חלומות יכולים להתגשם

הסופר האנגלי פטריק הרפור, בספרו "Daimonic Reality", מציע תאוריה מעניינת.
אנחנו רגילים להבחין היום בין העולם שאנו חווים באופן מודע, לבין העולם הלא-מודע. את העולם המודע, או "המציאות הרגילה", אנחנו חווים באמצעות החושים, ואילו העולם הלא-מודע מופיע בעיקר בחלומות ומצבים נפשיים דומים. אנחנו תופסים את המציאות הרגילה כחיצונית, מתקיימת מחוץ לנו, ואת העולם הלא-מודע אנחנו תופסים כפנימי, כמתקיים בתוך הראש והנפש שלנו.
בעולם הלא-מודע יש רבדים שונים. קרל יונג טען שמתחת לרובד של הלא-מודע האישי, המשקף את הנפש הפרטית של כל אדם, מתקיים הלא-מודע הקולקטיבי – עולם נפשי-רוחני המשותף לכל האנושות. זהו מעין עולם של אידיאות, אבטיפוסים וסמלים, שכל התרבויות האנושיות יונקות ומושפעות מהם, ולכן אותם מוטיבים מופיעים בכל רחבי העולם. לפי יונג, הנפשות הפרטיות הן כמו נחלים הנובעים מהאוקיינוס של הלא-מודע הקולקטיבי – לכל אחד יש תכונות משלו, אבל כולם מגיעים מאותו מקור. ולפעמים, באמצעות חלומות, חזיונות או השראה, אפשר להגיע מעבר ללא-מודע האישי אל הלא-מודע הקולקטיבי, ולשאוב ממנו השראה.
וכאן אנחנו מגיעים להצעה של הרפור. הרפור טוען שבעבר הרחוק, אותו עולם של לא-מודע קולקטיבי לא נתפס כפנימי, אלא כחיצוני: אנשים ראו וחוו אותו כשם שאנחנו רואים וחווים את המציאות הרגילה, לא כסוג של חלום או הזיה אלא כמציאות לכל דבר. אותם דמויות ויצורים, שהיום מופיעים רק בחלומות או במצבי הזיה, התהלכו אז עלי אדמות ואנשים ראו אותם כשם שאנו רואים בעלי חיים כיום. המקור ממנו הגיעו היה הלא-מודע הקולקטיבי, שיצר אותם כשם שהוא יוצר חלומות – אלא שה"חלומות" האלה הוקרנו על המסך של המציאות הרגילה, לא רק בחדר הקולנוע הביתי שבתוך הראש שלנו. במילים אחרות, באותם ימים חלומות יכלו להתממש במציאות.
רק מאוחר יותר, ככל שהתפיסות הרציונליסטיות השתלטו על העולם, הלך הלא-מודע הקולקטיבי ונדחק מהחוץ אל הפנים – מהמציאות החיצונית אל תוך "הראש" שלנו. גם היום הוא עדיין מקרין החוצה לפעמים – זהו ההסבר לתופעות משונות, עב"מים וחייזרים למיניהם – אבל לרוב ההפרדה בין העולמות נשמרת.
התאוריה הזו יכולה להסביר יפה הרבה מאגדות חז"ל שנראות לנו מוזרות מכדי להיות אמיתיות, אבל באותם זמנים יכלו באמת להופיע במציאות.
(פנחס תשפ)