ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)ד"ר אבישי בן-חיים. בן 54 מהר אדר. נשוי למרב ואב לשלושה. כתב ופרשן לענייני חרדים בחדשות 13 וחוקר האורתודוקסיה החרדית, ש"ס הספרדית, המסורתיות המזרחית. מחבר הספר "ישראל השנייה" עם התייחסויות לשלל מושגים מתוך הספר.
ישראל השנייה
השימוש שלי במונח "ישראל השנייה" הוא אימוץ של מושג משנות החמישים שאולי נשמע מנמיך, החייאה שלו אחרי שרבים ניסו לקבור אותו במקום לקבור את המציאות המדכאת (מדכאת תרתי משמע), והפיכתו למקור גאווה. כך עשה בגין עם הגידוף "הצ'חצ'חים" באומרו "אשרינו שהצ'חצ'חים אצלנו". כך עשו הבֶּרבֶּרִים במרוקו, כשהפכו את כינוי הגנאי שיש אומרים שהודבק להם על ידי הרומאים כיוון שדיבורם נשמע כנביחת כלב והפכו אותו למקור גאווה. כך עשה הצעיר היהודי בנימין זאב הרצל עם המונח יודנ-יונגען (יהודים צעירים) שנדרש לגנאי והוא ביקש להפוך אותו למקור גאווה ועוד ועוד דוגמאות שמצוטטות בספר ישראל השנייה.
ישראל השמחה
אילו הייתי יודע כשיצאתי לדרך עם "תיאוריית ישראל השנייה" לאיזו תפוצה והשפעה על השיח הציבורי דבריי יגיעו, אולי הייתי משנה את ההגדרות "ישראל השנייה" ו"ישראל הראשונה" ל"ישראל השמחה" ו"ישראל המדכאת", תוך הדגשה כי הכוונה מדכאת מלשון אחראית לדיכוי ולא מלשון גורמת לדיכאון. זאת כדי לא לחטוא באוקסידנטליזם, שזה ההפך מאוריינטליזם.
נעשה ונשמח
אם נצטרך לסכם את גישתה הדתית של ישראל השנייה המסורתית, אולי נכון ללכת לפרשת משפטים לאירוע המפורסם במעמד הר הסיני כשבני ישראל נשאלים אם הם מוכנים לקבל את התורה ומשיבים בהתלהבות: "נעשה ונשמע" (שמות כד, ז). נדמה שבמקרה של ישראל השנייה והשמחה היה אפשר לענות "נעשה ונשמח". אולי פה ושם בישראל השנייה והשמחה, לא מקפידים על קלה כחמורה, אבל בוודאי מחמירים מאוד לקיים את הציוויים מסוג "ושמחת בחגך" וכמובן "והיית אך שמח". "השמחה" עצמה. שיהיה כֵּיף להיות יהודי, זה חלק מתפיסת ישראל השנייה.
ההגמוניה הבלתי מודעת להגמוניותה
המימרה "הגמוניה שאינה מודעת להגמוניותה" אין משמעותה המרכזית שההגמוניה לא מודעת למעמדה ההגמוני, אלא משמעותה שההגמוניה משוכנעת שמעמדה ההגמוני הוא הסדר הטבעי, שככה הא-ל ברא את העולם, עם ההגמוניה שלה ועם שליטתה ושליטת ערכיה ועם הפריווילגיות שלה, ועם הדיכוי כלפי האחר. בתפיסתה העצמית היא הגמוניה כי היא "המובן מאליו", "האובייקטיבי המוחלט", "הסדר הטבעי", "המתקבל על הדעת", "השכל הישר" (של "האדם הסביר" – שזה היא כמובן), ה"common sense". מבחינתה מדובר בחוק טבע, כמו העובדה שהשמש זורחת במזרח ושוקעת במערב (כל זמן שבג"ץ לא פסק שראוי שיהיה הפוך).
ברית בין הבית"רים
זו הכותרת שלי לברית בין יוצאי המחתרות ליוצאי המעברות והיא כפולה: היא מכוונת ל"ברית בין הבית"רים" שנכרתה בין אוהדי בית"ר ירושלים (כמייצגי ישראל השנייה) לבין חניכי בית"ר של ז'בוטינסקי, והיא מכוונת ל"ברית בין הבתרים" המקראית שבה הבטיח א-לוהים לאברהם אבינו את ארץ ישראל השלמה.
אלימות לגלית
אקט אלים שנעשה גם במסגרת החוק וגם באמצעות מערכת החוק. הוא לגלי תרתי משמע. בספר אני מראה את הנתונים החד משמעיים איך מאז מהפך 77 התחיל מהלך של שימוש באלימות לגלית נגד פוליטיקאים (כמות חברי הכנסת שהורשעו בפלילים אחרי מהפך 77 – למעלה מ-30; כמות חברי הכנסת שהורשעו לפני מהפך 77 – בערך 0) וכן שהשימוש הזה מתמקד במפלגות ישראל השנייה ופוסח על הראשונה.
די לפיוס
אני טוען בספר שישראל הראשונה עברה גלגולים אידיאולוגיים בהתאם לצורך לבלום את ישראל השנייה מלהשתתף בדמוקרטיה. לכן אותם אנשים שהפגינו נגד בגין בשם שלום עכשיו מצאו עצמם מפגינים נגד נתניהו בשם המאבק בשחיתות. זהו מעבר מהפגנות "די לכיבוש" ל"די לפיוס".
הפוליטיקה של האמא המזרחית
ההצעה של ישראל השנייה לניהול סביבה משותפת של דתיים וחילוניים, היינו לניהול החברה הישראלית, היא הפוליטיקה של האמא המזרחית היינו "הפוליטיקה של העלמת העין", הפוליטיקה שבמקום לחדד מחלוקות מטשטשת מחלוקות, כדי שבסוף כל המשפחה תשב ביחד בכיף לשולחן שבת. המטרה היא שמירה על שלמות המשפחה (האומה).
(חוקת תשפ"ב)
