למה חשוב להאזין לשירי ארץ ישראל?

החלטנו להקדיש בנסיעות פינה לשירי הארץ. יש לכך התנגדויות בקרב הילדים: הזמרים שרים מוזר, עם ריש מתגלגלת, אבל התוכן – צריך לדאוג לחיות אותו שלא ייקבר תחת הררי הפופ

"קום והתהלך בארץ בתרמיל ובמקל..". בנסיעה לחופשה משפחתית קצרה בצפון, חלק מהזמן מוקדש לשירי ארץ ישראל. החופשה קצרה אבל הפקקים בכביש שש ארוכים ואני מנסה להיזכר- מה עשינו אנחנו כשהיינו ילדות בנסיעות הארוכות? עוד לא היה כביש שש והנסיעות היו עוד יותר ארוכות, לא היו פודקאסטים, ובכלל, לא היה לנו רדיו באוטו. אגב, כמובן, גם לא מזגן.

הייתה לנו באוטו חוברת מודפסת עם שירים, הייתי אומרת 'זרוקה באוטו', אבל לא אנשים כמו ההורים שלי 'זורקים' משהו באוטו, הכל מונח מקופל בקפידה – מסמרטוט הניגוב של השמשות ועד השירון. אנחנו, בעוונותינו, כבר זוכים ל'מכונית של מתנחלים', אוטו שהוא כמו עוד חדר בבית, כשאתה מחפש בבית את הסנדלים שלך לדוגמא, יש סיכוי שהם כבר יומיים באוטו, "תחפש בכל החדרים כולל בחדר הנוסף" אנחנו אומרים ומתכוונים- באוטו.

אנקדוטה קצרה- בימי הקורונה הייתה לי פגישה חשובה עם מנכ"ל חברה כלשהיא ובאין שום בית קפה פתוח מצאנו את עצמנו מנהלים פגישה באוטו. בואו רק נגיד שאם הייתי יודעת שזה יקרה הייתי לוקחת בהשאלה את האוטו של ההורים שלי… כשהוא נכנס ניסיתי מהר לגרוף את כל הדברים ולהעיף אחורה אבל הוא צחק ואמר: "אוטו של מתנחלים, אני מכיר את זה".

בכל אופן, בנסיעות הארוכות שלנו כבר אין שירון, לנו יש יוטיוב. אני שמה לב שלא רק הפורמט שונה- דף מודפס לעומת שיר מוקלט, גם העובדה שבשירון יושבי האוטו הם הזמרים ובשיר מושמע הזמר והוא העיקר וכל מי שמנסה לשיר איתו מקבל צעקה מאיזה אח: "שקטטטט, אני רוצה לשמוע אותו, לא אותך!", אבל השוני המשמעותי ביותר בעיניי הוא התוכן של השירים. והוא שונה מאד.

לאחרונה שמתי לב שהרבה מאד שירים ישנים מזכירים מקומות בארץ ישראל, שירים על הגולן, על הכנרת, הירדן, ירושלים, שירים על בניה- גגות אודמים על הר.

היום הרבה מהשירים עוסקים באדם הפרטי- בתהליכים שהוא עובר או באהבה הנכזבת. פעם, בשנות בניין הארץ, השירים היו יותר רוויי אידאולוגיה כללית. אין מה לבכות על זה, אבל בהחלט אפשר להבין מזה שאולי בניין הארץ עצמה כבר לא מעסיק כל כך את העם. נראה שלהט הקשר לארץ עצמה ל'אותה האדמה הנצרבת בחמה' קצת פחת, או ברוך ה' כבר מובן מאליו, ועכשיו פונים להתעסק בתהליכים נפשיים עמוקים. זה יפה וראוי מאד ומצביע על הקומה הבאה בה אנחנו נמצאים.

ועדיין, אנחנו עוצרים את שטף השירים הקליטים הפופים שילדים ונוער אוהבים ומחנכים אותם לטעם מוזיקלי שונה. מוזיקה ממקומות שונים בעולם, מהרי אזרבייג'ן למשל, ממורשת מרוקו, מתקופות אחרות. מוזיקה קצת מורכבת, שנבנית לאט, חלקה בלי מילים.

לפני כמה שנים במכולת הקטנה באחד מיישובי הגולן התנגנו ברמקולים שירי הארץ וחשבתי, בעודי קונה לחמניות וחומוס, שככה גם משמרים את הקשר לארץ- על ידי שירים.

ומאז החלטנו להקדיש בנסיעות פינה לשירי הארץ. יש לכך התנגדויות בקרב הילדים: הזמרים שרים מוזר, עם ריש מתגלגלת, ההקלטות לא באיכות טובה, הלהקות הצבאיות נראות קצת כמו פרודיה, אבל התוכן – צריך לדאוג לחיות אותו שלא ייקבר תחת הררי הפופ ותחת התהליכים האישיים שזמרים שרים עליהם.

וככה בנסיעות אנחנו, כמו המכולת הקטנה בגולן, יוצרים פינה, אי בתוך 'תעשיית המוזיקה', בה ניתן לשמוע שוב על כרמי עץ הזית ומסתור המעיין, להזכיר לנו את החיבור לחלומנו הישן…

(ראה תשפ"ג)