הרב אליהו בירנבוים (ראש מכון 'שטראוס עמיאל' להכשרת שליחים, אור תורה סטון)
שוויץ של דרום אמריקה
מדינת אורוגוואי ועיר בירתה מונטבידאו, ידועות בכינוי "שוויץ של דרום אמריקה". השדות הירוקים, עדרי הבקר המפוזרים בכל שטחי המדינה, חוף הים האין סופי המקיף את העיר והמדינה ובעיקר השקט והביטחון של המדינה, גררו את השוואתה של אורוגוואי לשוויץ האירופאית.
מאז הווסדה בשנת 1830, הייתה אורוגוואי מדינה "קולטת עלייה". כל תושביה הם למעשה מהגרים אשר הגיעו מארבע כנפות תבל ובעיקר מארצות אירופה. האוכלוסייה המקורית של אורוגוואי, בני שבט האינדיאני הצ'ארואה, הושמדו במשך כשלוש מאות שנה עד מחצית המאה ה-19 ולא נותר מהם אלא זיכרון פולקלוריסטי בלבד.
אורוגוואי היא למעשה מדינה קוסמופוליטית בעלת תרבות אירופאית רחבה. השלטון הדמוקרטי וליברלי אשר אפיין את המדינה במשך רוב שנות קיומה היוו תשתית נוחה להגעת מהגרים מרחבי העולם.
הגירת היהודים לאורוגוואי
הגעתם של היהודים לאורוגוואי וקליטתם במדינה ובתרבות המקומית הייתה נוחה וטבעית. המדינה קיבלה בסבר פנים יפות את ההגירות והמיעוטים השונים וביניהם את היהודים אשר במשך המאה האחרונה השתלבו במדינה בכל תחומי החיים והתרבות.
היהודים בחרו להגיע לאורוגוואי כיון שבמדינה הייתה מדיניות של "דלתות פתוחות" כלפי מהגרים )עד שנות השלושים) וכן הפרדת דת מהמדינה כמעט מראשית דרכה לעומת מדינות אחרות באמריקה הלטינית. על גורמים אלו יש להוסיף שיהודים אשכנזים אשר יצאו מדרכם בשטייטלים בפולין, רוסיה, הונגריה לעבר "אמריקה" התכוונו להגר לארצות הברית של אמריקה, אבל לא פעם מצאו את עצמם באורוגוואי או במדינות אחרות בדרומה של אמריקה, מתוך מחשבה מוטעית שהם הגיעו לאמריקה, מבלי להבחין בין צפון אמריקה לדרום אמריקה. ליהודים הספרדים אשר הגיעו מטורקיה וארצות הבלקן, הייתה העדפה נוספת בכך שהם היו דוברי לאדינו הדומה לספרדית המדוברת באורוגוואי.
הגירתם של היהודים לאורוגוואי הייתה במספר גלים. ראשוני היהודים הגיעו בתקופת מלחמת העולם הראשונה (1910) ומהשבר הכלכלי העולמי (1929), הגל הבא היה בשנות השלושים של המאה העשרים לאחר התעוררות גלי אנטישמיות באירופה ופריחת המפלגה הנאצית, והגל השלישי היו ניצולי השואה אשר מצאו במדינה מקלט מבטחים.
ראשיתה של הקהילה היהודית
אורוגוואי היא אחת המדינות אשר הגיעו אליה יהודים אנוסים במאה ה-17. אולם, היהודים החיים כיום במדינה אינם צאצאים של אנוסים, אלא זו קהילה חדשה בת כמאה שנה. באופן היסטורי ההגירה הראשונה של יהודים לאורוגוואי החלה בשנת 1907, אבל למעשה בשנת 1896 היו כבר 93 יהודים על אדמת המדינה. בשנת 1909 התגוררו 150 יהודים באורוגוואי. בשנות החמישים חיו בה 50.000 יהודים וכיום יש כ-15.000.
המאפיין את החיים הקהילתיים באורוגוואי, זו מעין דואליות בין ניסיון לשמור על המודל של הקהילה הקלאסית באירופה או בארצות ערב לבין הנאמנות למדינת ישראל ולציונות והפיכת מדינת ישראל כגורם מרכזי בחיי היהודים והקהילות. הקהילה באורוגוואי ידועה בעולם כאחת הקהילות הציוניות ביותר, הן בהשקפתה והן בשיעורי העלייה הגבוהים למדינת ישראל.
אחד המאפיינים של המבנה הקהילתי וההנהגה של הקהילות באורוגוואי עד היום היא החלוקה למפלגות. מאז הקמת מדינת ישראל ותחילתן של מפלגות בעלי גישה אידיאולוגית שונה, הקהילה היהודית באורוגוואי החליטה לאמץ לקרבה את המבנה המפלגתי ואת דרכן האידיאולוגית של המפלגות השונות. הוקמו מפלגות קהילתיות בשמן של המפלגות בארץ, עבודה, חירות, מזרחי, ואף מפלגה בונדיסטית הוקמה. עד היום, כאשר חברי הקהילה היהודית מתבקשים לבחור נשיא קהילה וחברי ועד הקהילה, הם משלשלים בקלפי פתקים למפלגות הישראליות, חרות, עבודה וכו'… ועל פי התוצאות, מתחילה מלאכת הרכבת הקואליציה… מלאכת מחשבת כמו במדינת ישראל. כמובן שגם חלוקה זו היא סימן לקשר החזק עם מדינת ישראל.
מדינת אורוגוואי ידועה בגישתה החיובית כלפי עם ישראל ומדינת ישראל לאורך השנים. בתקופת השואה קונסול אורוגוואי בגרמניה הציל יהודים רבים בליל הבדולח בכך שהוא הסתיר יותר מ-150 יהודים בתוך בניין השגרירות. גם בשנת 1948, אורוגוואי הייתה בין המדינות הראשונות אשר הצביעו באו"ם בעד הקמת מדינת ישראל ולמעשה המדינה הראשונה באמריקה הלטינית אשר תמכה במדינת ישראל ובהקמתה.
נדידה יהודית
האוכלוסייה היהודית באורוגוואי נמצאת בירידה מתמדת. המושג של היהודי הנודד ממשיך להתקיים בעולם היהודי כולו וכן בקהילה זו. בשנות החמישים של המאה העשרים הקהילה הייתה בשיא מספרה וגרו כ-50.000 יהודים באורוגוואי. כיום חיים במדינה כ-15.000 יהודים. במשך השנים, רבים וטובים עלו לארץ ומספר העולים מאורוגוואי במשך השנים מוערך בכ-15.000 יהודים. יהודים אחרים נסעו מאורוגוואי כדי לנסות את כוחם בארצות שונות, בארה"ב, פנמה, ספרד ואיטליה.
ליהודים שנשארו באורוגוואי יש את כל השירותים הקהילתיים, החינוכיים והדתיים לקיום חיים יהודים. עד היום קיימות שלוש קהילות נפרדות, הקהילה האשכנזית, הקהילה הספרדית והקהילה של יוצאי גרמניה. קיימת גם קהילה קטנה של יוצאי הונגריה. שתי הקהילות הראשונות הן קהילות אורתודוקסיות והקהילה השלישית היא קונסרבטיבית.
בשנים האחרונות התפתחה גם קהילה נוספת, קהילת 'יבנה' המהווה אבן שואבת לקירוב לבבות לצעירי הקהילה ולכל מי שמבקש להצטרף לשיעורי תורה וחיי קהילה תוססים.
אורוגוואי היא בין המדינות האחרונות בעולם בהן יש נציגות רחבה של תנועות נוער בעלות אידיאולוגיות שונות. קיימות שם שמונה תנועות נוער ציוניות: הבונים דרור, השומר הצעיר, הנוער הציוני, חזית הנוער, מכבי צעיר, ישראל הצעירה, בית"ר ובני עקיבא. בנוסף לתנועות הנוער, יש גם מרכז הלל לסטודנטים יהודיים.
שני בתי ספר פועלים כיום בעיר, בית ספר יבנה ובית ספר אינטגרל– אריאל בהם לומדים כ-2.000 תלמידים יהודיים. (ראה תשע"ח)
