איך מתנהלים עם כור גרעיני?

הבחירה השפויה היחידה היא לפעול לפי רצון ה'. מי שלא עושה כך, מתחייב בנפשו

בפרשת קורח אנו קוראים כיצד מדכא ה' את ההתקוממות נגד נציגיו, משה ואהרן, בנחישות וביד חזקה: מקטירי הקטורת נשרפים באש, מובילי המחלוקת נבלעים באדמה, וכאשר בני ישראל מתלוננים על כך – הוא הורג בהם עוד למעלה מ-14 אלף איש במגפה. אילו היינו קוראים על מלך בשר ודם שמתנהג כך, היינו מזועזעים: איפה חופש הביטוי? איפה הזכות להפגין? מי הורג אלפי אנשים רק בגלל שהם התלוננו על כך שהורגים אנשים?

ואכן, אם מתייחסים לה' כאל מלך בשר ודם, עלולים להגיע לתפיסות מאד מעוותות, עד כדי כפירה. אבל כמובן שה' אינו אדם, ולמעשה זה חלק מהמסר של הסיפור. לצורך המחשה, נשתמש במשל אחר: נתאר לעצמנו שאנשים חכמים נשלחו לחברה נחשלת, כדי לעזור לה להתפתח ולהתקדם. לשם כך הם הקימו במקום כור גרעיני, שיספק לתושבים אנרגיה וחשמל. הם מסרו לתושבים הוראות מדויקות והדריכו אותם כיצד לשמור על כללי הבטיחות בכור, כדי למנוע אסון. אבל בשלב מסוים החלו להתקומם כמה תושבים, שטענו שהחכמים סתם משתררים עליהם, ודרשו להשתמש בכור לפי הבנתם, תוך התעלמות מההוראות והנחיות הבטיחות. התוצאה היתה שרבים מהתושבים נפגעו מקרינה, מחומרים מזהמים רדיואקטיביים, ומפיצוץ שנוצר בעקבות השימוש הבלתי מבוקר. ובכן, מיהו האשם בכל האסונות האלה? האם הכור הגרעיני, או האנשים שלא פעלו לפי ההוראות?

נכון, בניגוד לכור הגרעיני, ה' אינו כוח טבע עיוור אלא בעל רצון. אבל זהו בדיוק המסר של פרשת קורח: להתקומם מול רצון ה', זה לא כמו למרוד בשלטון עריצות – אלא כמו למרוד בחוקי הטבע. זה לדפוק את הראש בקיר, לגעת בחוטי חשמל חשופים, או להיכנס לאזור רווי קרינה בלי ביגוד מגן. מי שמתנהג כך, לא ה' ממית אותו – אלא הוא ממית את עצמו. רצון ה', המתבטא הן בחוקי הטבע והן בתורה, הוא התשתית היסודית של המציאות, והבחירה השפויה היחידה היא לפעול לפיו. מי שלא עושה כך, מתחייב בנפשו, כמו אדם שמורד בכוח המשיכה. כך הרי אמר משה לקורח ועדתו: כשם שאי אפשר להפוך ערב לבוקר, כך אי אפשר לשנות את הכהונה.

אחרי שמפנימים את זה, יש מקום גם להנהגה של רחמים ואריכות אפיים. אבל זהו שיעור בסיסי שחייב להילמד.

(קרח תשפ"ג)