הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)הנציגים שנשלחו למשימת הריגול היו ראשי העם, משכמם ומעלה, ורק ימים אחדים קודם לחטא, היו שותפים להקמת המשכן ולהתגלות פני שכינה. ומכאן זועקת השאלה כיצד מנהיגי ישראל כאלה חוטאים בחטא כה חמור. השאלה מתעצמת לאור הביקורת הנוקבת שכותב הזוהר (כרך ג (במדבר) פרשת שלח לך דף קנח ע"א) (בתרגום לעברית):
"'כולם אנשים'- אלא אמרו: אם יכנסו ישראל לארץ יעבירו אותנו מנשיאותינו וימנה משה נשיאים אחרים, שהרי אנחנו זכינו במדבר להיות מנהיגים, אבל בארץ לא נזכה. ועל שלקחו לעצמם עצה רעה, מתו הם וכל מי שקיבל דבריהם."
לדברי הזוהר, המרגלים חששו לאבד את משרתם כמנהיגים, שכן בכניסתם לארץ ימונו אחרים במקומם לנשיאות. הזוהר מטיח אשמה כבדה על המנהיגות, שכן בעטיה של נגיעה אישית מעלו בתפקידם. וכבר הקשה האדמו"ר מסוכצ'וב:
" היתכן שבשביל נגיעת עצמם ובקשת השררה, ישחיתו את כל העניין? שדבר כזה לא יתכן אפילו לפשוט שבפשוטים, להשחית את כל תקוות ישראל ורצון השם יתברך …הכל בשביל נגיעת עצמם"? (שם משמואל שלח, תרעה).
אמנם הקושיה במקומה, אולם הזוהר מבקש לומר, שאכן גם הגדולים ביותר, גם ראשי ישראל, אינם חסינים בפני אינטרסים אישיים, ומה שנדמה להם לכאורה כתיאור נאמן של העובדות, אינו אלא הד לשאיפותיהם הכמוסות, ומשועבד בסופו של דבר לאינטרסים האישיים שלהם. בבואם של המרגלים לארץ ישראל, הם צפו את העלול להתרחש לאחר כיבוש הארץ. ברגע שראו את החברה החקלאית היושבת בכנען הבינו שנדרשים כישורים אחרים כדי להנהיג את האומה. לפתע התחוור להם, שהם עלולים לאבד את מנהיגותם לטובת אחרים. המרגלים שנקלעו למציאות של ניגוד עניינים, פירשו באופן מסולף את אשר ראו. כאשר חששו שיאבדו את תפקידם, הם היו מוכנים למנוע מהעם להגשים את ייעודו ובלבד שמשרתם תישאר על כנה.
על סוגיה זו, הנקראת "ניגוד עניינים", נכתב גם בספרות ההלכתית, במיוחד בתחום הקשור למערכת המשפט. כך נאמר במסכת בבא בתרא (מג ע"א):
"בני עיר שנגנב ספר תורה שלהן – אין דנין בדייני אותה העיר, ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר".
הלכה זו נפסקה בשולחן ערוך חו"מ (ז,יב) :
"כל דבר שיש לדיין בו צד הנאה, אינו יכול לדון עליו. לפיכך בני העיר שנגנב ספר תורה שלהם, אין דנין אותו בדייני אותה העיר, אלא אם כן יש להם ס"ת אחרת".
אמנם, ההלכה התייחסה למערכת המשפט אבל ניתן להקיש זאת גם לתחומים אחרים של הנהגה ציבורית. כאשר עובד ציבור פועל במצב של ניגוד עניינים, הדבר עלול לקיים את יסודות עבירת הפרת אמונים או עבירת שוחד. שכן קיים חשש גדול , שהחלטותיו לא תהיינה ענייניות. גם כאשר אדם סמוך ובטוח שהחלטותיו לא תהיינה מוטות, עדיין העין הציבורית פקוחה עליו והוא עלול לעורר חשד בעיני הציבור, וכך שנינו במסכת שקלים (ג,ב):
"…שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום שנאמר (במדבר ל"ב) 'והייתם נקיים מה' ומישראל …'"
כלומר, גם כאשר פועלים ביושר ובצדק, הציבור צריך להשתכנע, שאכן הכל נעשה ביושרה. ישנם מוסדות שאמורים לאכוף סוגיות הקשורות לניגוד עניינים. מוטלת עלינו חובה לשמור על הגופים המבקרים, אלו שאמורים לשמור על הנקיות הנדרשת מעובדי ציבור. אל לנו להצטרף למלחמה כנגד המוסדות, להיפך, עלינו להגן עליהם. אולם נכון לדרוש גם מהם בדיקה וביקורת ושקיפות על מנת שהציבור הרחב ייתן את אמונו בהם.
