הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)
המחשבה שאנו חסינים מכל פגע עלולה להוביל לגאווה ושחיתות מוסרית
האופציה של סוף העולם צריכה תמיד להיות על השולחן.
המבול הוא סיפור של סוף העולם. האנושות שרדה בסופו של דבר באמצעות נח ובניו, אבל העולם, כפי שהיה קיים לפניו, הפסיק להתקיים. מאז ועד היום, חיה האנושות מתוך מודעות לכך שהעולם עשוי להגיע לקיצו יום אחד. ה' אמנם הבטיח שלא יביא עוד מבול על הארץ, אבל הוא לא שלל אפשרויות אחרות של חורבן בעתיד. מיתוסים שונים תיארו את חורבן העולם במהלך מלחמת אדירים כמו ראגנארוק או ארמגדון, או במחזוריות נצחית של חורבן ובריאה כמו אצל ההודים ובני המאיה.
בימינו, האפשרות להרחיב את העולם נמסרה בידיהם של בני האדם עצמם, באמצעות נשק גרעיני ואמצעים דומים. המדע התוודע להתרחשותן של הכחדות המוניות בעבר הרחוק, כמו זו של הדינוזאורים, ולתרחיש הבלתי נמנע לכאורה של מות השמש ואף היקום כולו בעתיד הרחוק. כך שמעבר לאינספור היצירות הבדיוניות העוסקות בסוף העולם, מדובר סך הכל באפשרות ריאלית לחלוטין. אם מדברים לאו דווקא על השמדתו של כדור הארץ אלא על הכחדת האנושות, הרי שמספר התרחישים היכולים לגרום לכך הוא כה גדול, עד שעצם העובדה שהאנושות שרדה עד כה מעוררת פליאה. אין ספק שנדרשת השגחה אלוקית כדי להגן עלינו מפני עצמנו ומפני כל המזיקים ותרחישי החורבן האפשריים.
לא כולם אוהבים לחשוב על סוף האדם, כמו שלא כולם אוהבים לחשוב על מותם שלהם. רבים מעדיפים להדחיק את עצם האפשרות. למרות זאת, עליה להיות מונחת תמיד על השולחן, כאזהרה מתמדת לאנושות. המחשבה שאנו חסינים מכל פגע עלולה להוביל לגאווה ושחיתות מוסרית. אפשרות החורבן מזכירה לאדם שלא לעולם חוסן. אלוקים מאריך את אפו, אבל גם לו יש גבולות, ואם בני האדם מרחיקים לכת יותר מדי, הוא עשוי לבחור באתחול מחדש של המערכת. מבחינה מסוימת, זהו לא רק איום אלא גם תקווה: אלה החשים ייאוש לנוכח עמקי השחיתות והטירוף המציפים את העולם, יכולים להתעודד באמונה שה' לא יניח לאותה שחיתות להימשך לנצח. מגדלי השקר יקרסו בסופו של דבר, ועולם חדש וטהור יותר יקום על חורבותיו של העולם הטמא שקרס.
אנחנו לא מייחלים לחורבן. נעדיף גאולה בחסד וברחמים. אבל האפשרות תמיד צריכה להיות במודעות – אם כאיום או כתקווה.
(נח תשפ"ג)
