הגניזה הקהירית

בית הכנסת המפורסם ביותר בקהיר הוא בית כנסת "עזרא" הנמצא בקהיר העתיקה, פוסטאט. הוא נתפרסם בזכות הגניזה הקהירית אשר נמצאה בו והפכה לאוצר בלום בחקר מדעי היהדות. במקורו נבנה בית הכנסת בשנת 882 על חורבות כנסיה נוצרית קופטית שנמכרה ליהודים. בשנת 1896 גילה החוקר שניאור זלמן שכטר את הגניזה המפורסמת, אשר ממנה ממשיכים ללמוד על מקורות היהדות לאורך השנים.

במשך השנים נתגלו גניזות אחרות ברחבי העולם, כגון בדמשק בכפא קרים וזו שבלובלין בפולין, אולם ערכן כאין וכאפס לעומת הגניזה בקהיר העתיקה. גילוי הגניזות בקהיר חולל שינוי מהותי בחקר מדעי היהדות, במיוחד בכל הקשור לתולדות היהודים בימי הביניים וליצירתם הספרותית.

גורמים שונים חברו כדי לשמר את אוצרות היהדות במקום אחד לאורך שנים עד שנמצאו. ראשית, מצרים הייתה במשך ההיסטוריה קיבוץ של חכמים, סופרים וחוקרים אשר הגו, למדו וכתבו על אדמתה ומטבע הדברים התגלגלו לידם ספרים רבים ומגוונים. במצרים עברו פרשנים ומשוררים כאברהם אבן עזרא, רבי יהודה הלוי, הרמב"ם, חכמי אשכנז וצרפת ורבים אחרים. למעשה אין כמעט שבט או קבוצה אשר לא נמצא בגניזת מצרים ממצא הקשור לעברם.

הנחש שומר הגניזה

כמו כן, האקלים היבש של ארץ מצרים, אשר היה לא פעם לרועץ, היווה גורם משמר לאלפי הקלפים והדפים אשר היו בעליית הגג של בית הכנסת.

גם הבנייה והשיפוצים שנעשו במשך השנים לא פגעו בגניזה אלא להפך, שמרו עליה שמירה יתירה. הגניזה הייתה בראשית הדרך בבניין גדול בן ארבע קירות בלי דלתות וחלונות. את הטעון גניזה זרקו דרך פתח עליון שנפתח לצורך זה.

נדמה, שיותר משמירת הגניזה על ידי הבניין והטבע, היא נשמרה על ידי אגדה בדבר נחש השומר בפתחה למי שינסה לנגוע בה, שכן היו אומרים: "כל הנוגע בה ימות. וכי נחש כרוך על חור דלתה אשר ישוך כל החפץ לחתור בה" וכך נרתעו במשך דורות רבים מלנגוע בה.

סיפור נפלא מופיע בספר מסעותיו של רבי יעקב ספיר אשר בשנת 1864 ביקר במצרים וביקש לחטט בגניזה.  כך הוא מתאר: "על בית הכנסת עולים מבחוץ במעלות  דרך מבוא התאים ועזרת נשים ושם גניזה לספרים בלואים וקרועים וכך הגידו לי כי ישנה היא מאד, בית מלא גנזי ספרים משנים קדמוניות ורציתי לחפש שמה אולי אמצא דבר מה, והלכתי שמה… וביקשתי להראות לי הגניזה, ולא רצו באומרם כי הסכנה גדולה בדבר נחש הכרוך עליה. ובאתי עוד ואמרתי להם שיש לי רשות מהרב אב בית הדין נרו יאיר והם שחקו עלי… התחננתי לפניהם והראיתי להם שיש עמדי מזוזה קטנה לשמירה מעולה וגם ידעתי לחש לנחש… ועליתי בסולם והיא מלאה גובה שתי קומות וחצי אבל בעת שתיקנו את בית הכנסת הניחו שמה מלמעלה גם כל הלוחות ושברי לוחות וגם ערימות עפר ואבנים וצרורות שנשפכו שמה מהגג שנפתח. ואחרי שעמלתי שני ימים ונמלאתי אבק ועפר בררתי והעליתי כמה דפים מספרים שונים ישנים וכתבי יד ולא מצאתי בהם תועלת וידיעות… ומי יודע מה יש עוד למטה כי נלאיתי לחפש, אבל גם נחש שרף ועקרב לא מצאתי ואסון לא נגע בי, ברוך המציל" (אבן ספיר, חלק א' עמ' כ"א- כ"ב).

מנהרת הזמן

כאשר עמדתי מול פתח הגניזה, בעת ביקורי במקום אחזה בי התרגשות. כביכול עמדתי מול מנהרת הזמן – צינור המחבר בין דורות הקדמונים לבין עולם התורה וחוקרי מדעי היהדות בימנו…

ראשית סיפורה של הגניזה הקהירית בביקורן של אחיות סקוטיות, נוצריות בקהיר בשנת 1896. בביקורן הן קנו אצל מוכר עתיקות כמה דפים עבריים. כאשר שבו לאנגליה הציגו את מרכולתן בפני פרופ' ש.ז. שכטר, מרצה לספרות רבנית באוניברסיטת קמברידג', שזיהה שדפים אלו הן קטע מכתב יד עברי של ספר בן סירא. גילוי משמעותי זה, גרם לשכטר להטות את פעמיו למצרים ולהתחיל לחפש את מקורו של כתב היד, עד אשר הגיע לגילוי הגניזה בבית הכנסת "עזרא הסופר".

שכטר מתאר שהוא מצא בין דפי הגניזה, קטעי תרגום של המקרא ליוונית (תרגום עקילס), דפי תלמוד ומפרשיו, פיוטים, קטעים מתוך ספר בן סירא אשר אבד, טקסטים צדוקים וקראים, הקדמה של רב סעדיה גאון לפירושו לספר בראשית, מכתבים מאת רבי יהודה הלוי ואיגרות תשובה ומכתבים בכתב ידו של הרמב"ם ועוד מגדולי ישראל, כולם חברו יחד ומצאו את מנוחתם בעליית גג זו. המסמך הקדום ביותר אשר נמצא בגניזה הוא משנת 750 לספירה. שלל המסמכים הנמצאים כיום באוניברסיטאות של קיימברידג', אוקספורד, סנט פטרסבורג, בודפשט, וינה, פריס, לונדון, מנצ'סטר, ניו יורק, פילדלפיה וירושלים מקיפים תקופה של למעלה מ-900 שנה על פני כמיליון מסמכים.

לאחר יותר ממאה שנים של גילוי הגניזה ואוצרותיה, היא ממשיכה להוות מוקד עלייה לרגל לחוקרים ולומדים. אין כיום כמעט תחום במדעי היהדות אשר איננו שואב ונעזר למחקריו בממצאים של אותם עשרים ארגזים ורבבות כתבי יד אשר שכטר דלה מתוך הגניזה לספריית האוניברסיטה בקמברידג'.  (וישב תשפ)