדם, אלא תהי' המקוה פתוח לכל אדם…" (שו"ת משנה הלכות חלק י סימן ר).

יתרה מזאת, נעילת שערי המקווה יכולה להביא לתקלות משמעותיות, הן בכך שנשים לא תטבולנה במקווה כשר או בהשגחה הראויה, או שהדבר יגרום לכך שקבוצות של זרמים אחרים יחליטו לבנות מקוואות חדשים ומפוארים שאינם כשרים על פי ההלכה וגם נשים דתיות ילכו לשם כדי ליהנות מיופיו של המקום ושוב יטבלו במקווה לא כשר. שיקולים אלו מופיעים בתשובתו של הרב משה פינשטיין שנשאל בפירוש על טבילת נשים שעברו גיור קונסרבטיבי או על שימוש במקווה כשר לעריכת גיורים קונסרבטיבים:

"הנה בענין המקוה שלכם שקבלתם כסף לבנותו גם מאנשי קהילה דקאנסערוואטיוון, והם רוצים להשתמש בו לטבול גרים שלהם ואתם חשבתם לעשות תקנה שלא להניח להם לעשות כן… איני רואה בזה שום תקנה בזה שלא יניחו לטבול הגרים שמגיירין שלא כדין, דהא זהו שייך רק מצד לפני עור, וכיון שזה ברור שבשביל זה לא ימנעו לקבל הגרים שלהם כי בהסביבה איכא כמה מקואות וגם שייך שיעשו מקוה בעצמן ואף שאינה כשרה, הא לא איכפת להו לא שייך שוב לפ"ע, ואף לא ענין דמסייע איכא בזה, וממילא אין זה שום תקנה שליכא שום צורך לעשות זה. ובפרט שיש לחוש שיעשו מקוה בעצמן שלא תהיה כשרה כראוי ויכשלו גם נשים לטבול בהם לכן לע"ד אין לעשות תקנה זו" (אגרות משה, חושן משפט חלק ב סימן כד).

מעניין שהרב פינשטיין נעזר בפסיקתו לא רק במקורות הלכה, אלא בשכל ישר הרואה את הנולד ואת התקלות שעשויות להיות מכך שהקונסרבטיבים ורפורמיים לא יעשו שימוש במקווה של הקהילה האורתודוקסית. גם הרב בצלאל שטרן כתב על מקרה דומה: "בנוגע למקוה טהרה שבעיר, שבנוה מכספי בני העיר וגם קהלת הרעפארמים שבעיר ההיא השתתפה בהוצאות בנייתה. כתוצאה מכך מרשים לעצמם רבני קהילה זו להביא את הגרים שלהם לטבול במקוה זו. כעת קמו אברכים חרדים לערער בדבר מאחר ולדעתם יש בזה משום מסייע ידי עוברי עבירה. …אבל יש שחוששים שאם יעשו כן יבנו להם הרעפארמים מקוה לעצמם כרצונם שתהי' בלי ספק פסולה …אבל לעומת זה תהי' היא מהודרת בחיצוניותה בכל מיני פאר ויופי ובכל מיני נוחיות, ויש חשש שגם נשים מבתים אורתודוקסיים יתפתו עי"כ ללכת לטבול במקוה ההיא ותגרום הדבר ר"ל לאיסורי כרת …הנה אני מבחוץ אינני מכיר מצב המקום, אבל כפי שאני רואה מתשובת רבנים גדולי ההוראה במדינתו שחוששים לתקלה לבנות ישראל כשרות אם יבנו להם הרעפארמים מקוה לעצמם. ולכן דעתם להניח הדבר כפי שהוא עתה. לזאת הנני להודיעו שלזה נוטה גם דעתי העני', שאם קיים באמת חשש מבוסס לתקלה ולמכשול כהנ"ל והוא חשש קרוב מאד, אז שב ואל תעשה עדיף ויעלימו הרבנים החרדים עיניהם מתעלולי גיור של הרבנים הרעפארמים ויהיו כבוחרי הרע במיעוטו" (שו"ת בצל החכמה ה, כ"ד).

למעשה, אין איסור בכך שאישה לא יהודייה תטבול גם אם אין לטבילה זו משמעות דתית. אבל מאידך, לא פעם חווית הטבילה יוצרת גם חוויה אישית ופסיכולוגית הגורמת להתקרב ליהדות. למותר לציין שכניסתה של אישה לא יהודייה, לא פוגעת במי הטבילה ואישה יהודייה יכולה לטבול מיד אחריה ללא כל חשש וספק.

(בחוקותי תשפ"ב)