הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')מושג הנס עומד במרכז ימי החנוכה, ומושג הניסיון מתבלט מפרשות יוסף בתורה. סוג אחד של ניסיון הוא ההתמודדות עם מצב בו מצפים לנס, וזה אינו מתרחש. בניסיון זה נדרש יוסף לעמוד במשך השנים שחלפו מעת שנמכר ועד שהגיע להיות משנה למלך מצרים. היה עליו להישאר עברי מאמין, גם כשנדמה שא-לוהיו עזב אותו לאנחות. ואכן, לכול אורך הדרך מן הבור בו הושם על-ידי אחיו, ועד הבור אליו הוטל על-ידי פוטיפר, יוסף נשאר אותו יוסף, נאמן לאמונתו ושומר על זהותו העברית.
סיפור חסידי מספר על שלושה חסידים שהתחממו ליד האח בפונדק והחלו להלל, כל אחד בתורו, את הרבי שלו. חסיד אחד אמר שאחרי שנות עקרות ארוכות, בירך אותם הרבי ובתוך שנה נולדה להם בת. אחר סיפר שברכת הרבי שלו החזירה לביתו את בנו התועה. ואילו החסיד השלישי סיפר שהרבי שלו בירך מפעל עסקי חשוב בו השקיע את מיטב כספו, וכל הכסף ירד לטמיון. "אז, מה כאן הנס?" שאלו אותו. "הנס", השיב האיש, "שנשארתי חסיד נאמן לרבי שלי"…
אכן, אמונה אמתית כרוכה בניסיון לשמור על חוסן האמונה, גם אם הנס ממאן להתרחש. לרבים מאתנו זכורה בוודאי תגובתו של אברהם וקסמן אחרי שנכשל המבצע לשחרור בנו החייל החטוף נחשון הי"ד. כשנשאל: האם הכישלון, שבא אחרי כל כך הרבה תפילות, לא ערער את אמונתו בבורא, השיב: אמונתי באבינו שבשמים נותרה איתנה כשהייתה, לאבא מותר גם לומר "לא", והפעם הוא אמר לנו "לא". תגובה זו משקפת יפה את העמידה בניסיון כשהציפייה לנס נכזבת.
בתקופתנו, נדרשים אנו לעמוד לעתים קרובות בניסיונות מסוג זה, במיוחד כששנאת ישראל גואה והביטחון מתערער. עלינו לשמור על אמונותינו ודרכנו חרף כל הקשיים.
מרכיב אחר של הניסיון שבנס הוא להכיר בכך שאמנם התחולל נס. יוסף השכיל לעשות זאת כשהכריז: "הלא לא-לוהים פתרונים", ובהמשך: "הא-לוהים יענה את שלום פרעה". יוסף הכיר בכך שהוא עולה לגדולה לא רק בזכות כישרונותיו הברוכים, אלא בעיקר תודות להשגחה הא-לוהית המנווטת את המאורעות ומצליחה דרכו. גם החשמונאים שקבעו את ימי החנוכה "ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" (שבת כא, ב) הטיבו להבין שניצחונם על היוונים לא הושג בכוחם ובעוצם ידם בלבד, אלא בעזרת התערבות אלוקית, המחייבת הודיה מיוחדת ל-ה'.
בדורנו שומעים אנו לא פעם קולות אחרים המכריזים: "נס לא קרה לנו", כלשון שירו הידוע של זאב. אותם קולות מסרבים לראות את יד השגחה, ומייחסים כל הצלחה של מדינת ישראל לכוחנו ועוצם ידינו. האמת היא שעלינו להודות על הנסים שבעצם קיומנו הן כיחידים והן כאומה. יש לזכור שעל כל תאונת דרכים שמתרחשת יש תאונות רבות שכמעט התרחשו אך נמנעו. על כל פיגוע שבוצע, יש פיגועים רבים שלא התרחשו מסיבות ידועות או לא ידועות.
חכמים הצביעו על כך ש"בעל הנס אינו מכיר בניסו" (נדה לא), וכן אמרו: "כמה נסים עושה הקב"ה עם האדם והוא אינו יודע" (במד"ר כד, ב). ימי החנוכה באים להורות לנו לעמוד בניסיון שלאחר הנס, ולהודות גם על הנסים הנסתרים שבכל יום.
החשמונאים קבעו את חנוכה, כדברי הרמב"ם, כהודיה על כך ש"חזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני" (הלכות מגילה וחנוכה ג, א). כינונה וקיומה של מדינת ישראל כיום הוא נס לא פחות גדול מזה שאירע למכבים, שאף שלטונם לא היה, כידוע, בבחינת טלית שכולה תכלת. תחיית המתים של העם ושיבתו לריבונות, קיבוץ הגלויות, הפרחת שממות ובניית כוחות ביטחון, מדע והשכלה, רפואה ותעשייה ועוד הישגים רבים, מחייבים אותנו לראות את יד ההשגחה, ולהודות על התהליך המופלא שהתרחש בתקופתנו. בשנת השבעים למדינת ישראל ראוי שימי ההודאה על כינון המדינה החשמונאית תחדד את ההכרה בזכות הגדולה שנפלה בחלקנו לחיות בתקופה זו, ותחזק את החובה הטבעית להכיר תודה גדולה לבורא עולם. (מקץ תשע"ח)
