הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי (עו"ד, ראשת בתי המדרש, המכללה האקדמית הרצוג)"וַיְחַפֵּ֕שׂ בַּגָּד֣וֹל הֵחֵ֔ל וּבַקָּטֹ֖ן כִּלָּ֑ה וַיִּמָּצֵא֙ הַגָּבִ֔יעַ בְּאַמְתַּ֖חַת בִּנְיָמִֽן"
חיפוש הגביע, שלבסוף נמצא באמתחת בנימין, הוא חיפוש מבוים, שתוצאותיו ידועות מראש. המחביא והמחפש הוא גם המוצא. החיפוש הזה נערך על ידי הסמכות השלטונית, תוך שימוש בכח ותוך כדי פגיעה בזכותם של האנשים לפרטיות ולכבוד. במקרה הזה מטרת החיפוש היא הפללתו של בנימין והוא תוכנן כך במחשבה זדונית ומכוונת.
התנ"ך מכיר גם חיפושים אחרים. החיפוש של לבן אחר התרפים שאבדו ממנו הוא חיפוש של חסר. גם שאול מחפש אתונות ומוצא את המלוכה. מן הסיפור מתברר שלפעמים אדם מחפש הוא דווקא אדם שפתוח לשינוי באשר לזהות החפץ או הדבר שישלים את מבוקשו ואת חסרונו. כשבעצם המחפש איננו יודע מה הוא באמת מחפש.
כיום "חיפוש" הוא מה שעושים בגוגל. החיפוש הזה כולל הקלדה של מילות מפתח וניסיון לדוג מבין שלל התוצאות את זו שמשביעה את רצון המחפש. ככל שהחיפוש יותר מדויק כך התוצאות תתאמנה יותר לצורך. הבעיה בדרך אל המציאה היא בהגדרת הצורך של המחפש. במקרה הזה לפעמים לומדים חיפוש מחיפוש.
החיפוש שבפרשתנו על אף שהוא מעושה משמש כאבטיפוס לחיפוש במובן אחר לגמרי. המשנה במסכת פסחים נפתחת בחיוב בדיקת חמץ לאור הנר בליל י"ד בניסן. הגמרא נותנת טעם לחובה לחפש חמץ באמצעות נרות:
אמר רב חסדא: למדנו מציאה ממציאה, ומציאה מחיפוש, וחיפוש מחיפוש, וחיפוש מנרות, ונרות מנר.
רב חסדא משרשר את הרעיון של חיפוש חמץ באמצעות נר ממציאה ומחיפוש לנרות ולנר. זאת, על בסיס פסוקים שהוא קיבץ העוסקים או מזכירים את המושגים הללו:
מציאה ממציאה – כתיב הכא שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם
וכתיב התם ויחפש בגדול החל ובקטן כלה וימצא.
ומציאה מחיפוש דידיה, (=מהחיפוש הנזכר באותו פסוק)
וחיפוש מנרות – דכתיב בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות,
ונרות מנר, דכתיב נר ה' נשמת אדם חפש כל חדרי בטן (בבלי פסחים ז, ב)
במבט ראשון נראית הדרשה של רב חסדא תמוהה ומסורבלת. מה הקשר בין איסור "לא יימצא" שדורש שהחמץ ייעדר מן הבית ולא יהיה מצוי בו, לחיפוש הגביע באמתחת בנימין ומציאתו שם? נראה שהדרשן קישר בין הדברים משום שהוא חותר לבאר את מושג החיפוש של החמץ בדרך שונה מהמקובל. מקובל לחשוב שאנו מחפשים חמץ ממשי, בגודל מסוים, כדי לבערו. כאן מתברר שבדיקת חמץ איננה רק בדיקה שלילית, שתפקידה לוודא שאין חמץ, אלא יש לה מטרה נוספת, מעין חיפוש הגביע באמתחת בנימין.
על חיפוש הגביע ניתן ללמוד מן הנרות שבהם הקב"ה "יחפש את ירושלים" (צפניה א, יב). הנושא בפסוק הזה הוא חיפוש אחר פשעי ירושלים, הקב"ה בודק אחריהם לאור הנרות. והנרות הם הנר- הוא נשמת האדם (משלי כ, כז). שם בעמקי הנשמה נמצא נרו של הקב"ה – אור של טהרה ונקיות. כדי למצוא את הנר הזה על האדם להיות נקי, בלי גביע זר בין כליו.
בעזרת הקישור בין חיפוש החמץ ובין חיפוש הגביע, מבאר רב חסדא לא רק את עניין חיפוש החמץ שהוא ניקוי פנימי אלא גם את סיפורו של יוסף. חיפוש הגביע הוא חיפוש אחר, הוא אינו חיפוש אחר רכוש, ומטרתו החיפוש עצמו, הפשפוש בכליהם של האחים. לתמונת החיפוש הזו ישנו מסר: יוסף מבקש להזכיר לאחים היכן נמצאת הנקודה שאליה הם צריכים לתת את ליבם, על מנת שיערכו בירור עם עצמם כיצד נלכדו בטומאת מצרים, וכדי להזכיר להם שהתקווה לטוב אינה מצויה בשיבולים שאותם יביאו בכליהם, אלא בהתכווננות המחודשת לטוב. אם יזנחו את הקיום היום יומי, את שבר האוכל, יוכלו לעסוק בשבר המשפחתי שעברו ובגורמים לו.
מתברר שחיפוש הוא תמיד רק תחילת הדרך, ושפעמים רבות אדם מחפש משהו מסוים, כשאינו מבין שהוא מחפש אחר דבר אחר. החיפוש אמור להוביל לחיפוש ואותו חיפוש יוביל לחיפוש. ובסוף, בסוף הדרך, ממתינה הנקודה הגרעינית הפנימית שאליה חותר כל אדם "מחפש". זוהי הנקודה שבה נמצא הנר, המהבהב ומאיר מן הפנים חוצה. (מקץ תשע"ח)
