הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)התפוצה הרבה של עלוני השבת יצרה בעיה רצינית בכל הנוגע לגניזה. בפשטות, כל דף שמכיל דברי תורה טעון גניזה, אולם קשה להתמודד עם כמויות עצומות כאלה של דפים היוצאים לאור מדי שבוע. מכיוון שכך, התירו חלק מהרבנים להניח את עלוני השבת במיחזור, ובלבד שלא מופיעים בהם שמות ה' או פסוקים שלמים. זאת משום שהם נוצרו מלכתחילה לשימוש זמני בלבד. כך גם התיר המרא דאתרא שלנו, הרב יצחק הלוי שליט"א.
לרוע המזל, להיתר הזה היו השלכות חמורות: אנשים ביישוב התחילו להשליך למיחזור לא רק עלוני שבת אלא גם ספרי קודש של ממש, כולל חומשים, גמרות ומה לא – מה שמהווה איסור מפורש ללא שום צד של היתר! יש גם כאלה שאפילו לא טורחים ללכת למיחזור, אלא מניחים את הספרים ליד פח הזבל, ואוי לעלבונה של תורה. יותר מדי פעמים חילצתי מהמיחזור ספרי קודש כאלה, אבל התופעה נמשכת, ואנשים שמעירים להם על כך אינם מבינים את הבעיה – הרי הרב התיר למחזר עלונים, אז למה לא גם ספרים, מה ההבדל?…
אנשים רבים מתלוננים על הרבנים, שמחמירים לכאורה ללא הצדקה גם במקומות בהם אפשר להקל לפי ההלכה. אבל במקום להתלונן על הרבנים, מוטב שיאשימו את עצמם. אילו יכלו הרבנים לסמוך על כך שכל שומעיהם יקפידו להיצמד רק להיתר, היו יכולים להקל בנפש שקטה. אבל כשהמציאות מראה שכל פרצה מובילה להתדרדרות ולתחושה של "הכל מותר", אין ברירה אלא להדק את החומות.
ואם כך בנושא כמו מיחזור, תארו לכם מה יכול לקרות בנושאים טעונים בהרבה – שמירת נגיעה למשל. כל עוד יש גבול אדום וברור של איסור נגיעה, רבים מצליחים לשמור עליו. אולם אילו יתחילו לעשות חילוקים בין נגיעה של חיבה ללא של חיבה, כן נידה ולא נידה, וכן הלאה – הרי שבן רגע יקרוס כל הגבול, לחיצות יד של כבוד יהפכו לחיבוקים ונשיקות (שהרי גם זה מקובל, לא?), ומההרחקות לא יישאר דבר.
אין מה לעשות. כל עוד אנשים לא מוכנים להפגין מחויבות רצינית להלכה, ולהבדיל בין המותר לאסור – האפשרות היחידה היא להציב סייגים והרחקות ברורים. לא הרבנים אשמים בהחמרה, אלא המזלזלים. (ויצא תשפ)
