ועשית הישר והטוב

הפרשה, כמו כל ספר דברים, היא המשך נאומו של משה לבני ישראל, לפני שהם עוברים את הירדן ונכנסים לארץ המובטחת. בין ענייני הפרשה חוזר משה על עשרת הדיברות. אין כל מקום לשאלה האם אכן ראוי להזכיר את מעמד הר סיני וקבלת עשרת הדברות בספר דברים – משנה תורה, שכן עשרת הדיברות הן בבחינות עקרונות יסוד, מהם נגזרים כל המצוות כולם. בשולי הדברים ורגע לפני שנחתם הפרק בו מופיע עשרת הדברות אומר משה לעם ישראל: "ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחוקים  והמשפטים אשר תלמדם, ועשו בארץ אשר אנכי נותן להם לרשתה. ושמרתם לעשות כאשר ציוה ה' אלוקיכם אתכם, לא תסורו ימין ושמאל".

ציווי זה מחזק את הרעיון שהאל מסר את 'כל המצוה והחוקים' וזאת כדי להעבירם וללמד את בני ישראל. תכלית המצוות והחוקים אינה לשם הלימוד התיאורטי בלבד אלא תכליתם כפי שזו מופיעה בפסוק "ועשו בארץ". במילים אחרות תכלית המצווה נובעת לשם קיומה כאן בארץ.

על היקף הדברים עומד הרב שמשון רפאל הירש, הרש"ר הירש, בפירושו על התורה, מבאר את כוונת הכתוב באופן הבא: "מסתבר ש"מצוה" כאן תופסת את כל התורה כחובה. התורה איננה דבר עיוני גרידא; אלא כל מאמר ומאמר מטיל חובה על חיינו הפנימיים והחיצוניים, ומכוון אותנו מה לעשות ומה להימנע מלעשות בתפקיד בחיים שאותו ייעד לנו ה'". התורה אינה רשות אלא חובה, חובה שביטויה בא לידי ביטוי במאמר הפסוק: "מצוה" מצוה זו אינה בבחינת מדע תיאורטי שיש לדרוש אותו בלבד, אלא מדובר במצווה שיש לקיים, בהוראות שתכליתן לכוון את האדם ולסול לו מסילות המותר והאסור.

ממשיך עוד הרש"ר הירש ומסביר את ההבדל שבין חוקים ומשפטים וכך הוא לשונו: "חקים" ו"משפטים" הם שני הסוגים העיקריים, אשר רוב דיני התורה – הקרויים כאן "המצוה" – כלולים בהם: המצוות לחיים המוסריים של האיש הפרטי, והמצוות למען חברה צודקת. אלו הן המצוות שבהן תלויה בעיקר הצלחת חיי הפרט והכלל, בעוד שכל שאר המצוות משמשות, בנוסף על כך, לגדל, לחנך ולכוון". כלומר התורה אינה מצמצמת את הוראותיה אל האדם הבודד, אלא היא מבקשת גם לכוון את התנהגות החברה בכללותה, וזאת כדי להגיע לחברה צודקת.

את החובה לשמור על החוקים והמצוות חותמת התורה בהוראה "ושמרתם לעשות כאשר צוה ה' אלוקיכם אתכם, לא תסורו ימין ושמאל". ר' עובדיה ספורנו, מגדולי פרשני המקרא, איטליה המאה ה-15, מסביר את הפסוק: "ושמרתם לעשות – ומאחר שנמשך הדבר כך, הנה ראוי לכם שתשמרו. לא תסורו ימין ושמאל – לא להוסיף לטוב כפי מחשבתכם ולא לגרוע כלל." כלומר היות והמצווה והחוקים הם חוקי האל הרי שמוטלת על האדם החובה לא לסטות מהם, לא להוסיף או לא לגרוע. החובה לשמור את החוקים ואת מצוות ה' אינה יחידאית בספר דברים והיא נשנית עוד הרבה, כד למשל עוד בפרשה שלנו אנו קוראים שוב: "שמור תשמרון את מצוות ה' אלוקיכם ועדותיו וחוקיו אשר ציווך". מיד לאחר תפיסה זו המטילה עלינו חובה לשמור את מצוות ה' אנו קוראים: "ועשית הישר והטוב בעיני ה' למען ייטב לך". על הדרישה לעשות הישר והטוב עומד רש"י ומסביר: "הישר והטוב – זה פשרה ולפנים משורת הדין". ובמדרש לקח טוב מפרשים את מהות הדרישה: "הישר בעיני אדם והטוב בעיני ה".

מוסיף הרש"ר הירש ומחדד את מהות הדרישה וקובע: "התנהלותנו תהיה מודרכת לפי קנה המידה של "הישר והטוב בעיני ה'⁠ ⁠". חז"ל מפרשים מאמר זה ככלל המרחיב את דרישות התורה בנוגע להתנהגותנו החברתית. אין די לקיים את דרישות הצדק והחובה שנקבעו בתורה במפורש; אלא עלינו לנהל עצמנו לפי הרעיון הכללי של הישר והטוב, כפי שהוא נלמד מדיני התורה. עיקרון זה מלמדנו, שעלינו לוותר על זכות המגיעה לנו על פי דין, אם הרווח שנרוויח מתביעת אותה הזכות הוא קטן באופן משמעותי לעומת הרווח שהשני יזכה בו אם נוותר על תביעתנו."

אלא שכאן עולה השאלה, כיצד החובה לעשות הישר והטוב יכולה להתיישב עם החובה שלא לא תסור ימין ושמאל, כלומר אם החובה היא לדבוק בחוקים ובמצוות האל, מה מקום החיוב של לעשות הישר והטוב. איך יכולה הדרישה של ועשית הישר וטוב שמוסברת כדרך שמבקשת לאזן בין חובת האדם הנובעות ממצוות האל לבין החובה שבקיומה של מצווות האל אני לא פועל 'כנבל ברשות התורה' או 'כחסיד שוטה', להתיישב עם החובה לפעול מבלי לסטות ימין ושמאל.

ניתן להתחיל ולהשיב על שאלה זו דרך פרשנותו של הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, הנצי"ב: "ועשית הישר והטוב – עוד יש לעשות גמילות חסדים בין אדם לחבירו באותה שעה". ככזו שמחייבת את האדם לעסוק בגמילות חסדים. בניסיון הראשוני לשרטט תחומי פעולה שנופלים בגדרו של ועשית הישר והטוב, יש להתחיל בגמילות חסדים. מעשים של גמילות חסדים הם אותם מעשים שאדם אינו מחוייב לעשותם, עשייתם הינה בבחינת יציאה מאיזור הנוחות של האדם, ולמרות זאת האדם בוחר לעשותם. אם נאמץ את פירושו של הנצי"ב הרי שא קיימת כל סתירה.

אול אם נבקש להתקדם צעד אחד נוסף הרי שהחובה לעשות הטוב והישר במשמעותה של אימוץ דרך לש לפנים משורת הדין, היא היא חלק בלתי נפרד מקיום נכון של המצוות. החוק הוא קר, יבש, ונטול רגש, בבחינת 'יקוב הדין את ההר', אולם עמידה על קיומו של החוק במתכונתו יכולה להוביל לאבסורד. לא תמיד הכנסת המציאות אל תוך תבנית יצוקה של קטיגוריה חוקית יכולה להתיישב עם עקרונות וערכים של צדק, טוב, נכון וראוי. לעיתים הפעלת החוק במתכונתו היבשה היא העוול הכי גדול שיכול להיות עבור האדם, בבחינת 'מקום המשפט שמה הרשע', שכן עבור האדם הפרטי המשפט שהופעל על פי כללים, סדרי דין וחוקים יבשים כלל לא השכיל לקחת בחשבון מציאות מורכבת מעבר לראייה הכללית. ולכן בא הציווי 'ועשית הישר והטוב' ללמדך שלא הכל יכול להיבחן בקטיגוריות ותבניות, ופעמים שיש לאמץ את התפיסה של לפנים משורת הדין.