השבוע בעזרת גברים: דוד ד'אור

דוד ד'אור, בן 56. נשוי לפזית ואב לשניים מתל אביב. זמר, יוצר וצייר.

אמונה

משחר ילדותי אני מרגיש חיבור עמוק לבורא עולם. כילד, עוד לפני שהכרתי את ספר התפילות היהודי, המצאתי תפילה משלי אותה הייתי אומר בכל לילה. כשאני מתבונן בנפלאות הבריאה, אני נפעם. להבין עד כמה מורכב ומתוחכם כל יצור בעולם, זה מעורר השתאות. לא פעם מוצא עצמי ממלמל מולם, "מה רבו מעשיך השם". לימודי התורה עבורי הם אור גדול, החכמה והתובנות שבה, מעניקים לי כלים לחיים. האמונה הייתה נוכחת בביתנו כל הזמן, הקידוש בערב שבת והחגים היוו עוגן למפגשים המשפחתיים, חיכינו להם בהתרגשות גדולה. האמונה אצלי מגיעה מתוך אהבה ולא מתוך פחד. זו המסורת שהנחילו לי הוריי ואותה אני מנסה להעביר לילדיי. אחד הרגעים המרגשים עבורי בחינוך הילדים, היה כשבני חגג בר מצווה ושאלתי אותו מה הוא רוצה במתנה והוא מבלי להסס, ביקש שאקנה לו טלית מפוארת. התרגשתי והופתעתי מהבחירה שלו מאד. מעולם לא לחצתי עליו לקיים מצוות, האמנתי שהלימוד האמיתי חייב להגיע דרך דוגמא אישית, והוא, מיוזמתו בחר באמונה ולהתקרב לבורא עולם דרך המצוות.

לשיר

כל חיי שרתי, הזיכרון הראשון שלי כילד, מגיל שלוש בערך; אני עומד על כיסא קטן שהפך לבמה ושר לבני המשפחה הנרגשים. מוסיקה היא חלק בלתי נפרד ממני. היא מהות, היא לא מקצוע, זו הדרך שלי לגעת באנשים, זו שפה שכולם מבינים דרך הלב. מבחינתי, עולם ללא מוסיקה הוא עולם קשה מנשוא, דמיינו סרט בלי מוסיקה, חגיגה בלי מוסיקה, בילוי בלי מוסיקה- זה מרגיש כמו נלקח הטעם מהדברים. לכן , כשבתקופת הקורונה הגדירו את הזמרים כמקצוע שאינו חיוני, נדהמתי מהבורות. הרי בדיוק כפי שהגוף צריך אוכל, גם הנשמה צריכה את המזון שלה. גוף ונפש אינם יכולים לתפקד בנפרד. לעיתים כוחה של הנפש אף גדול בהרבה מכוחו של הגוף. כמה נמוכה ושטוחה המחשבה, שמוסיקה אינה חיונית לחיים ולכן אפשר להסתדר בלעדיה. אז זהו, שאי אפשר בלי מוסיקה. נסו להוציא את הניגון מהתפילה ותקבלו משהו קר וטכני שמתקשה מאד להגיע לעולמות עליונים. המוסיקה היא הצינור לנשמה, היא מתנה שהשם נתן לנו כדי שנצליח לפרוט על הנימים הדקים ביותר שבנשמתנו.

לצייר

כל חיי אהבתי לשרבט ולצייר, ידעתי שזה קיים בי, אך העדפתי להתרכז במוסיקה. לאחר מותו של אבי ז"ל, התחיל לבעור בי הרצון להביע עצמי בדרך נוספת. אם המוסיקה מגיעה ללב דרך האוזניים, הציור מגיע ללב דרך העיניים. זו חוויה שונה שמעוררת סוג חדש של תקשורת ביני לבין אנשים. ביכולתם של צבעים להעביר המון תחושות. בדמויות על הקנבס יש אמנם משהו סטטי, אך ביכולתו של ציור חזק לשדר תנועה, נדמה שלמרות הסטטיות, קורה בו משהו, קשה להתעלם ממנו, מגלים בו בכל פעם דברים חדשים. באחת התערוכות שהצגתי, ראיתי אישה שעמדה מול הציור ועיניה דמעו, היא לא ידעה להסביר לי למה היא בוכה, היא רק אמרה שהציור עורר בה המון רגשות. התגובה שלה, מאד ריגשה אותי.

שיר שיש לך חיבור מיוחד אליו

שירים רבים מעוררים בי רגשות. כל תקופה והשיר שלה, כל סיטואציה והפסקול המוסיקלי שמלווה אותה. קשה לבחור בשיר אחד, כמאמר השיר, לכל דבר, יש ניגון מיוחד משלו. קולו של אריק איינשטיין ז"ל הצליח לגעת בי עמוק.

שיר שנמאס לך לשיר

חחח, לא נמאס לי לשיר שום שיר, היות ובכל הופעה השיר מקבל חיים חדשים,  הקהל השונה מכניס אנרגיה חדשה, תגובות האנשים מעודדות גישה שונה. אני לא חוזר פעמיים על אותו ביצוע. הנגנים שעובדים איתי כבר יודעים שבכל פעם יצטרכו לאלתר מחדש; אני שומר על מסגרתו של השיר, אולם מגוון המון בתוך המסגרת. לפעמים מדגיש מילה ולפעמים מאריך צליל- הכל לפי ההרגשה במקום.

הופעה שלא תשכח

ב"ה זכיתי להופיע במקומות רבים בארץ ובעולם. בקריירה של 30 שנה, יש לא מעט חוויות ורגעים מרגשים, ממופעי ענק בסין וטיוואן, דרך מופע ל- 3 אפיפיורים שונים ועד לנשיאים ממדינות שונות ושועי עולם, כולל מופע בהלוויה של הנשיא שמעון פרס ז"ל, לאחר שבצוואתו ביקש כי אשיר את "אבינו מלכנו"- בקשה שריגשה אותי עד דמעות. אם בכל זאת אני צריך לבחור אירוע מסוים, אני חושב שזו תהיה הפקת מופע הסליחות שלנו – מסורת בה התחלנו בשנת 2007. מופע ראשון היה בלונדון מול 25,000 איש בקהל, רובם לא יהודים, ושם הבנתי את כוחה של המוסיקה היהודית שריגשה את אבותינו כל כך הרבה שנים ובעיקר את כוחם של פיוטי הסליחות, הטומנים בחובם רטט נסתר, קסם שעובר מלב אל לב. מאז, ב"ה אנחנו משתדלים בכל שנה לערוך מופע סליחות גדול, בו אני מארח אומנים נפלאים מסגנונות שונים, בכל מופע בוחרים ניגונים של כל מיני עדות ומוצאים בניסיון ליצור קשת מוסיקלית המחברת ומאחדת בין  קיבוץ הגלויות שנקרא, עם ישראל.

לשיר לאפיפיור

הופעתי בפני 3 אפיפיורים שונים, שרתי בפניהם שיר בעברית, "הללויה" מתוך תהילים (חשוב היה לי לשיר בעברית, השפה שאני הכי אוהב בעולם), ושיר באיטלקית שנבחר לשיר היפה במאה ה-20 ונקרא "קרוזו". להופיע מול מנהיגי דת חזקים כל כך, זה ללא ספק מופע שמקבל משמעות ייחודית. מעבר לכל ההתרגשות והארגונים שמסביב, אני מרגיש שיש לזה ערך מוסף, בעיקר כיהודי, ששר מול סמל הנצרות. אני מאמין שאנשים שעוסקים ברוחניות, אנשים שמקדישים עצמם לתפילה ולתיקון מידות, יכולים בקלות למצוא שפה משותפת, גם אם הם מדתות שונות. המילים שאתה אומר על הבמה,  המוסיקה שאתה בוחר לשיר, הכל נבחר מתוך רצון לחבר ולאחד, בדגש שכולנו בני אדם, אחים, בניו של אלוקים. הקהל מסביב שמתרגש מאד מהנוכחות של הדמות הקדושה בעיניו, כמובן מוסיף לאירוע עוצמה מיוחדת. זו ללא ספק חוויה שהילד דוד הקטן מבת ים, לא דמיין שיזכה לחוות.

השראה

מקורות ההשראה שלי הם האנשים שסביבי, עוצמת נפשו של האדם, שמתגלה במצבים מסויימים במלוא הדרה, טוב הלב והחמלה שלפעמים נראים כמו התנהגות שמעל לטבע, סיפורי ניסים שמדהימים כל פעם מחדש, אצילות הנפש שמופיעה לא פעם במקומות לא צפויים, הרוחניות שבתורתנו הקדושה עם כל הנסתר והגלוי שבה. כל זה לצד נפלאות הבריאה שסביבנו, פריחת ההדרים והיסמין שמרחיבה כל נשימה, שירת הציפורים שמעוררת את הלב ובעיקר, האהבה. אהבה היא המקור הכי גדול שלי להשראה.

מה לא יודעים עליך?

כדי לענות על השאלה הזו, עלי לדעת מה כן יודעים עלי. אני חושב שמי שיכיר אותי אישית, אולי יופתע מעד כמה שאני איש של בית, לא מרבה לצאת, מאד משפחתי ומאד אוהב לצחוק, הרבה פחות רציני מהתדמית הממלכתית שאני יודע שדבקה בי.

גלגל"צ

גלגל"צ ללא ספק היו אלה שעשו מהפך בעולם התרבות הישראלי, יש שיאמרו לטובה ויש שיאמרו לרעה. לצערי, כפי שקורה בכל העולם, ההדרה של זמרים ותיקים והמרדף אחרי האינסטנט והסיפוק המיידי אינם מאפשרים לאומנות להיות עמוקה כפי שהיא יכולה להיות. אומנות לא יכולה להיות מוגבלת לצעירים בלבד, כמו בכל תחום, היא חייבת להיבנות על יסודות חזקים, על ידע, על ניסיון. באומנות החדש נבנה מן הישן, גם אם הוא בועט בו, הוא לא מתעלם ממה שכבר נעשה. כדי שיפרח הפרח בצמרת העץ  הוא חייב להיות מחובר לשורשו. יגדע השורש – לא יפרח הפרח.

לשפוט בתכנית ריאליטי

הוצע לי כמה פעמים להשתתף בתוכניות ריאליטי. זה לא סגנוני, אני לא מוכן למכור את נשמתי והיושרה האומנותית שלי כדי לספק מציצנות. אני מבין שהיום כדי לבלוט ולהישאר בתודעה, השתתפות בתוכנית ריאליטי יכולה לעזור מאד, אך זה מחיר שאני משלם בלב שלם. מי שמני לשפוט אומנות של אדם אחר או לחרוץ את גורלו? אין בי את היומרה לדעת טוב מאחרים, למי מגיע ולמי לא, זה עניין כל כך אינדיבידואלי, יש זמרים שמדברים אלי ומרגשים אותי אך באדם אחר לא ייגעו, הוא לא יתחבר אליהם, ולהיפך. לכל אדם יש את הדרך שלו ואל לנו להתערב בדרכו של אדם. נכון שהכל ידוע מראש, אולם בעיניי, לשפוט בתוכנית ריאליטי זה כמו לזרוק סלע על ערוץ מים ובכך להסיט את זרימתו לכיוון אחר, גם אם כנראה  זה מה שמיועד לו, אני לא רוצה להיות זה שזורק את הסלע.

אמן שאתה מעריך

אומנים רבים אני מעריך, יש והיו בעולם ובארץ מוסיקאים מופלאים, מרחמנינוף הגאון דרך סשה ארגוב ועד לבילי אייליש. כולם מדהימים. אם בכל זאת צריך לבחור, יש לי פינה חמה בלב לאריק איינשטיין ולסטיבי וונדר, משהו במוסיקה שלהם מלווה אותי משחר ילדותי ואני זוכר להם חסד נעורים.

איחול לשנה החדשה

מאחל לעולם כולו ללמוד לאהוב, זו אמנם קלישאה, אך אין דבר החזק יותר מאהבת אמת. אם נדע לאהוב , העולם יירפא. או כפי ששר אריק, למילותיו של ארכדי דוכין: "יש בי אהבה והיא תנצח".

(ראש השנה תשפ"ג)