מגיע לנו יותר

 

מה שמדהים אותי לא פחות מהמרץ הבלתי נלאה של החברים המוכשרים מש"ס הוא שתיקת רבנים ושתיקת אנשי מפתח בהנהגה הציונית דתית, אל מול הסכנה הגדולה

נרדם בשמירה?

שר האוצר ויו"ר מפלגת הצה"ד בצלאל ס' לא מחמיץ הזדמנות לומר כי הוא פועל לחזק (להחזיר?) את הכבוד הראוי למוסד הרבנות הראשית. אני מוכן להאמין לו שהוא באמת מתכוון לכך. זה בדיוק מה שמביא אותי לשאלה (שאין לי תשובה עליה), אז איך, ריבונו של עולם, הבחור הזה נותן יד להצעת חוק (שאמורה הייתה לעלות להצעה טרומית ביום רביעי, שלשום) של ח"כ ארז מלול מש"ס וח"כ שמחה רוטמן ממפלגת הציונות הדתית, לשנות את הרכב הגוף הבוחר של רבני ערים ורבני שכונות, כך שהמשקל המכריע של הגוף הבוחר את רבני הערים והשכונות יעבור ממועצת העיר הספציפית בה בוחרים רב, לידי הרבנות הראשית לישראל ולמועצת הרבנות הראשית, הנשלטות בידי חרדים- כך היה בעשורים האחרונים וכך נראה שיהיה, למרבה הצער, גם בהמשך? (כן, אני מכיר את ה'טענה' שיושבים שם גם כמה רבנים שבהגדרה לכאורה אינם חרדים, אלא שלטעמי ההשפעה מהישיבה בחבורה שם היא חד כיוונית…).

הסבר קצרצר; עד כה, בחוק הקיים בכל הקשור לבחירת רב עיר, למועצת העיר משקל רב, לפעמים אפילו מכריע בבחירתו. הצעת החוק האמורה מעבירה את הכוח המכריע בבחירת רב/ יישוב לרבנות הראשית, מה שמבטיח בחירת רבנים חרדיים די בכל אתר ואתר (בסבירות כמעט הכי גדולה שיש), בעוד רבנים מהזרם הדתי-לאומי, שלא לדבר על הזרם המרכזי שבקבוצה זו, יכולים לשכוח מהתפקידים האלה.

רוצים לדעת איך מגישי החוק מסבירים את ההיגיון שלו? (שבו ותחזיקו חזק): בדברי ההסבר להצעה, נכתב בין היתר: "מאחר שקיים צורך בייצוג דתי משמעותי בבחירת רבני עיר, וכי הנציגים הדתיים באסיפה הבוחרת יהיו רבנים ובעלי מומחיות מיוחדת בדבר התאמתו של רב לתפקיד, נקבע בעבר כי נציגי בתי הכנסת ישמשו חברים בה. שיטה זו יצרה סרבול בירוקרטי שהכביד מאד על הליכי הבחירות, נושא שאף בית המשפט העליון עמד עליו בפסקי דינו. לפיכך מוצע כי כלל חברי מועצת הרבנות הראשית ייכללו באסיפה הבוחרת את רב העיר, לצד מועצת העיר ויתר נציגי הציבור". 'סרבול בירוקרטי'. השתכנעתם שזו הסיבה? להערכתי, לו חיברו אותם למכונת אמת, הסוללה הייתה מתפוצצת תוך שנייה.

פרה – פרה; קודם כל העניין המהותי. אין כמו פרנסי העיר, כלומר, ראשי העירייה ומועצת העיר (ובטח נציגי בתי הכנסת והקהילות) להכיר את הצרכים המצופים מרב העיר, ואין הגון ומוסרי מכך שהם יהיו הדומיננטיים בבחירת הרב "שלהם" (בכפוף כמובן לכך שהוא עמד במבחני הסמכה לרב עיר של הרבנות הראשית, ואין עוררין על כך שזה תנאי ראשון).  אני בטוח שסמוטריץ' עבר בחייו כבר כמה פעמים על הגמרא בברכות נה עמוד א': "אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור, שנאמר 'ראו קרא ה' בשם בצלאל'" (שמות לה, ל). אז, איך זה סמוטריץ' – אחד- מוכן לתת ידו למהלך שכזה, שלא מתחשב במה שרוצה הציבור. ושתיים – איך הוא, בוודאי ובוודאי בעודו מחזיק בכובע של יו"ר מפלגת הציונות הדתית, נותן יד למהלך שבסבירות גבוהה מאוד ידיר את בוגרי בתי המדרש הציוניים מתפקידי מפתח בהנהגה הרבנית במדינה?

יש האומרים, שמה שמעניין אותו זה לחזק את הרבנות הראשית לישראל וככה, אם כל מי שיתמודד יידע שהמפתח לבחירה בו נמצא בידי הרבנות הראשית לישראל, הוא בוודאי ירצה למצוא חן בעיניה ולהתיישר לפי ה'סרגל' שלה, וזה מה שיחזק את הרה"ר. (אגב, בהצעת החוק יש גם סעיף הדורש מהרב לחתום על מחויבותו למועצת הרבנות הראשית). ואז, אחריי המבול. מה זה חשוב מה הרקע של הרב, מהיכן הוא בא?

בעיניים שלי: לא פחות מהזוי. הסבר לא פחות הזוי שמעתי דווקא מאחד שמכיר את סמוטריץ' הרבה יותר טוב ממני, והוא, שתמיכתו בחוק הזה היא הזדמנות טובה של סמוטריץ' 'לבוא חשבון' עם ראשי רשויות שבזמנו השביתו את המשק נגד הממשלה בניגוד לקריאתו. ככה? כעת תקבלו רב "משלנו". האמת? אפילו אני מתקשה להאמין שזה מה שמוביל את סמוטריץ', אבל לך תדע, אולי בתת ההכרה. ובכל זאת, אם זה לא זה ולא זה, מה ההסבר? בעיניים שלי, בכל הקשור לענייני מינויים בשירותי הדת, הקומבינות, מה שהחברים בש"ס כבר שכחו – סמוטריץ' עוד לא למד וייקח לו הרבה זמן ללמוד, חרף האיי.קיו הגבוה שלו.

תראו איך החברים מש"ס פועלים כמעט בחדא מחתא. (וזה עוד כשדרעי לכאורה מחוץ למערכת).  מנה ראשונה– בחירת רבני עיר, כמצויין בתחילת הקטע.

מנה שנייה– דחיית הבחירות לרבנות הראשית לישראל (שהיו צריכות להתקיים בעוד חודש וחצי לערך) רק בגלל שכך נוח להם, בתקווה שתוך תשעה-עשרה חודשים ימצאו פתרון למחלוקת הפנימית שלהם למי יעטה על גופו את מצנפת הראשל"צ הבאה, הרב יהודה דרעי (אח של אריה) או הרב דוד יוסף (אח ובן של). ולא לדאוג, מי שלא יהיה ראשל"צ, סביר שיהיה רבה הראשי של ירושלים. (ורק פתי יאמין ל'הסבר' הדחוק כי הדחייה נועדה לשמור על טוהר הבחירות. איך ידם לא רעדה כשכתבו זאת?) .

מנה שלישית בבישול של ש"ס- קביעה בחוק שגם בארבע הערים הגדולות: ת"א, ירושלים, חיפה ובאר שבע, יהיו שני רבנים ראשיים. אשכנזי וספרדי. עד כה, בארבע הגדולות האלה היה צורך בהסכמת ראשי העיר כדי שייבחרו שני רבנים. בתל אביב, למשל, חולדאי הסתפק ברב אחד. פעם אשכנזי ופעם ספרדי. כעת, אם יתמלא רצון ש"ס (ואיך לא?)- שני רבנים ראשיים בכל עיר. שיוכלו לריב. בערים של יותר מ-50 אלף תושבים, חוץ מארבע הגדולות, משרד הדתות כן יצטרך לקבל את הסכמת ראש הרשות. כמו כן, החוק החדש, אותו הגיש ח"כ ארז מלול מש"ס, קובע, כי מעתה השר לשירותי דת לא יהיה כפוף להסכמת ראש העירייה בכדי להקים גוף בוחר, שכן כל חברי המועצה מכהנים בגוף הבוחר ואת נציגי הציבור ימנה מעתה השר לשירותי דת, מה שימנע מצב בו ראשי רשויות מצליחים לעצור את תהליך בחירת רבני הערים. שמייח.

מנה רביעית- העמדה לדין של רבנים ורבני עיר בכלל זה. כיום הסמכות להעמיד לדין רבני ערים מסורה בידי נציב התלונות על השופטים, בד"כ מדובר בשופט בית משפט עליון בדימוס. שנים שניסו להעביר את החתול מתפקידו ולמנות במקומו מישהו מאנ"ש שישמור היטב על השמנת. עד כה הניסיון הזה לא צלח. עתה באים החברים, ומנצלים את שעת הכושר גם כדי לשנות עניין זה, כך שמועצת הרבנות הראשית היא שתדון בתלונות על רבנים ותוסמך להענישם. השר לשירותי דת, מיכאל מלכיאלי, מתכוון למנות לראשונה 'נציב תלונות הציבור על הרבנים'. את אישור הליך הקמת המשרה והמינוי הכניס השר מלכיאלי במסגרת חוק הרבנים אותו הגיש ח"כ ארז מלול. כזכור, הרב הראשי הספרדי הרב יצחק יוסף "ירד" לפני כמה חודשים על הנציב, השופט בדימוס שהם, וטען 'מה הוא מבין בזה' והרב 'המליץ' לשר הפנים ארבל בעת שנכנס לתפקידו שיעשה את הדרוש כדי לשנות זאת. עתה בא שר הדתות מלכיאלי, ועובר לתכל'ס. עפ"י הצעת-החוק, הממונה יהיה רב ראשי לשעבר, דיין בדימוס או רב עיר לשעבר. השר ימנה את הממונה בהסכמת הרבנים הראשיים לישראל. הממונה יהיה מופקד על טיפול בתלונות הציבור על רבני עיר, רבני יישוב, רבנים אזוריים ורבני שכונות.

בעיניים שלי- מה שמדהים אותי לא פחות מהמרץ הבלתי נלאה של החברים המוכשרים מש"ס הוא שתיקת רבנים ושתיקת אנשי מפתח בהנהגה הציונית דתית, אל מול הסכנה הגדולה שתיארתי כאן ושלבטח הם מודעים לה לא פחות ממני. עד כדי כך פוחדים מהאיש הממונה על אוצר המלך? מה קורה פה, החשש מקמיצת יד האוצר משתקת אתכם עד כדי כך? ואם גם אתם באותה הרגשה כמו שלי, שלפחות בעניינים אלה, אכלנו אותה בגדול- אז שיהיה לנו בתיאבון. או- שנתעורר, וכמה שיותר מהר.

"אנחנו בעלי הבית"

אם מישהו עוד היה זקוק לאיזו שהיא הוכחה למי מנהל את הממשלה (ובדרך זו את המדינה), הוא יכול למצוא את התשובה בנקל מהחלטת ועדת השרים בישיבתה ביום ראשון בנושא הקדמת הבחירות לרבנות הראשית. כידוע, נתקבלה החלטה על הקדמת הבחירות לרבנות. תחשבו שהשרים מכל המפלגות הדתיות והחרדיות תמכו בכך? ממש לא.

השרים של אגודת ישראל – גולדקנופף ופורוש- נמנעו, שרי עוצמה יהודית- התנגדו, מי שדחף בכל הכוח להקדמת הבחירות היו שרי ש"ס, כשחברינו ממפלגתו של סמוטריץ'- תומכים בהם. ללא ספק, ההחלטה היא ניצחון בולט של ש"ס.

להלן כמה התבטאויות מתוך ישיבת ועדת השרים בנושא:

השר חיים ביטון מש"ס איים על השר איתמר בן גביר כי עדיף שלא "יתערב לנו ברבנות", כדבריו. "נתערב לך בהחלטות שלכם", הבהיר. "אם תפילו את דחיית הבחירות לרבנות הראשית, נפיל את חוק האיזוק האלקטרוני לגברים אלימים".

השר איתמר בן גביר לא נשאר חייב: "רבנים ראשיים זה של כל עם ישראל. מדובר במחטף. אתם רוצים לשנות את כללי המשחק תוך כדי משחק", הוסיף. "אני זוכר מה אמרת על החלטת הציונות. אתה נגד מדינה ציונית… מספיק עם הטריקים, מספיק עם השטיקים, כל הזמן אתם מחפשים איך לעשות מעקפים ולא ללכת בדרך המלך. אי אפשר לעשות דילים בחדרים הסגורים. בחירות לרבנות הראשית לישראל, צריכות להיות נקיות מכל הפוליטיקה שאתם מנסים להכניס".

לאחר הישיבה שר בכיר בש"ס תקף את בן גביר – "שר הפיתות הכושל מעז להאשים אותנו בפוליטיזציה של הרבנות בזמן שכל ההתנגדות שלו נובעת מניסיון קידום אישי לאחד מהמועמדים וד"ל. איתמר, אל תנסה לשקם את התדמית הכושלת שלך על הגב שלנו" (כך עפ"י דיווח של העיתונאי קובי בורנשטיין).

גם שרי אגודת ישראל הוציאו קיטור. השר פרוש: ״סוכם בהסכם הקואליציוני שנהיה מעורבים בתהליך הבחירה לרבנות הראשית, למה לא עומדים גם בסיכום הזה?״.

לאחר הישיבה, אמר גורם בכיר בש"ס על החוק לדחיית הבחירות: "בן גביר יבין לאט את מה שסמוטריץ' הבין מהר, ושאפילו דגל התורה מבינים, אנחנו בעלי הבית ולא נסכים לשום התערבות. שבן גביר ילמד מבצלאל שאומר 'אמן' על כל מה שאנחנו אומרים ואנחנו בתמורה פרגנו לו רב בבית-אל וקריית ארבע שגם ככה לא קשורים אלינו" (את הדברים הביא העיתונאי החרדי ויסברג).

אז תגידו, מי באמת מנהל את העניינים, לא ש"ס? ואולי התובנה דלעיל של הגורם מש"ס, בעניין רבנות בית אל וקריית ארבע, היא התשובה לשאלה להיכן נעלמו בצלאל סמוטריץ' וחבורתו בעניין כה חשוב כמו הרבנות הראשית?

לצחוק או לבכות?

ישיבת הממשלה, יום ראשון. אחרי שנתניהו הודיע שממשלתו תחזור לקדם את המהפכה המשפטית [מה בער לו? איכא דאמריי שהיה לו עניין לעורר עורכי דין שיבואו ביום ג' להצביע בבחירות ללשכה לאפי נווה (בד"כ אחוז ההצבעה מגרד את ה-30% בלבד) ובכך יובטח לימין רוב בוועדה למינוי שופטים, לכשתוקם], והתקשורת פינתה את עצמה מהאולם, החל החלק הסגור של ישיבת הממשלה. אולי היו שם דברים חשובים (כמו דחיית הבחירות לרבנות הראשית…), לא יודע, מה שבטוח, רצו שם קטעים, שאם בין השרות והשרים שהיו שם יש כאלה שעדיין קצת כבוד למוסד הזה- ממשלה- יש בהם, בטוח שהם נעו באי נוחות מופגנת (אם העזו…) על כורסת הצבי. הנה מה שדלף החוצה:

בדיון על המימון לחוק האיזוק האלקטרוני שהביא בן גביר, נדרשו כמה משרדים לתרום את חלקם בכמה מיליונים. שרת המודיעין גילה גמליאל, התנגדה לכך שמשרדי הממשלה נדרשים לממן את חוק האיזוק האלקטרוני מתקציבם, ויצא לה מהבטן המשפט – "ההסכמים הקואליציוניים עשקו את הליכוד". מי קפצה? שרת ההסברה המדופלמת גלית דיסטל-אטבריאן: "מה את מתערבת? תהיי בשקט". הציפורניים נשלפו, וההמשך היה ככה; גמליאל השיבה לדיסטל: "סליחה, אל תתערבי בכלל". דיסטל הטעימה: "תקפצי לי, יא מפגרת, אף אחד בליכוד לא אוהב אותך. בגלל זה שונאים אותך בליכוד". גמליאל: "איפה המדפסת שלך? תגישי לי את זה כתוב". דיסטל: "את אבן בנעל של הקואליציה. זאת יודעת הכול. תקפצי לי". גמליאל: "שרת ההסברה אומרת לי 'תקפצי לי'". דיסטל לגמליאל: "תפסיקי עם השקרים". גמליאל: "היא אמרה לי 'תסתמי מפגרת'". דיסטל: "את לא מבינה שאף אחד לא סובל אותך?". גמליאל: "את פתטית". תשאלו איפה היתה הגננת? כלומר, הגנן, נתניהו? נראה שחשש להכניס עצמו בין שתי הלביאות האלה. בשוך הסערה הוא שחרר: "אני מציע להימנע מהתקפות אישיות נגד שרים בממשלה וגם נגד האופוזיציה. אם יש ביקורת עניינית, להגיד אותה – אבל להימנע מהתקפות אישיות". מי בעד? לתפארת מדינת ישראל. (הערה שלנו: א. מזל שחברת הכנסת טלי גוטליב לא היתה שם. תארו לכם מה היה קורה אם כן… ב. מה מצאתי לנכון להכניס שטויות אלה במדור? לא בטוח בעצמי, אבל דומני שכשעוברים שם בממשלה כל גבול, חשתי מחויב בחובת התוכחה. מ.ז.).

דברים שרואים מכאן

שנתיים לאחר האירוע שבו נקרעו עשרות סידורי תפילה של נשות הכותל ע"י צעירים חרדיים שלא בא להם בטוב שהנשים מתפללות שם ועוד לשיטתן, (חלקן עם תפילין, אחרות מנסות לקרוא בספר תורה), הוחלט לסגור את התיקים במשטרה נגד החשודים בנימוק ש"לא מדובר באירוע פלילי". אני לא יודע פלילי או לא פלילי, אני רק מעריך שאם דבר כזה היה קורה בשבדיה, למשל, וערבים היו אלה שקורעים את הסידורים, משרד החוץ הישראלי היה מזמן את שגריר שבדיה בישראל לבירור ונזיפה, ולא מעט היו מגדירים את האירוע באנטישמיות. ופה, הכל מותר. העיקר שלא להרגיז את הרב הממונה (כבר עשרות שנים) על הכותל והמקומות הקדושים. לא, לא שאני חושד שהוא שלח את אלה שקרעו את הסידורים, אבל אני בטוח שלו רצה, יכול היה למנוע את הבלגן. (ולא שלנשות הכותל אין יד במהומה).

את מי לגלגל מכל המדרגות?

לפני כשנתיים ישבנו רעייתי ואני בהופעה של זמר, אחד הטובים שיש, ו'עפנו' על השירים. עד, שהזמר הזה התחיל לדבר. שילמנו במיטב כספנו כדי לשמוע אותו שר, והבחור (כבר לא כל כך בחור) פצח במונולוג על המצב במדינה בעיניים שלו. לא משהו חכם יותר ממה שקוראים במקומון נידח. כן, חשבנו שהבחור עשה עלינו סיבוב, שכן היינו קהל שבוי שלו. ולמה כל ההקדמה הזו? כי לא אחת, שרים מדברים בתקשורת בדברים שלא באמת יש להם הבנה בהם, ומחוללים סערות. אחד כזה הוא השר הרב עמיחי אליהו, השר לירושלים ומורשת, שבריאיון ברדיו 'קול ברמה', אמר בין השאר: "נגיד בנק ישראל (פרופסור אמיר ירון, מ.ז) מלכלך על מדינת ישראל, ופוגע בדירוג האשראי של המדינה. …הוא היה צריך להיות מגולגל מכל המדרגות. זה פרא אדם. לא ייתכן שפקידים ייצאו נגד הממשלה." איני יודע עד כמה רחב הידע של כבוד השר בענייני כלכלה, מדיניות פיסקלית וכדומה, ומניח שבעניין משרדו הוא בקיא יותר. בין כך ובין כך, בעיניים שלי, משר, בטח כשהוא גם רב ("דברי חכמים בנחת נשמעים"?), הייתי מצפה לקצת יותר דרך ארץ. שלא לומר הבנה, שנגיד בנק ישראל חייב לבצע את עבודתו בניהול המדיניות המוניטרית מתוך עצמאות מוחלטת. אופס, השר אליהו הבהיר אח"כ שאמר את דבריו קודם ששתה את הקפה של הבוקר. בעיניים שלי- תגובה שמחמירה עוד יותר את התנהלותו זו ומביעה זלזול במגנים אותו. נכון עשו הן ראש הממשלה, הן שר האוצר והן שר הפנים, שגינו את דבריו. נכון, לא חוכמה גדולה, שלושתם לא ממפלתו, ובכל זאת, קרן אור. ובכל מקרה, אם לרה"מ נתניהו יש עוד איזה קמצוץ של שליטה על שריו, מתבקש שיזכיר להם שכל אחד יעסוק בתחום עליו הוא מופקד.

אפילו לא מתקרב להדתה

כל עורך דין מתחיל יידע לכוון אותנו תמיד לקרוא את האותיות הקטנות. בהשאלה, נוכח כל המידע מזה והדיסאינפורמציה מזה בכל הקשור להישגי הקואליציה וכיווני הפעולה שלה, אם רוצים להבין טוב יותר לאן נושבת הרוח, מומלץ לעקוב אחר ה'קול קורא' שמפרסמים משרדי ממשלה שונים. אחד מעניין כזה פרסם באחרונה משרד החינוך והתרבות, ומהותו תמרוץ כספי נוסף לרשויות מקומיות, רשתות חינוך ובתי ספר ספציפיים, שיעסקו בלימודי "יהדות וציונות כתוספת לתוכנית הלימודים". תגידו הדתה? לא הדתה ולא נעליים. הצ'ופר הזה יינתן רק לבתי ספר המשלבים ילדים דתיים ושאינם דתיים בכיתות א'-ט' (בכל הארץ יש כיום רק 38 בתי ספר כאלה) ומעתה גם בתי ספר בכיתות י'-יב שיבקשו לעשות כן- יתקבלו בברכה. תנאי נוסף- נדרשת הסכמה של שני שליש מההורים ושל רוב הצוות הפדגוגי. בשנת הלימודים הקרובה העניין הזה ייכנס כפיילוט מצומצם. כל בית ספר שייבחר יקבל תוספת של עשרות אלפי שקלים בשנה עבור תוספת של 4-5 שעות יהדות במערכת השעות, ימונה מורה "רכז יהדות", צוות המורים בתחום יעבור הכשרה וכן יהיה ליווי צמוד של משרד החינוך. בעיניים שלי נשמע מעולה. אני אפילו מאמין שבציבור שאינו דתי תהיה יותר היענות מאשר בציבור הדתי-לאומי (אולי חוץ מהתל-אביבים שלהם אפיון ופתיחות ייחודים…). לא אחת ניסיון של משפחות מסורתיות (שאינן 'דתיות' בהגדרה המקובלת) להתקבל לחמ"ד נתקלו בסירוב של הורים אחרים מחשש שמא יבולע לקטנים. מעניין יהיה לעקוב, אולי איכשר דורא.

באמת הכי טובים?

כל השנים פימפמו לנו שהחינוך שלנו (הדתי-לאומי) הוא הכי טוב שיש; ראו כמה התנדבויות, כמה עזרה לזולת, כמה שירות ביחידות קרביות, כמה, כמה וכמה. אבל, כשהילדים התבגרו, נכנסו למסגרות שמחוץ למעגל הסגור, ופגשו גם חבר'ה צעירים אחרים, התברר להם לפתע שגם שם, בחינוך שאינו דתי, יש חבר'ה איכותיים, שבהרבה דברים כלל לא נופלים מכוחותינו, ובדברים מסוימים אף עולים על כוחותינו. 'גאוות היחידה', שלא לומר היוהרה, היא, בעיניים שלי, אחת הרעות החולות בתוכנו (בלי הכללות, כמובן). אנחנו, כלומר, מחנכינו ורבנינו, יודעים הכי טוב מכ-ו-ל-ם מה טוב לנו, לילדינו. בשנים האחרונות התרבו סעיפי השאלה סביב הנחת מוצא או מוסכמה זו. לא רק הבוגרים המאוכזבים, גם חלק מההורים שואלים בשיחות סלון, האם לזה התכוון המשורר. לענ"ד, את אחוז הדתל"שים הגבוה במגזר, אפשר לייחס גם לכך. בלי הכללות, אבל לדוגמא המכוערת שהיתה לנו עם אולפנת חורב לפני כמה שבועות, שריח מבחיל של גזענות עלה ממנה, הצטרפה בשבוע שעבר אולפנה יוקרתית אחרת, זו המיתולוגית בכפר פינס. שם, במסגרת מסיבת סיום לשמיניסטיות, נתלה על הקיר בריסטול תחת הכותרת 'יזכור', ועליו תמונותיהן של בנות מהמחזור שעזבו את האולפנה במהלך שנות הלימודים, כשמתחת לכל צילום שם הבחורה והשנים בהן למדה שם עם משפטים קצרים מתחת למילה 'יזכור'. למשל: "שביעיסטית בנופלה". מזכיר לכם משהו? 'נפלו על…"?

נפתלי פוקס, אב לבת שלמדה באולפנה ועזבה בכיתה י', שיתף בפוסט את התמונה וכתב: "איך הייתם מגיבים כהורים לראות תמונה של הבת שלכם כאילו נפטרה? כשהבת שלי הודיעה למורה בכיתה י' באולפנת כפר פינס שהיא עוזבת, כל מה שהיה לה להגיד זה 'את עוד תחזרי אלינו על ארבע'. ההתנשאות הזאת מסתבר, חלחלה יפה אל בנות האולפנה".

פוקס הוסיף: "ואני שואל בתור איש חינוך; איפה המחנכות? מנהלת? מורה? רבנים? לראות את הבת שלי כאילו נפטרה? בכיתי. וזה אחרי ארבע שנים שבהן אמורים לחנך, להטמיע ערכים נעלים של בחירה בחיים, של טוהר מידות, של קבלת האחר ובחירתו, של 'ונשמרתם מאוד לנפשותכם', לא רק בכללי זהירות בדרכים, ולא רק כקלישאה, לא בצחוק כי זה לא מצחיק אף אחד, וזה אפילו מגעיל".

פוקס הוסיף בפוסט כי כתב לראשת האולפנה: "מרים שלנו לא עזבה כי היא חלשה, אלא כי היא חזקה. היו לה הכוחות והגב לבחור במה שנכון לה. מתפלל מעומק ליבי, שההתנשאות הזאת והפגיעה בכבוד האדם תיפסק, ושמישהו שם כבר יתעורר. שלא יהיה מאוחר מידי. הכאב לא רק על הבת שלי שנפגעה, אלא גם על הבנות שכתבו את הדברים".

הפוסט של פוקס הובא באתר 'סרוגים', שגם פנה לאולפנה לתגובה, וזו תגובתם: "אנחנו רואים את המעשה כמעשה חמור ומאוד לא ראוי, שנעשה ללא חשיבה והבנה של משמעותו ונמצאים בעיצומו של מהלך חינוכי כלפי הבנות המעורבות. אנחנו מצטערים על עוגמת הנפש שנגרמה לבנות ולמשפחותיהן, ואנו מתנצלים על כך ומקווים כי גם הבנות המעורבות ימצאו את הדרך להתנצל בפניהן.

"האירוע התקיים במסגרת כיתתית ואורגן על ידי התלמידות, ללא מעורבות או השתתפות של הצוות החינוכי של האולפנה". סוף ציטוט.

ואנחנו, נעזוב את המקרה הספציפי (מי שרוצה יכול להגיד- 'עזוב אותך, מעשה קונדס/ שטות של כמה צעירות שאינו מלמד על הכלל') ונחזור להרהורים שנכתבו בריישא של הקטע הזה. ובעיקר- לא הגיע זמן לחשיבה מחדש? (בעיקר מצד אנשי החינוך המופקדים על המוסדות ועל ראשי המוסדות עצמם?).

ואפרופו כל אלה- במוצ"ש ב'כאן' הסרט המיוחצ"ן (אומרים שלא לטוב) על מדרשיית נעם. כמה מחבריי שראו את הסרט בהקרנות בסינמטק בקושי זיהו שמדובר על אותו מוסד בו הם התחנכו וגם בזקנתם זוכרים לו (כמוני) חסד נעוריו- נעוריהם.

(חוקת תשפ"ג)