הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)בשנת 1964, במהלך דיון בבית המשפט העליון בארצות הברית סביב השאלה מה נחשב ל"סרטי תועבה", אמר השופט פוטר סטיוארט: "לא אנסה היום לתת הגדרות מדויקות למושג זה, ואולי איני מסוגל לעשות זאת, אבל אני מזהה אותו כשאני רואה אותו".
משפט זה, "אני מזהה אותו כשאני רואה אותו", הפך לאחד הציטוטים הידועים ביותר במשפט האמריקאי, ונחשב לביטוי לשכל הישר ולגישה הריאליסטית. בימינו חשיבותו גדולה במיוחד, כפי שנראה להלן.
סוקרטס נחשב לאבי אבות הפילוסופיה המערבית. הוא לא הציג משנה סדורה משל עצמו, אלא נהג להטריד את אנשי אתונה בשאלות מתחכמות. הוא היה ניגש למומחים בתחומם, כמו לוחם, אמן או איש דת, ומתחיל לשאול אותם שאלות על ההגדרות המדויקות של התחום בו הם עוסקים, וכיצד הם יודעים שהן נכונות. על פי רוב היו הללו מסתבכים בסתירות וקשיים, מה שגרם לסוקרטס לחשוב שהם לא באמת מבינים את התחומים בהם הם אמורים להיות מומחים. מתוך כך הגיע למסקנה שהוא האיש החכם ביותר, כי כל השאר חושבים שהם יודעים, והוא יודע שאינו יודע.
גישתו של סוקרטס, לפיה פירושו של ידע הוא הכרת ההגדרות המדויקות של נושא הידע, השפיעה עמוקות על המחשבה המערבית. המהפכה המדעית חידדה את חשיבותו של הדיוק בכל ביטוי והצהרה, והשפעתו של הפוסטמודרניזם הובילה לכך שכיום אי אפשר להוציא כמעט משפט מהפה בלי להגדיר בדיוק למה אתה מתכוון בכל מילה. אנשים מדברים ב"כאילו" "כזה" ו"כמו", כי הם פוחדים להתחייב למשמעות המדויקת של המילים שלהם. הם פוחדים להסתבך ברשת ההגדרות.
וכאשר מדובר בנושאים מטאפיזיים, פילוסופיים ודתיים, החשש גדול שבעתיים: אי אפשר לענות על שאלות כמו "אתה מאמין באלוקים?" בלי להגדיר קודם מה זה "אתה", מה זה "מאמין" ומה זה "אלוקים"… בירור מושגי הוא חשוב אמנם, אבל לא כאשר הוא מוביל לשיתוק מחשבתי הנובע מהצורך האובססיבי להגדיר כל דבר.
על רקע זה, חשוב להכניס לחיים את המשפט "אני מזהה אותו כשאני רואה אותו". לא כל דבר צריך הגדרות מדויקות. יש דברים שאנחנו פשוט יודעים – ואדרבה, הידע האינטואיטיבי הזה הוא שנמצא בבסיס כל המסקנות המורכבות יותר. הגיע הזמן להשתחרר מצלו של סוקרטס ולתת שוב אמון בשכל הישר.
(ואתחנן תשעז)
