הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)בפרשתנו מוזכרת התשובה בכמה הקשרים: "ושבת עד ד' א-להיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך. ושב ד' א-להיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ד' א-להיך שמה וגו'. וֶהֱבִיאֲךָ ד' א-להיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ" (דברים ל ב-ה). ובהמשך: "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחקה היא" (שם פס' יא). וברמב"ן שם: "אבל "המצוה הזאת" על התשובה הנזכרת, כי והשבות אל לבבך (בפסוק א) ושבת עד ה' א-להיך (בפסוק ב) מצוה שיצוה אותנו לעשות כן וכו'".
התשובה המוזכרת בפרשה אינה 'תשובה פרטית' המכוונת רק אל היחיד, אלא 'תשובה כללית' המכוונת אל הציבור כולו. ולכן היא קשורה גם לשיבה לארץ ישראל למסגרת הלאומית, כי רק בתוך מסגרת זו ניתן לחולל את התהליכים. "הִתְעוֹרְרוּת חֶפְצָהּ שֶׁל הָאֻמָּה בִּכְלָלָהּ לָשׁוּב אֶל אַרְצָהּ, אֶל מַהוּתָהּ, אֶל רוּחָהּ וְאֶל תְּכוּנָתָהּ – בֶּאֱמֶת, אוֹר שֶׁל תְּשׁוּבָה יֵשׁ בָּהּ. הַדָּבָר מִתְבַּטֵּא בְּבֵרוּר גָּמוּר בְּבִטּוּיָהּ שֶׁל תּוֹרָה: "וְשַׁבְתָּ עַד-ד' אֱ-לֹהֶיךָ", "כִּי תָשׁוּב אֶל-ד' אֱלֹהֶיךָ", הַמְקֻשָּׁר עִם "וֶהֱבִיאֲךָ ד' אֱ-לֹהֶיךָ אֶל-הָאָרֶץ". (אורות התשובה יז ב).
תשובה אישית מחוללת תהליך בתוך האישיות של האדם. על כן לא ניתן לקיים את התהליך בלי לקחת בחשבון את הנפש, את מבנה האישיות והדינמיקה של מה שמתחולל בתוכה. לעומתה, תשובה כללית ציבורית אינה מצבור של סה"כ התהליכים האישיים של הציבור. היא תהליך שמתקיים בנפש הציבורית במתכונת של תהליכים ציבוריים. על כן לא ניתן לחולל תהליך של תשובה כללית ציבורית בלי להכיר את דרכי ההתנהלות הציבורית ואת הדינמיקה של מה שמתחולל בתוכה, ולהתעלם מהם.
בשבועות האחרונים מתקיים דיון ציבורי בשאלות רבות הקשורות למושגי ה'תשובה הכללית' ולתיקון ערכי, חברתי, מוסרי ורוחני. חלקם נוגעים לתהליכים ערכיים ומוסריים שנוגעים בחלקים גדולים בעם, וחלקם נוגעים למגזרים מסויימים שבתוכו. לצערנו, עדיין עיקר הקריאה ל'תשובה' ולתיקון באים ממגזר אחד לשני. עדיין יש יותר כאלה המכים על החזה של זולתם 'אשמת' בגדת' מאשר על החזה של עצמם 'אשמנו בגדנו'!
גם בתוכנו בתוך המגזר הדתי לאומי מתקיים דיון נוקב המבקש ברור ותיקון. הוא נוגע לתהליך החילון הפוקד את הציבור הדתי לאומי בהיקף גדול. אמנם יש ויכוח על גודלו והיקפו אולם אין חולק על קיומו ועל כך שהוא משקף כישלון המבקש תיקון. הציבור הדתי מבקש תיקון והוא תובע ממנהיגיו להתוות את הדרך.
כדי לתקן את המצב חייבים להתבונן פנימה ולנסות להצביע על הגורמים לו, באומץ ובכנות מבלי לטייח ומבלי לחפש את האשם באחרים. אולם מי שיבקש לנהל תהליכי תיקון ותשובה מבלי לקחת בחשבון את הדינמיקה החברתית הציבורית וינסה להשליך מהדינמיקה של הפרט על הכלל, או שינסה להשליך את האג'נדות שלו על המציאות, ישגה בגדול ויטעה את הציבור.
כמי שהיה שותף מאחרי הקלעים להכנת מחקר גדול בנושא זה, יש לדעתי כמה גורמים משמעותיים, הגורמים לכך. הם נבחנו במחקר. ונתוניו משקפים אותו.
בשבוע הבא בע"ה, לקראת גליון ראש השנה הבעל"ט, נציע בלי נדר את מסקנותינו.
(נצבים וילך תשפ)
