חיות שעומדות למשפט

בפני הרכב בית דין של 23 שופטים עמדו למשפט בעלי חיים שונים שהזיקו, כולל עופות

שור שהרג אדם חייב בסקילה. מדובר במיתת בית דין, כשאר סקילות אחרות בתורה. פרטי ההלכה מופיעים במשנה: "דיני נפשות בעשרים ושלשה… שור הנסקל בעשרים ושלשה… הזאב והארי הדוב והנמר והברדלס והנחש מיתתן בעשרים ושלשה" (משנה, סנהדרין א, ד). המשנה, אפוא, מרחיבה את רשימת בעלי החיים, כמו בדיני נזיקין ועניינים אחרים, ומסבירה שהפסוק מזכיר את השור מפני שהוא הדוגמה השכיחה בימיהם:

"אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור ולהפרשת הר סיני ולתשלומי כפל ולהשבת אבידה לפריקה לחסימה לכלאים ולשבת וכן חיה ועוף כיוצא בהן. אם כן למה נאמר שור או חמור? אלא שדיבר הכתוב בהווה" (בבא קמא ה, ז).

בתלמוד מובא שדין הבאת בעלי חיים שהרגו לסנהדרין בפני 23 שופטים נוהג רק בבעלי חיים מבוייתים שיש להם בעלים ולא לגבי חיות בר (סנהדרין טו ע"ב). יתירה מזאת, בעלי חיים שבני אדם השתמשו בהם בתקופה הרומית בתרבות הפנאי ושעשוע, והרגו – פטורים ממיתה, שהרי יד אדם הייתה מעורבת במישרין בנזק שגרמו: "שור האצטדין אינו חייב מיתה שנאמר (שמות כא) 'כי יגח' ולא שיגיחוהו" (משנה, בבא קמא ד, ד). המשפט העברי בוחן, אפוא, את מידת אחריותו של בעל החיים המזיק, באותה אמת מידה כמו אצל בני האדם.

מכל מקום, מדובר כאן בתחיקה יוצאת דופן בהשוואה לכל הנורמות שהיו מקובלות בעבר וגם אלה הנהוגות בהווה. כלומר, מתן זכאות לבעלי חיים לקבל משפט צדק, בדיוק כמו במעמד אצל בני אדם. לאדם בימינו החי במדינה עם מערכת משפט מתוקנת, כביכול, הסיטואציה של שור שעומד למשפט בהרכב נרחב של 23 שופטים נראית תמוהה, אם לא מגוחכת. אמנם אין השור עצמו יכול לטעון ולהגן על עצמו, אבל יש בעצם המעמד להעיד על מעמדם המשפטי והמוסרי של בעלי חיים ביהדות.

שאלה מעניינת היא האם אכן התקיימו דינים אלה בפועל. התשובה היא חיובית, אכן בפני הרכב בית דין של 23 שופטים עמדו למשפט בעלי חיים שונים שהזיקו, כולל עופות. במסכת עדויות מופיע הסיפור הבא מפי ר' יהודה בן בבא, תנא שפעל בימי מרד בר-כוכבא וקיבל מסורות רבות מרבותיו שחיו בשלהי בית שני: "שנסקל תרנגול בירושלים על שהרג את הנפש" (עדויות ו, א). בתלמוד הירושלמי מוסבר שראה תינוק שראשו רופס וניקרו (עירובין, י, א, כו ע"א).

(משפטים תשפ"ב)