קהיר

את סיפורה של הקהילה היהודית בקהיר, המונה כיום 40 נשים, לא ניתן לשמוע מפיהן, אשר רובן ככולן נשואות לנוצרים ומוסלמים, אלא להבינו דרך בתי הכנסיות אשר היו פארה והדרה של יהדות קהיר וכעת, למרות שהם בשיממונם, הם יודעים לספר את אשר אירע ליהודים במקום.

מצרים היא המדינה בה נמצאו בתי הכנסת העתיקים ביותר אחרי בבל, שכבר היו בה החל מהמאה השלישית לפני הספירה. בראשית המאה ה-20 היו בקהיר כ-30 בתי כנסת פעילים. נותרו מהם 12, רק אחד פעיל בימי חג ומועד. רוב בתי הכנסת היו בשכונה היהודית הימי-ביניימית של קהיר, חארת אל יהוד, הלא היא פוסטאט העתיקה.

בית כנסת הרמב"ם

מלבד שני בתי הכנסיות הפתוחים כיום לתיירים, בית כנסת עזרא ובית כנסת שער השמים, בתי הכנסת האחרים נמצאים במצרים העתיקה או בתוך סמטאות של שווקים עמוסי אדם כמקובל בארצות המזרח והאסלאם. אחד מהם הוא בית הכנסת העתיק של הרמב"ם.

בית הכנסת נקרא על שם הרמב"ם לאור המסורת כי הרמב"ם התפלל, לימד תורה ואף נקבר בבית הכנסת. הרמב"ם נפטר בקהיר בשנת 1204 ומקובלנו שעצמותיו הועברו לקבורה בטבריה, אולם יהודי מצרים מאמינים שעצמותיו עדיין בגומחה קטנה בקיר של בית הכנסת הרמב"ם. בית הכנסת בנוי על מקומו של בית מדרשו של הרמב"ם ושופץ במחצית השנייה של המאה ה-19.

בית כנסת עדלי

בית הכנסת המרכזי של הקהילה בקהיר הוא בית הכנסת "שער השמים" הידוע בשמו עדלי, כשם הרחוב במרכז העיר. לאחר בדיקות קפדניות הורשתי להיכנס לבית הכנסת ולהתרשם מהדרו של הבניין שנחנך בשנת 1905. בית הכנסת שופץ בשנות ה-80 והוא שמור מאוד. תפילות מתקיימות בו רק בימים נוראים, כאשר נאספים, מעט המשפחות היהודיות בעיר, עם תיירים יהודים מהעולם, סטודנטים הנמצאים שם ממדינות שונות ואנשי שגרירות – להתפלל יחדיו.

בית כנסת בן עזרא

 לאורך הדורות, בית הכנסת החשוב היה בית כנסת "עזרא", הנחשב לבית הכנסת העתיק ביותר בעולם. האגדה מספרת שכאשר אלכסנדר הגדול כבש את מצרים, הוא הגיע לפוסטאט, שם קיבל את פניו הנביא ירמיה, שהיה אדם גבוה, עם זקן לבן ארוך ולבוש כולו לבן. אלכסנדר זכר שדמות זו הופיעה אליו בחלום וניבאה שהוא ינצח. ירמיה ביקש רשות לבנות מקום פולחן ליהודים בפוסטאט ואלכסנדר נתן רשות. בית הכנסת נבנה בערך 350 שנה לפני הספירה.

כמה מסורות, שונות זו מזו, מקנות לבית הכנסת את יוקרתו המיוחדת. אחת טוענת שבית הכנסת נבנה לצד תעלה מימיי הנילוס, היכן שיוכבד, אם משה, הניחה את הילד על שפת היאור. בחצר בית הכנסת יש מעין בור מים עמוק אשר לפי האגדה נמצא במקום המדויק בו הניחו את תיבת משה.

מסורת אחרת מקשרת בין המקום בו הקים ירמיהו הנביא את המזבח לאלוקי ישראל כאשר הגיע למצרים אחרי רצח גדליהו בן אחיקם. המסורת המקובלת ביותר היא שבבית הכנסת היה מצוי במשך דורות ספר התורה המקורי שנכתב בידי עזרא הסופר.

בית כנסת הוזנח במשך שנים רבות, אולם בשנת 1980 לאחר הסכם השלום עם מצרים החל שיפוצו, כמו גם של בתי כנסת אחרים, והוא הפך סמל לדו קיום היסטורי בין מצרים ליהודים.

בית הכנסת הקראי

בית הכנסת של הקראים בקהיר, בשכונת עבאסיה, דומה בצורתו החיצונית למזבח גדול. לרוב הוא סגור למבקרים. מחוץ לו מצויים שוטרים כל היממה. בית הכנסת ריק מאדם ומכלי קודש שהיו מצויים בו.

ההיסטוריה של הקראים במצרים ארוכה. ב- 1488 מצא ר"ע מברטנורא כ-150 משפחות קראיות במצרים מתוך 700 שגרו אז במדינה. ב- 1950 התגוררו בה כ-10,000 קראים.

למרות שידועים דברי רב סעדיה גאון "הקראים אינם מתאחים לעולם", כלומר שאינם יכולים לשוב לחיק העם היהודי ופסק הרמ"א: "הקראים אסור להתחתן בהם וכולם ספק ממזרים ואין מקבלים אותם אם רוצים  לחזור" (שו"ע, אבן העזר, ד', ל'ז), דווקא הפוסקים במצרים חיפשו דרך לקרבם לחיק היהדות בתנאי שיעזבו את דרכם הקראית. כך הרמב"ם, ר' דוד בן זמרא וכן הרב עובדיה יוסף שהיה אב"ד בקהיר וסגן הרב הראשי במצרים בין השנים 1947-1950.

הקהילה כיום

 שנת 1956 הייתה שנת קו פרשת המים של יהדות קהיר. עד שנה זו רוב היהודים עזבו. בשנה זו נפסקה השחיטה הכשרה, נסגרו שתי המאפיות למצות שפעלו בעיר, נסגר בית הספר היהודי, המתפללים נעלמו מעשרות בתי הכנסיות והחלה גלות מצרים השנייה ברחבי העולם היהודי.

האוכלוסייה של הקהילה היהודית בקהיר ייחודית ונדמה שלא מצאנו כמותה בכל קהילות ישראל בעולם. חברי הקהילה הם חברות – 40 נשים הן בנות הקהילה ואין ביניהן אפילו גבר אחד. הבעלים של כל הנשים האלו אינם יהודים. ילדי הנשים, יהודים על פי ההלכה, קיבלו על עצמם את הדת המוסלמית והם בעלי זהות מוסלמית. אפילו הכי, הבעלים והילדים המוסלמים אוהבים את היהדות ובאים לקהילה היהודית לאירועים שונים. וכך נוצר מצב, שאמא יהודיה, עם בעל מוסלמי ובנים שהם יהודים כהלכה אבל מוסלמים באמונתם, אוכלים בפסח מצות וגפילטע פיש – במצרים.