הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)
מה שאנחנו רואים בעיניים ובחושים, זו לא "המציאות האמיתית". זה רק הרובד החיצוני שלה
האם אדם וחוה היו באמת? יש הטוענים שסיפור אדם וחוה בגן עדן אינו אלא אלגוריה או משל. יש המרחיבים טענה זו גם כלפי הדורות הבאים – קין והבל, ואולי אף נח והמבול ומגדל בבל.
אישית, אני לא מסכים לגישה הזו, ולדעתי באמצעות קריאה נכונה והנחות יסוד מתאימות אין קושי לקבל את התיאורים כפשוטם. אבל גם אם נניח שיש כאן איזה משל, הרי שהכיוון שלו הוא הפוך: לא תיאורי התורה הם משל למציאות הארצית, אלא המציאות הארצית היא משל למציאות העליונה יותר, המתוארת בתורה.
מה שאנחנו רואים בעיניים ובחושים, זו לא "המציאות האמיתית". זה רק הרובד החיצוני שלה. בעומק, ברבדים הפנימיים, היא משהו אחר. אפלטון קרא לזה עולם האידיאות. קאנט קרא לזה נואומנה. יונג קרא לזה ארכטיפים. המקובלים קראו לזה ספירות. המציאות האמיתית היא מערכת של אידיאות, סמלים, רעיונות וכוחות, שמתלבשים ברובד החיצוני בכל מיני צורות מוחשיות שמייצגות אותן, אבל לא במלואן, כשם שגופו של האדם והבעות פניו מבטאות את עולמו הפנימי, שהוא זהותו האמיתית.
לפי זה אפשר לומר, שהתורה מתארת דברים שהתרחשו באמת – ברבדים האמיתיים יותר של המציאות. מאבקים ושילובים בין אידיאות וכוחות שונים. בדרך כלל אותם אירועים באים לידי ביטוי גם ברובד החיצוני של המציאות, ואפשר גם שם לראות את רישומם, אבל הוא לא יהיה זהה למה שהתרחש בפנים .לפירוש זה, הסיפורים בספר בראשית מתארים כוחות אידיאיים במציאות, ואילו ברובד החיצוני הם הופיעו לא בתור אנשים בודדים אלא כשבטים, קבוצות וכדומה. רצח הבל על ידי קין בא לידי ביטוי במאבק בין חברת הרועים לחברה החקלאית, למשל.
שימו לב – הטענה היא לא שאדם וחוה הם משל. להגיד שזה משל, זה להניח שהרובד הגלוי רק הוא אמיתי. ההפך הוא הנכון: המציאות החיצונית היא משל לזו הפנימית. אדם וחוה, קין והבל, הם כוחות אמיתיים לכל דבר, רק שהתורה מתארת אותם כפי שהם ברובד האמיתי, הפנימי של המציאות, ואילו ברובד החיצוני ייתכן שהם התגלו בצורה שונה, מפורדת. המהר"ל אמר דברים דומים על אגדות חז"ל, שמתארות את הדברים כפי שהם בשורשם, בעוד שבמציאות הארצית הם נראים יותר רגילים ופחות מרשימים. כאמור, אין חובה לפרש כך, אבל זו אפשרות מעניינת.
(בראשית תשפ"ג)
