אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱ-לֹהִים בּוֹ

מעניינת ההשוואה בין שני מקרים בהם מחפשים מנהיג חדש שייכנס לתפקידו כמנהיג, ומעניין לראות שבשתי הפעמים הללו נעשה שימוש במילים דומות.
הפעם הראשונה היא בפרשה שלנו. פרעה מחפש פתרון לחלומות שמציקים לו. יוסף מורץ בחיפזון מבית הסוהר כדי לנסות לעזור בפתרון החלומות. פרעה שומע את פתרון החלומות כפי שמציע יוסף, וממהר להצהיר: " וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱ-לֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ. אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ".
האמת היא שעם כל הכבוד לפתרון של יוסף, בסלנג שלנו אפשר לומר שזה לא איזה פתרון שהיה 'מפיל אותנו מהכיסא'. אין פה איזה פתרון שהוא 'וואוו…'. יש היגיון פשוט בפתרון של יוסף- בסך הכל מדובר על 7 דברים רזים שאוכלים בניגוד לדרך הטבע 7 דברים שמנים, ויוסף פותר את זה כשבע שנים רעות ושבע שנים טובות. על פניו נראה שפתרון שכזה יכלו לפתור אולי גם יועציו של פרעה, או חכמים אחרים, ובכל זאת פרעה מתלהב מיוסף.

ממה הוא מתלהב כל כך? מה חידוש ומיוחד מצא בדבריו של יוסף שלא ראה אצל אחרים?
אם נקשיב היטב לדבריו של פרעה, אזי נשמע שלפני שהוא מעביר ליוסף את סמכויותיו הרבות הוא אומר עוד משפט מפתח: "
'..וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו… וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱ-לֹהִים בּוֹ".

לא חסרים לפרעה יועצים או אנשים חכמים מסביבו, כאלו שיכולים להראות לו על המחשב כל מיני טבלאות אקסל וגראפים על גידול בצמיחה, ונתונים על תוצר לאומי גולמי ותחזית ייצור –יצוא- ויבוא.
מה שחסר לו זה איזו נשמה יתירה הניצבת מעל כל הנתונים והמספרים, נשמה שפרעה קורא לה- 'אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱ-לֹהִים בּוֹ'. פרעה לא מחפש רק איש חכם עם דוקטורט כזה או אחר. פרעה מחפש אישיות אחרת, שיש בה תכונות וכוחות שלא מוצאים אצל כל אדם, מישהו ייחודי שראוי להגדרה- 'אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱ-לֹהִים בּוֹ'. לא הפיתרון דווקא היה זה ששבה את ליבו של פרעה, אלא אישיותו של יוסף שניכר עליה שיש בה רוּחַ אֱ-לֹהִים.

כמה מרתק לראות שעשרות שנים אחר כך, כאשר משה יחפש את מי שראוי להנהיג אחריו את עם ישראל, ישתמשו משה והקב"ה באותן האיפיון הרוחני של המנהיג: " וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר. יִפְקֹד ה' אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה. אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו".

הנה גם כאן משתמש הקב"ה בביטוי הזה- 'אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ'. כביכול אומר הקב"ה – אינני זקוק למנהיג עם כישרון רטורי מדהים או אחד כזה שהכריזמה נוטפת ממנו, ואפילו לא בוגר אוניברסיטה יוקרתית בהצטיינות יתירה. לפני כל התכונות האחרות והחשובות, הדבר החשוב ביותר שצריך להיות במנהיג זו התכונה הרוחנית הזו שאותה זיהה פרעה- 'אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱ-לֹהִים בּוֹ' ושאותה דייק בהגדרתו הקב"ה- 'אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ'.

בחג החנוכה, גם על זה, ואולי בעיקר על זה, צריך להתפלל מכל לב 'בימים ההם ובזמן הזה'. (מקץ, תשע"ח)