מניעי המתגייר בספרות ההלכה בעת החדשה – פרשנות, חלק א

פרק מ"ה

בפרק זה נפתח את הדיון בפרשנות המושג "לשם שמיים". אחד מחכמי ההלכה הראשונים בעת החדשה שנזקק לדיון בעניין הוא הרב שלמה קלוגר (המהרש"ק), מגדולי הפוסקים בגליציה. מעמדו ההלכתי של המהרש"ק פילס את הדרך לפוסקים אחרים להישען עליו ועל הכרעתו, ולפיכך נעמיק בדבריו.

המקרה שבנדון מתייחס ליהודי ששירת כחייל והתאהב בנוכרייה והתקשר עימה בקשרי אישות. בתום המלחמה חזר החייל לבית הוריו, ובת זוגו ביקשה להתגייר. היה ברור כי הקשר עם בת הזוג לא ניתן לניתוק. הרב קלוגר מעיד: "דעתו קלה ודעתו דאם לא נתיר לו, יחזור עמה לדתה וקרוב להשתמד" (שו"ת טוב ועם ודעת, מהדורא קמא, סימן רל). משמע, לא מדובר במקרה שבו המתגיירת מבקשת להתגייר לשם שמיים, שהרי אפשרות ההשתמדות של בן הזוג אפשרית. אם אישה זו רצתה להתגייר לשם שמיים, כיצד יעלה על הדעת שאיום זה עומד על הפרק?! למרות האמור, הרב שלמה קלוגר, פוסק שמבחינה הלכתית אישה נוכרייה זו עומדת באמת המידה של גיור "לשם שמיים". לכאורה, מדובר באבסורד מוחלט. למרות האמור הרב קלוגר טוען שלפנינו מקרה של מתגיירת לשם שמיים:

"ולעניין [..] מה שמתגיירת בשביל איש, נמי אין חשש כלל […] דבזה יש לסמוך על אומדן שלנו, דהרי אם רוצה היה יכול להשתמד ולהיות נשאר במקום הנכרית, ומי דחקו לבא לבית אביו [ולבקש לגיירה]? […] וגם, הרי בידו גם עתה להתמד, ומדאינו רוצה [להשתמד] רק להיות ישראל ושהיא תתגייר, מוכח דכוונתם לשם שמים" (שם).

קשה להפריז בחידושו הדרמטי של הרב קלוגר. ראשית, שיפוטו לגבי הנוכרייה לא מבוסס על בחינת שיקוליה אלא על בחינת החלטותיו של בן הזוג היהודי. הנה הלוגיקה של הטיעון; מאחר והגבר יכול להשתמד ולא בחר באפשרות זאת יוצא שהאישה מתגיירת לשם שמיים. מבחינה אנליטית לפנינו טיעון לא תקף. שכן, ההנחה מתייחסת לסובייקט אחד – הגבר, והמסקנה מתייחסת לסובייקט אחר – האישה. ברם, הטיעון של הרב קלוגר עמוק יותר. כפי שראינו, הגבר עצמו הכריז שאם בת זוגו לא תגויר ימיר את דתו. יוצא אפוא שההשתמדות של הגבר תלויה כליל באישה; בכוחה לגרום לגבר להמיר דת. אבל האישה לא בחרה בכך ובחרה להצטרף לדתו של בן זוגה היהודי. בחירה זו לא נובעת מכורח כלשהו. בכל מקרה היא לא תנותק מבן זוגה האוהב. לפיכך, בחירתה נובעת מהכרעה פנימית של להתגייר. לפי הרב קלוגר, ובהתאם למסורת ההלכתית שאותה ניתחנו, גיור מחייב רצון חופשי, בלתי מותנה. הרב קלוגר מסיק אפוא שרצון זה מתממש במקרה שלפנינו, שהרי האישה אינה כפויה. מובנו של גיור לשם שמיים הוא היעדר כפיה.

שנית: הרב קלוגר מבליט יסוד מובלע שצף ועלה בספרות ההלכתית לדורותיה: המונח 'לשם שמיים' אינו מציין מניע דתי. שהרי בני הזוג רואים את הזיקה שביניהם, האסורה על פי ההלכה, כחשובה יותר מזיקה דתית. עניין זה לא מנע מהרב קלוגר לומר שהאישה מממשת את המניע "לשם שמיים". הוא מבסס טענה זו על בסיס הטענה שכבר עלתה בספרות ההלכתית, שלפיה משמעות הביטוי 'לשם שמיים' היא נכונות להצטרף לעם ישראל. בלשונו "ומדאינו רוצה [להשתמד] רק להיות ישראל ושהיא תתגייר, מוכח דכוונתם לשם שמים". לשם שמיים משמעו נכונות כנה להצטרף לעם ישראל.

אין לטעות ולהניח שהרב קלוגר, סבור היה כי עצם ההצטרפות לעם ישראל, משמעה שבני הזוג יחיו בהתאם להלכה. מהתשובה ניכר היטב שלרב קלוגר היה ברור היטב מיהם בני הזוג וכיצד יתנהגו בעתיד; עבור בני הזוג הבחירה ביהדות הייתה רק אפשרות אחת שכנגדה קיימת אפשרות ההמרה לנצרות. יתר על כן הרב קלוגר שחי בין השנים 1785 -1869, חווה כבר את תהליכי החילון של החברה היהודית, שבהדרגה השתחררה משלטון הקהילה היהודית ומוסדותיה.

כפוסק גדול הוא פנה אל מקורות ההלכה והציע בתמציתיות ובעמקות פרשנות חדשה-ישנה. גיור אינו הצטרפות לדת ישראל. עם ישראל אינו קהילה דתית המאורגנת מסביב לאמונה הדתית בנוסח הפרוטסטנטי. הוא הבין כי עם ישראל הוא עם אתני והגיור הוא הצטרפות לעם היהודי ולהתחייבויותיו. לפיכך יש לפרש את המושג 'לשם שמים' כמדד לנכונות הנוכרי להצטרף לעם ישראל. במקרה שלפנינו אפשרות זו מתממשת שהרי בני הזוג הם בני חורין שלא לבחור ביהדותם. קשה להפריז בחשיבות מהלך זה שהשפעתו על הדורות הבאים תתברר בהמשך.

(נשא – שבועות תשפ"ג)