הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)יש אנשים שניחנו ביכולת מופלאה להיות קראים ורפורמים בו זמנית. כאשר זה נוח להם, הם שוללים הלכות ומנהגים מסוימים שקבעו חכמים ("זה לא כתוב בתורה! זו המצאה של רבנים!"), וכאשר זה נוח להם, הם תומכים ב"פסיקה אמיצה" ובשינויים מההלכה והמסורת המקובלים ("אז מה אם זה כתוב בתורה? הגיע הזמן שהרבנים ישנו את זה!"). אם תציג בפניהם את הסתירה שבשיטתם, הם עוד עשויים להשיב שחז"ל עצמם היו קראים ורפורמים בו זמנית…
ליהודים רבים בדורנו יש עניין לא פתור עם חז"ל. היהדות כולה בנויה על דברי חז"ל. הם אלה שהעבירו את התורה שבכתב, ואת פירושיה שבתורה שבעל פה. ללא חז"ל לא היתה קיימת היהדות. כיוון שכך, מן הראוי לברר היטב את מעמדם, סמכותם ותפקידם.
בנושא זה ניתן למצוא שתי גישות הפוכות. יש המרוממים את חז"ל לדרגת מלאכי השרת, ברוח האמירה "אם ראשונים כמלאכים, אנו כבני אדם". לשיטתם, כל מלה שנכתבה בגמרא או במדרשים נאמרה ברוח הקודש, כל דרשה מכילה אמת עמוקה, וכל דברי חכמים הם אמת – בין בנושאי הלכה והשקפה והן בעניינים מדעיים. הם יטענו שחז"ל הכירו את סודות הטבע והבריאה אלפי שנים לפני המדענים. הם יתייחסו לכל אגדה ומדרש כפירוש הבלעדי של התנ"ך, ויוקיעו ככופר את מי שמעז לפרש אחרת.
ויש האוחזים בגישה הפוכה. לשיטתם, חז"ל הם למעשה קבוצת מניפולטורים מתוחכמים, שהמציאו את התורה שבעל פה כדי לקדם את רעיונותיהם ודעותיהם, ו"להלביש" אותם על היהדות המקראית המקורית. הם רואים בדרשות חז"ל לא יותר ממס שפתיים, סימון המטרה בעקבות החץ הרצוי להם. לשיטתם של אלה, הלכות כמו "עין תחת עין ממון", "פיקוח נפש דוחה שבת" או "בן סורר ומורה לא היה", מהוות רפורמות שערכו חכמים משיקולים שונים, ולא מסורות עתיקות שעברו מסיני. גם מושגים רעיוניים המופיעים אצל חז"ל, כמו גן עדן וגיהנום או האמונה בשדים, הוכנסו ליהדות לדעת אותם אנשים בהשפעת התרבות הפרסית, שחז"ל ספגו אל תוכם ביודעין ובלא יודעין. במילים אחרות, בעלי הגישה הזו רואים את חז"ל כחבורת זקנים ערמומיים אך פתיים, המשלבים יכולת דרשנות יצירתית עם הזיות על שדים וכישוף, ושהשקפותיהם המוסריות בנושאים רבים מיושנות עד מעוררות חלחלה (בעיקר בכל הנוגע ליחס לנשים ולגויים). עפ"ל.
התבוננות יסודית בדמותם של חז"ל ובדבריהם נדרשת כדי להפריך את שתי העמדות הנלעגות הללו. נכון, חז"ל אמנם היו קדושים וצדיקי עליון, "ראשונים כמלאכים" שמדרגתם בלתי נתפסת עבורנו. אך עם זאת אין בכך כדי לחסן אותם מפני שגיאות. לא פעם ולא פעמיים הודו חכמים שטעו, הן בענייני הלכה וכל שכן בנושאים מדעיים, בהם שיקפה דעתם לרוב את המקובל באותה תקופה. אין כל סיבה לייחס להם ידע מוקדם של כל חוקי הטבע והמדעים. כמו כן, אין הכרח לראות בכל מדרש ואגדה פרשנות מחייבת שהועברה מלה במלה מהר סיני. חז"ל דרשו וחידשו דברים רבים בכוח עצמם, על בסיס המסורת והכלים שעמדו בפניהם, כשהם מיישמים בכך את הסמכות שהעניקה להם התורה.
ולעומת זאת, ברור שחז"ל לא היו אותם רפורמים ערמומיים שמתארת הגישה השנייה. המעיין בדבריהם רואה באיזו חרדת קודש הקפידו על העברת המסורת המדויקת, תוך ציון שרשרת מעבירי השמועה וכל הגרסאות החלופיות. עד כמה עמדו על המשמר לדחות כל השפעה הקשורה לעבודה זרה ולחוקות הגויים. כל המאשים אותם בהאשמות עלובות כעין אלה, אינו אלא משליך עליהם את דמותו המעוותת שלו.
חז"ל הם מורינו ורבותינו הנערצים שאת דבריהם אנו שותים. התורה לא התחילה איתם ולא הסתיימה אצלם. בכל דור עלינו להמשיך את מפעלם ולמצוא את הדרך לקיים את התורה בדורנו, ורק ראיה נכונה שלהם תאפשר לנו לעשות זאת ללא סטייה.
(פסח תשעה)
