הרב יגאל גרוס
הגמרא כותבת, שלמרות שמעיקר הדין שלג או קרח אינו נחשב משקה או אוכל, החושב להפוך את השלג לנוזל דינו כבר עכשיו כמים
בפרשת השבוע מספרת התורה על מכת הברד, אחת מתוך עשר המכות שהכה ה' את המצרים: "וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־מַטֵּהוּ֘ עַל־הַשָּׁמַיִם֒ וַֽיקֹוָ֗ק נָתַ֤ן קֹלֹת֙ וּבָרָ֔ד וַתִּ֥הֲלַךְ אֵ֖שׁ אָ֑רְצָה וַיַּמְטֵ֧ר יה' בָּרָ֖ד עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם". בעקבות זאת נעסוק בשאלה האם מותר לשים קוביות קרח במשקה? וכן האם לאחר שנגמרו קוביות הקרח, מותר להכניס מים למקפיא על מנת שייוצרו קוביות קרח חדשות?
ריסוק קרח
האם מותר לשים בשבת קוביות קרח בקנקן? הגמרא במסכת שבת (נא ע"א) כותבת, שאסור לרסק את השלג או את הקרח בשבת על מנת להופכם למים, אבל מותר לשים אותם בקנקן כדי שיופשרו מאליהם. נחלקו הראשונים, איזה איסור יש בריסוק הקרח, ובאיזה קנקן מותר לשים קרח:
א. ספר התרומה (סי' רלה) נקט שהאיסור בריסוק קרח הוא נולד, שכן עד עכשיו היו קוביות קרח, וכעת בזכות הריסוק נהפך הקרח למים שהם תוצר חדש. משום כך להבנתו, כאשר הגמרא מתירה לשים קרח בקנקן, הכוונה דווקא לקנקן מלא מים, שאז הקרח נמס לתוך המים ובאופן זה אין איסור נולד.
ב. הרשב"א (שם ד"ה ולי) חלק על ספר התרומה, וכתב שהאיסור לרסק קרח בשבת הוא משום איסור סוחט. כיוון שאסור מדאורייתא לסחוט פירות בשבת בגלל איסור סוחט, גזרו חכמים שאסור לרסק קרח בשבת לתוך קערה ריקה כדי להוציא את מימיו, פעולה הדומה לפעולת סחיטה.
בין השאר הסיבה שלא קיבל את טענתו של ספר התרומה, שמדובר באיסור נולד היא, שלהבנתו הגמרא מתירה לשים קרח אפילו בתוך קנקנן ריק. להבנה זו לספר התרומה קשה, מדוע הגמרא מתירה? והרי גם כך נולדים מים חדשים! לעומת זאת, אם מבינים שמדובר בגזירה משום איסור סוחט, ברור מדוע אין בכך איסור, שהרי האדם אינו עושה כלל פעולת סחיטה.
להלכה
בפסק ההלכה נחלקו השולחן ערוך והרמ"א:
א. השולחן ערוך (שכ, ט) פסק כדעת הרשב"א, שהאיסור לרסק קרח הוא משום סוחט, ומשום כך מותר לשים קרח בתוך קנקן ריק כדי שיימס מאליו. כמו כן על בסיס אותו פסק כתב (שיח, טז) שמותר לשים מאכל עם רוטב קרוש על הפלטה בשבת, כיוון שלמרות שהשומן הקרוש נמס ונוצר משהו חדש, האדם אינו מרסק בידיו את השומן.
ב. הרמ"א (שם) חלק וסבר, שנכון לחוש לכתחילה לדעת ספר התרומה שיש בפעולה זו איסור נולד, ולכן רק במקום צורך משמעותי ניתן לשים רוטב קרוש על הפלטה, או להפשיר קרח בקנקן ריק. עם זאת, כאמור בספר התרומה, גם לשיטתו מותר לכתחילה לשים בשבת קרח בקנקן מלא מים כיוון שבאופן זה לא ניכר שנולד משהו חדש.
הקפאת מים בשבת
שאלה נוספת שדנו בה הפוסקים באותו הקשר היא, האם מותר להקפיא מים בשבת? לכאורה גם במקרה זה, ספר התרומה ובעקבותיו הרמ"א יאסרו כיוון שנולד דבר חדש, ואילו לרשב"א ובעקבותיו השולחן ערוך יהיה מותר כיוון שאין בכך סחיטה:
א. בניגוד להבנה זו, בשו"ת דובב מישרים (א, נה) סבר שבמקרה זה לכל הדעות יהיה איסור נולד, וגם השולחן ערוך יאסור, ואת דבריו ביסס על הגמרא במסכת נדה (יז ע"א).
הגמרא כותבת, שלמרות שמעיקר הדין שלג או קרח אינו נחשב משקה או אוכל, החושב להפוך את השלג לנוזל דינו כבר עכשיו כמים. משום כך טען, הסיבה שהרשב"א פסק שאין איסור נולד בריסוק קרח, היא רק מפני שהחושב להפוך שלג למים דינו כבר עכשיו כמים, ולכן נמצא שבריסוק הקרח לא נוצר דבר חדש. לעומת זאת, במקרה בו הופכים מים לשלג או לקרח, נוצר דבר חדש ולכל השיטות יש בכך איסור.
ב. המנחת יצחק (ח, כד), הציץ אליעזר (ו, לד) והרב עובדיה (יחוה דעת שם) חלקו וסברו, שמותר במקום הצורך להקפיא מים בשבת ולהופכם לקוביית קרח – ולא זו בלבד, ייתכן שגם ספר התרומה שאסר להפשיר קרח בגלל איסור נולד, יודה שאין בהקפאה איסור.
ונימוקם הוא, שבשביל שפעולה תחשב 'נולד', צריך שהמוצר שנולד יהיה בר קיימא. במצב רגיל, דהיינו בטמפרטורת החדר, מצב הצבירה של מים הוא נוזל, וכדי להפוך אותם לקרח צריך לעשות פעולה אקטיבית. נמצא, שלקוביית הקרח שנוצרה אין קיום אמיתי, שהרי אחרי שיוציאו אותה מהמקפיא היא תיהפך חזרה למים, ולכן אין בהקפאה איסור נולד.
(וארא תשפ"ג)
