הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)"כי חיות הנה".
לא תמיד אנחנו שמים לב לזה, אבל יש עוד יצורים בכדור הארץ חוץ מאיתנו. מיליוני סוגים של יצורים, למעשה. חיות, עופות, דגים, זוחלים, חרקים, רכיכות… האדם הוא לא המין היחיד שהקב"ה ברא. הוא תכנן ויצר גם את כל בעלי החיים האחרים, מהתולעת הקטנה שבאדמה ועד ללוויתן הגדול. לכל אחד מהם יש את התכונות שלו, הכוחות שלו, והאופן בו הוא מבטא את החכמה והיצירתיות של בורא העולם.
לבעלי החיים יש חיים משלהם; הם תופסים את העולם בצורה שונה, שבעינינו עשויה להיראות כמו עולם אחר לגמרי. יש להם רגשות ומחשבות, לא כמו של בני אדם אמנם, אבל הם לא מכונות אוטומטיות חסרות מודעות. בני האדם המציאו את מושג ה"אינסטינקט" כדי להסביר איך בעלי החיים מסוגלים להתנהגויות מורכבות, מבלי שיצטרכו לייחס להם תבונה ושכל; אבל בעלי החיים עשויים להיות נבונים יותר ממה שחושבים. לא סתם הברכה הראשונה של ברכות השחר היא "אשר נתן לשכוי בינה".
למעשה, האופן בו אנו תופסים את החיות הוא רק ההיבט הנמוך שלהן. כמו כל הדברים שקיימים בעולם הזה, החיות מתקיימות במקביל גם במימדים גבוהים יותר של המציאות, שם הן יותר נעלות וקרובות למקור האלוקי. במימדים הגבוהים הללו, בעלי החיים הם תבוניים ביותר ויכולים לדבר. כך מובן איך דיברו הנחש עם חוה והאתון עם בלעם. גן עדן התקיים במימד עליון יותר, בו לחיות יש כוח דיבור, וכאשר רצה ה' שהאתון תדבר, הוא חשף את בלעם לאתון ה"עליונה" יותר. זה גם הרעיון של פרק שירה, המתאר את השירה שכל אחת מהחיות משוררת לה'; הכוונה היא לאותן חיות כפי שהן מתקיימות בעולמות העליונים, שם הן יכולות לומר שירה. שם גם לצומח, ואפילו לדברים דוממים כמו אבנים או מים, יש מחשבה ודיבור. ככל שעולים יותר, כך מתרבה התבונה ומופיעה באופן גלוי יותר. זה מסביר את מדרשי חז"ל על שיחות בין השמש והירח, האדמה, העצים וכן הלאה, לבין הקב"ה או בני אדם (עי' בספר "שיעורי דעת" של הרב יוסף יהודה בלוך).
מבחינות מסוימות יש דמיון רב בין חיות למלאכים. החיות, כמו המלאכים, הן יצורים פשוטים וטבעיים, שחיים בדיוק כמו שה' הטביע בהם, בלי התחכמויות ועיוותים של הטבע. הן ממלאות את תפקידם בשלמות, והתודעה שלהן ממוקדת בדיוק במה שהן צריכות לעשות. הן לא מטרידות את עצמן ברגשות מסובכים, התחבטויות פילוסופיות או שאלות קיומיות. הן פשוט ישרות – בעוד האדם מבקש לו חשבונות רבים. בכך הן דומות למלאכים, שגם הם ישרים וממוקדים בתפקידם בלי לסטות ממנו. לא לחינם לחיות הקודש, הנושאות את המרכבה האלוהית, יש גם פרצופים של אריה, שור ונשר בנוסף לפרצוף האדם. אפילו ה' נמשל לפעמים לבעלי חיים – "ה' כארי ישאג", "כנשר יעיר קנו" וכדו'.
החיות הן חשובות מאד, ולא בצדק מזלזלים בהם רבים מבני האדם. ה' אמנם המשיל את האדם על החיות, אבל תפקידו הוא למשול בהן בחכמה ולהיטיב להן, לא להיות מושל עריץ ואכזר. יתכן שלעתיד לבוא, גם החיות בעולם הזה יהיו נבונות כמו בני האדם של היום, ויקחו חלק עם האדם בעבודת ה' שתהיה אז (כפי שכתב הרב קוק למשל).
סיפור. לכל סוג של בעל חיים יש את המלאך הממונה עליו, ומעל כולם ישנו המלאך הממונה על כל החיות. בעיניו, בני האדם הם פשוט עוד מין של בעל חיים, והוא אינו אוהב את המעמד המיוחד שמיוחס להם. פעם, כאשר הגיעו לגן עדן כמה נשמות של צדיקים גדולים, התפעלו כל המלאכים מיופיין והדרן, ואחד המלאכים אמר למלאך החיות: "הלא תראה, כי אכן ברא אלוקים את האדם בדמותו?"
השיב מלאך החיות: "ובכן, באחת מדמויותיו".
(שמות תשעה)
