התפקיד של המרגלים היה מורכב, המוטיבציה לשלוח אותם היתה מורכבת, נראה לי שהסיכוי שהמסר שיצא מהם לא יהיה מורכב ובעייתי היה סיכוי קטן.
לפי ההנחיות שאיתן נשלחים המרגלים אפשר להבין מה מטרת השליחות. המרגלים אצל יהושע, למשל, נשלחו לרחרח מה מצב המוטיבציה בעיר. העיר יריחו נכבשה בצורה ניסית ולא היו צריכים מרגלים בשביל להבין מאיפה הכי נכון לכבוש אותה, כן היו צריכים להבין מה הלך הרוח הפנימי של האנשים שאותם הולכים לפגוש ומן הסתם גם להתעמת איתם אחרי הכיבוש, לכן המקום הנכון ביותר להבין את זה הוא לא להסתובב ברחובות- כמו שעשו מרגלי הפרשה- אלא לשבת בפונדק של רחב ולשמוע את האנשים כשהם בלי פילטרים. אנשים עייפים של סוף יום, בלי מגננות ובלי פאסון.
שאלה מרכזית אצל המפרשים בפרשת שלח מוגשת אפילו בשמה המלא של הפרשה: "שלח לך"; מה מטרת השליחות של מרגלי משה? אני מכנה אותם 'מרגלי משה' כי על המילים : "שלח לך מרגלים.." אומר רש"י: "לך= מדעתך". "אני", אומר הקב"ה, "לא חושב שצריך לשלוח מרגלים, אבל אם אתה, משה, חושב שצריך- אז בבקשה, זו המשימה שלך, עשה אותה כטוב בעיניך". מעניין לחשוב על כך שלמרות שה' מגלה למשה שלדעתו אין צורך, ממשיך משה בדרכו למרות זאת.
יש מפרשים שאומרים שכאן התחיל חטא המרגלים, אבל יש גם דרך להבין דרך זה את הקרבה המיוחדת בין משה לקב"ה. היכולת של משה לעשות מדעתו למרות דעת ה' מאירה את משה באור מאד קרוב לקב"ה ובאור מאד נאמן. להבדיל, אני חושבת על קשר קרוב של בני זוג; את חושבת שצריך לבדוק משהו, בן הזוג חושב שלא צריך. אף אחד מכם לא אומר: 'מה? את לא סומכת עליי?', או להיפך- 'מה? אתה מזלזל במה שלי נראה חשוב?', אלא כל אחד נותן לשני את המרחב המלא לפעול כפי שהוא חושב שנכון. אגב, אדם שמרגיש שפעל נכון יוכל לעמוד יותר בקלות מול תוצאות גם אם הן יהיו קשות עבורו, אבל הוא יודע שמצידו הוא עשה הכל. לכן, אני חושבת שאין מה לערב כאן את המילים 'את לא סומכת עליי' או 'אתה מזלזל', כי כל אחד ואחת צריכים דרגת ביטחון אחרת בשביל שיוכלו להפסיד בכבוד ובהשלמה אם יצטרכו. לכן, 'למרות' היא לא מילה שאומרת "אתה לא מספיק מבין, אני יודע יותר טוב", אלא "אני שומע אותך אבל אני מבין שאני צריך משהו קצת אחר".
המילה 'למרות' היא אולי גם אחד השורשים בהבנת החטא של המרגלים. הרי כל מטרת השליחה היא לא לחלוטין ברורה: לחפור את הארץ עצמה? את האדמה והעצים, הטופוגרפיה והשפעתה על האנשים? או אולי לחפור את מצבם של האנשים? ואולי העץ, הפרות, השמנה היא אם רזה? הם שיקוף של האנשים? – כמו שאומרים חז"ל "היש בה עץ" וכי יש ארץ אשר אין בה עץ? אלא, הכוונה הפנימית היא – היש בה אדם גדול ומכובד שהאוכלוסיה המקומית נתלית בו?
המרגלים חוזרים ובפיהם תיאור די מדויק של מה שהם ראו; הם ראו אנשים ענקים ופירות משונים בגודלם, הם ראו על פי המדרש הלוויות רבות אשר לפי המדרש הקב"ה יצר בכוונה כדי שהמרגלים יוכלו להסתובב בחופשיות ברחובות, אבל הוא לא גילה זאת למרגלים, הם לתומם ראו הלוויות בכל פינה, זה לא בדיוק עושה חשק לבוא לארץ כזאת. נראה שמבחן האמונה הגדול של הנשיאים שנשלחו היה על ה"למרות". למרות כל מה שאכן ראיתם בעיניכם יש עוד רובד נסתר שאותו רק הקב"ה מבין ואיתו הוא מוביל את הנהגתו. ואם תעבירו את המשקל ממה שראיתם לאמונה ב'למרות', לא תגידו לעם בייאוש: "לא נוכל להם".
"למרות" הוא עדיין אתגר גדול לאמונה שלנו. אנחנו בעיננו רואים קשיים שנראים לא פתירים ולא עבירים, יש כאלה שבוחרים לעצום את העיניים ולא לראות נכוחה את הקשיים ואולי מה שאנחנו יכולים ללמוד משני המרגלים שלא נפלו בפח הכמעט מובן מאליו הזה: להסתכל למציאות בעיניים שלנו אבל לומר "למרות". למרות זאת אנחנו מאמינים בישועת ה'. אולי לכן המאמין הגדול בישועת ה' – יהושע, שולח את המרגלים ביריחו להתבונן במציאות בלי כחל ושרק, במקום הכי נמוך של המציאות- בית רחב, ולמרות זאת לזכות בנס של כיבוש מידי ה' ישירות.
(שלח תשפ"ג)