הישועה שלכם שונה משלי

לפעמים אנשים שמאד מחוברים לעשיה שלהם, לסגנון התורה שלהם והיא נותנת להם המון משמעות או עזרה נפשית, מרגישים שהיא ההצלה היחידה שעשויה לעזור לכולם וחייבים להפיץ את הבשורה

אתם מכירים את התחושה הזאת? כשמגיעים לקניון למשל. את יוצאת מהבית שלך, הבית שאת עיצבת ואוהבת, לובשת בגדים שאת נראית בהם טוב לדעתך, סך הכל את יהודיה שמחה בחלקך, ואז את מגיעה לקניון רק בשביל קניה קטנה אולי סוודר לילד, אולי נעליים, ופתאום שוק האפשרויות תוקף לך את כל החושים, את רואה בחלון הראווה בגדים יותר יפים ממה שיש לך בארון, כלי בית יותר מיוחדים, מצעים, רהיטים. פתאום הבית החמוד שלך נראה לך לא מספיק, פתאום את לא מספיקה לעצמך, באת בשמחה לקנות סוודר ויצאת בחוויה שהחיים שלך דלוחים.

זה קורה לפעמים כשפוגשים בעלי מקצוע. אתה פוגש פסיכולוג, מטפל זוגי או מנחה הורים ובעיה מסוימת שיש לך באיזו מערכת יחסים במשפחה, אולי בעיה עם עצמך, בעיה שבבית, ביומיום, בתוך שלל החיים נראתה לך קטנה, פתאום- במפגש עם המטפל הוא לא מבין איך אתה יכול לחיות מבלי ללכת לטיפול משמעותי. איך חשבת שתוכל להתמודד לבד? הקוסמטיקאית לא מבינה איך אפשר לחיות בלי קרם איקס, ומעצבת הפנים לא מבינה איך אפשר לחיות עם הקיר הזה באמצע הסלון, או עם ספה כל כך ישנה.

הרב יצחק סטולמן שהיה רב בדטרויט בארצות הברית, מפנה את תשומת ליבנו לתחושות האלה שגלומות בסיפור הכנסת האורחים של אברהם אבינו. כשהגיעו האורחים עם אבק דרכים ברגליהם אומר להם אברהם: "רחצו רגליכם והשענו תחת העץ" ורש"י מסביר: "כסבור שהם ערביים המשתחווים לאבק רגליהם והקפיד שלא להכניס עבודה זרה בביתו", בניגוד ללוט ממשיך רש"י, "שלא הקפיד והקדים ואמר: "ולינו ורחצו רגליכם". לרב סטולמן יש התבוננות מיוחדת על הבקשה הזו של אברהם אבינו. הוא שואל, איזו עבודה זרה זו שמשתחווים לאבק הרגליים? אמנם אנחנו לא בדיוק בקיאים בסוגי עבודה זרה אבל זו נשמעת משונה במיוחד. מה פתאום להשתחוות לאבק הרגלים? אלא, מסביר הרב סטולמן הסבר מופלא: בגלל שהם היו סוחרים עוברי דרכים הם התייחסו לערוץ הפרנסה שלהם- המסחר, כאל זה שממש מחייה אותם, וזו, אומר הרב, כבר עבודה זרה. מי שמחיה אותך זה הקדוש ברוך הוא, הוא מעביר את החיות שלך דרך הרבה ערוצים, אחד מהם זה ערוץ הפרנסה, אבל לא המסחר, לא אבק הרגליים העולה בעת המסחר הוא המחיה בעצמו.

לפעמים אנשים שמאד מחוברים לעשיה שלהם, לסגנון התורה שלהם והיא נותנת להם המון משמעות או עזרה נפשית, הכוונה רוחנית או פרנסה טובה, מרגישים שהיא ההצלה היחידה שעשויה לעזור לכולם וחייבים להפיץ את הבשורה. "אתם חייבים לשמוע על שיטת.. על דיאטת.. על המטפל.. על הרב ..", "אתם חייבים ללכת לקורס זוגיות של איקס", "לא תצליחו להסתדר כלכלית אם לא תלכו להתייעץ עם וואי". אבל צריך לזכור שאנשים שונים יקבלו את הישועה שלהם בצורה שונה. ערוצים שונים מתאימים לאנשים שונים, מה שאתה עובד בו לאו דווקא יהיה הישועה של החבר שלך, מה שעבור אדם אחד הוא פתרון מושלם, עבור אדם אחר הוא לא נגיש בכלל, והוא זקוק לפתרון מסוג אחר. אדם רציונליסט יאבד את הידיים והרגליים בדרשה של ברסלבר נלהב ובוער ולא יצליח למצוא בה שום מזור, והברסלבר אין לו כלים לניתוח ובניה איטית כמו אלו שמקדמים את הרציונליסט בעבודת ה' שלו.

לא צריך להשתחוות לאבק הרגליים, צריך לדעת שהוא הכלי המחזיק את הברכה עבורך, אברהם אבינו מזמין את אורחיו לשטוף את אבק הדרכים ולהבין שהם הגיעו לבית, לאוהל יותר נכון, שפתוח לארבע רוחות ויד ה' לא תקצר מלהושיע בדרכים רבות.

(חיי שרה תשפ"ג)