כל הפוסטים של הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')

יום ל"ג בעומר החל לקבל צביון מיוחד במאה ה-12, בהתבסס על המסורת שביום זה פסקה מיתתם של תלמידי רבי עקיבא.

כל תינוק של בית רבן מכיר את הפסוק "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" 'שבפרשת קדושים', ויודע לצטט את דברי רבי עקיבא שאמר עליו: "זה

חז"ל אמרו, כידוע, שנגעים באים על האדם בגלל חטאי לשון הרע, והאמורא ריש לקיש דרש את המילה 'מצורע' כראשי תיבות

התרוממות הנפש והשמחה של התחלת העבודה במשכן התנפצו עם מות בני אהרון בהקריבם אש זרה, ההתלהבות התחלפה בעצבות, והאופוריה הייתה

האירוע המכונן בו עלה הלל לגדולה, והתמנה לעמוד בראש חכמי ישראל, התרחש לדברי חז"ל בערב פסח שחל בשבת. הלל הגיע

שני סוגים של מנהיגים שעלולים לשגות ולחטוא מוזכרים בפרשת "ויקרא". האחד הוא המנהיג הדתי-רוחני, הכהן הגדול, ועליו נאמר: "אִם הַכֹּהֵן

מלאכת המשכן הסתימה "כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה ה'," ומשה ממעשה עמו התבשם. הוא ברך על המוגמר וכה אמר: "יהי רצון שתשרה שכינה

  פרשת 'ויקהל' היא פרשה של עשיה קדחתנית. הפועל "ויעש" או "ויעשו" חוזר בה מספר פעמים רב ביותר בהקשר של

במבט ראשון אין כל קשר ודמיון בין מגילת אסתר לפרשת "כי תישא". אולם, בהתבוננות נוספת עולים קווי דמיון משמעותיים בין

המצווה "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק" מרחפת בחלל עולמנו ומהדהדת בשיח הציבורי מאז שמחת תורה אשתקד. המערכה הרצחנית והאכזרית