הרב יגאל גרוס
בהלכה דנו במעמד חברה בע"מ כיוון שלא ברור מי למעשה הבעלים
בפרשת השבוע כותבת התורה חלק מהמשפטים המנחים את עם ישראל: "וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם". בעקבות כך נעסוק השבוע בדיני מניות ומסחר בבורסה, ונראה את דיוני האחרונים בשאלה האם מותר לקנות מניות בחברה שמחללת שבת או מלווה בריבית?
הבעיות בהשקעה
אילו בעיות ישנן בהשקעה במניות בבורסה, בקופות גמל וכדומה? כאשר אדם משקיע בחברה, הוא נהיה מעין שותף בה, ולמעשה נותן לה כסף להמשך פעילותה. משום כך העלו האחרונים, מספר בעיות אפשריות שיכולות להיות בהשקעות אלו:
א. הלוואה בריבית: יש איסור דאורייתא להלוות בריבית ליהודים. לעיתים החברות שבהן משקיעים, מלוות בריבית. ב. חילול שבת: חלק מהחברות פועלות גם בשבת, וגם אם מדובר בחברה שסוחרת רק במניות, למרות שהבורסה בארצות הברית לא פועלת בשבת, בגלל הפרשי השעות קורה ששם עדיין יום שישי, ובישראל כבר שבת. ג. סחר במאכלות אסורות: חלק מהחברות בהן משקיעים, סוחרות במאכלות אסורות, דבר שהגמרא במסכת פסחים (כג ע"א) אוסרת.
חברה בע"מ
לכאורה לאור הבעיות הקיימות פשוט שאסור להשקיע במניות וקופות גמל, אלא שלמעשה הפוסקים נחלקו בכך. על מנת להבין מדוע, יש להקדים ולהסביר בקצרה על מעמד חברה בע"מ. כדי להפחית את הסיכון שיש בהקמת חברות, הומצא לפני כשלוש מאות שנה מודל חדש הנקרא חברה בערבון מוגבל (בע"מ).
עד אז, כאשר אדם או שותפים היו מקימים עסק, אם העסק היה נקלע לחובות היו הנושים גובים כסף מנכסיהם, כיוון שהם בעלי החברה, מנהלים אותה והיא שייכת להם. המודל של חברה בע"מ קובע, שבעלי המניות, דהיינו האנשים שהקימו את החברה – מוגבלים בניהולה, וניהול החברה מתבצע על ידי אדם אחר, שגם הוא ממונה על ידי חבר מנהלים.
בהלכה דנו במעמד חברה זו, כיוון שלא ברור מי למעשה הבעלים. כפי שהציג הרב אשר וייס (מנחת אשר א, קה), בדרך כלל בעלות האדם בממון מתבטאת בכך שהוא: א. זכאי להרוויח ממנו. ב. יכול להחליט כיצד להתנהל עימו, היכן להשקיע אותו וכדומה. ג. יכול למוכרו כאשר אין בו עוד חפץ. בחברה בע"מ לעומת זאת, הרווחים בידי בעלי המניות, ניהול החברה בידי המנכ"ל, ומכירת הנכסים בידי הדירקטוריון.
מחלוקת האחרונים
בעקבות המורכבות של חברה כזו, דנו הפוסקים בשאלה מה הדין כאשר החברה עוברת איסורים:
א. המנחת יצחק (ג, א) סבר, שאכן במקרה בו יש מעט מניות למשקיע – אין בהשקעתו איסור כלל כיוון שהוא נחשב כמלווה לחברה ולא כבעליה, ואין זה עניינו אם יש לחברה חמץ בפסח וכדומה. אולם, אם יש אדם שמחזיק מספיק מניות שמקנות לו גם השפעה מסוימת על התנהלות החברה (לדוגמא הצבעה על מינוי חבר המנהלים), יש בהשקעה איסור כיוון שהמשקיע נחשב בעלים.
ב. הרב שטרנבוך (מועדים וזמנים ג, רסט) והרב וואזנר (שבט הלוי ח, שו) חלקו וטענו, שאין זה משנה אם למשקיעים יש שליטה בחברה. לשיטתם אי אפשר ליצור 'יצור חדש' בהלכה דהיינו ממון שאין לו בעלים בשר ודם אלא הוא ישות מופשטת, ולכן אי אפשר לומר שהחברה היא הבעלים על עצמה גם אם אין למשקיעים אמירה בניהול החברה.
הם סברו, שלמעשה בחברה בע"מ בעלי המניות והאחרים נחשבים שותפים בה, אלא שהם עשו ביניהם תנאים שבמקרה של חובות החברה, לא נוטלים מהם את כספי החוב, ועוד תנאים נוספים המגדירים את יחסם לחברה. אם הם נחשבים שותפים, וודאי שאין היתר שהחברה שלהם תלווה בריבית ליהודים, תחזיק חמץ בפסח וכו', שהרי היא שלהם.
ג. הרב אשר וייס (שם) בגישה שלישית נקט, שגם אם יש לבעלי המניות אפשרות מסוימת לניהול החברה, אין זה הופך אותם לבעלי החברה, אלא החברה היא חברה בע"מ – דהיינו נחשבת כבעלים על עצמה. משום כך אין איסור להשקיע בחברה שעוברת על איסורים, שהרי המשקיעים (ואף אדם אחר) אינם הבעלים.
עם כל זאת הוסיף וכתב, שטוב לעשות היתר עסקה לחשוש לסוברים שיש איסור ריבית (דבר שממילא מתבצע בחברות הגדולות). כמו כן, וודאי שאין היתר לחברה זו לעבור על איסורים של 'בן אדם לחברו' כמו גניבה וגזילה, שכן איסורי שמים הוטלו בדווקא על הבעלים וכאן אין בעלים, אבל איסורים של 'בן אדם לחברו' על כל אחד חובה למנוע.
(משפטים תשפ"ג)
