ותאמר לשנוררים די

ותאמר לשנוררים די

אין כפרשת "תרומה", אותה קראנו בשבת שעברה, מתאימה לעסוק קצת בנושא התרומות. ועל איחור בשבוע בגלל מגבלת מקום בשבוע שעבר, מן הסתם תסלחו לי, מה גם שחלק ממצוות היום בפורים הבעל"ט הוא מתנות לאביונים. "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רע הגזרה", כידוע. חזקה על כל קוראי 'שבתון' שמקפידים הם על מצוות הצדקה וכמובן תמיד עדיף להיות בצד הנותן. וכבר הורונו חז"ל לתת בפנים מאירות, קבעו אפילו את גדרי הצדקה, וכדומה. ידיעה של רועי ינובסקי ב'ויינט' מביאה אותי לגעת בקצה המזלג דווקא במקבצי הנדבות (יש הגדרה מתאימה יותר?) בעיקר ברחבת הכותל המערבי. סביר, שכל אחד מאתנו שהתפלל ברחבת הכותל (בטח אם הוא נראה לבוש טוב) נתקל במקבצי נדבות שהקיפוהו וידם מושטת. את חלקם אפילו לא מעניין שאתה באמצע קריאת שמע או תפילת שמונה-עשרה. רואים בך פוטנציאל טוב? יגיעו אליך, וזריזין מקדימין, לא אחת, המפגש הזה אתם משרה עליך הרגשה לא נוחה. מצד אחד, באת (מתי הייתה הפעם האחרונה מאז בר המצווה של האחיין או ההשבעה בכותל של אחיך הצנחן?) לשפוך שיח לפני קונך ברחבת הכותל, ומישהו, ויהיו מניעיו כשרים ככל שיהיו, מפריע לך באמצע תפילתך. מצד שני, לא תיתן? ועוד שם?. בידיעה של 'ווינט' למדנו כי מנסים לשים לסיפור הזה של השנוררים ברחבת הכותל סוף. מסתבר, שהמשטרה פועלת ברחבת הכותל נגד מקבצי נדבות (איך לא הרגשנו…) וכי בשנתיים האחרונות אף הוגשו 16 כתבי אישום פליליים נגד בעלי העיסוק הזה. העונש עלול להיות אפילו מאסר. בשונה מהחוק, האוסר על פשיטת יד תוך כדי הטרדה וקובע בצדה של עבירה זו עד חודש מאסר, כתבי אישום המתייחסים לקבצנים ברחבת הכותל מוגשים בעבירה של 'פשיטת יד במקום קדוש', שאסורה גם ללא שהשנורר מטריד את התורמים הפוטנציאליים. אלא, אליה וקוץ בה. בידיעה נכתב כי האכיפה ברחבת הכותל מאוד סלקטיבית. לכולם אסור, אבל איסוף תרומות לקרן למורשת הכותל ולחב"ד נמשך ללא מפריע. ההסבר שניתן לכך הוא שאיסוף התרומות עבור הקרן למורשת הכותל נעשה באישור היועץ המשפטי, ולעומתו האיסוף לחב"ד אינו בהיתר. רב הכותל טען בתגובתו כי הינחה לפעול נגד הקבצנים רק במקרה שהם נצפו מטרידים את באי המקום.
אין כמעט מקום כמו רחבת הכותל (אולי גם מערת המכפלה) המזמין נתינה בחפץ לב. האכיפה הסלקטיבית – אם קיימת – משונה ואינה ראויה. רחבת הכותל אינה של הגוף המפעיל אותה. אם מאפשרים, אז יש לתת הזדמנות שווה לכולם. אוסרים? אז על כולם.
ומרחבת הכותל למקדשיי המעט, בתי הכנסת. אם יש אספן תרומות שלא יזכה לקבל ממני אגורה שחוקה, יהיה זה מי שניגש אלי תוך כדי שאני מתפלל, מציג לי בראווה חבילות של שטרות או מקשקש מול אוזני במטבעות בקופסא שבידו. רוצה תרומה? המתן שאסיים את התפילה.
תיאודור בנימין הרצל ("אם תרצו אין זו אגדה") בספרו אלטנוילנד' שירטט את דמותה של מדינת היהודים אותה חזה, ואחד החוקים שראה בדמיונו באותה מדינה אסר, בחוק מדינה, קיבוץ נדבות, פעולה בה ראה גלותיות וכיעור. הרצל חלם, אנחנו לעומתו ב"ה זכינו למדינה ראשית צמיחת גאולתנו. הדאגה לעני ולחלש חייבת לתפוס את מקומה הראוי בשיח הציבורי, במערכת החינוך ובחקיקה הסוציאלית, תוך שמירה והקפדה על כבודו ורווחתו של הנזקק. עם זאת, אין לדעתי להירתע מהקפדה על נורמות המגנות על המרחב הציבורי בכלל, ובתי תפילה בפרט מן הכיעור והמטרידים. (וקראו כתבה נפרדת בגיליון בנושא הגמ"חים).
**
בג"ץ מפרגן לביה"ד הרבני. לנצור
התקשורת (וגם אנחנו חוטאים בזה לפעמים) מרבה להבליט מחלוקות (שיש) בין בתי הדין הרבניים לבין מערכת המשפט האזרחית, כאשר מכוח החוק, ידו של בג"צ גוברת. אם יש דוגמא של פרגון ושיתוף-פעולה בין שתי הערכאות, שלא נביא? הנה היא לפניכם.
בית המשפט העליון בהרכב מורחב של שבעה שופטים בראשות הנשיאה מרים נאור דחה ברוב דעות את עתירותיהם של סרבני גט קשים – ולמעשה אישר את החלטות בתי הדין הרבניים בדבר סנקציות והרחקות חברתיות שננקטו כלפיהם. מדובר בשני מקרים קשים של סרבנות גט שפורסמו בעבר של בעלים שברחו מישראל ומעגנים את נשותיהם. הראשון הוא ד"ר עודד גז ששמו הותר לפרסום. על גז הושתו הרחקות דרבנו תם הקוראות לציבור להתרחק ממנו ובעקבות הפרסומים ברשתות החברתיות ("שיימינג") פוטר גז מעבודתו כמרצה באוניברסיטה. באמצעות דרכון מזויף ברח גז מישראל אולם נתפס תוך זמן קצר בבלגיה ובימים אלו נמשכים הליכי הסגרתו לישראל. ש', הסרבן השני, חמק מישראל תוך שהוא מנצל חלון הזדמנויות בין צווי עיכוב היציאה והותיר בארץ אישה עגונה. השניים עתרו לבג"ץ כנגד ההרחקות שננקטו נגדם, בטענה כי החוק אינו מסמיך במפורש את בתי הדין להטיל על סרבן הגט סנקציות חברתיות, "הרחקות דרבנו תם", ולפיכך יש לבטלן.
המשנה לנשיאת העליון השופט אליקים רובינשטיין, ועמו השופטים ניל הנדל, יצחק עמית ואורי שוהם קבעו ברוב דעות כי מאחר שמדובר בהמלצה בלבד של בית הדין הרבני לציבור הרחב – הדבר הוא בסמכותו של בית הדין.
בפתח פסק דינו כותב השופט רובינשטיין כי "אל הפרשה שלפנינו יש להתבונן במשקפי התכלית לה שותפים כולנו, בתי המשפט כבתי הדין – שחרור נשים מעגינותן החיה". כנגד טענת סרבני הגט כי ההרחקות החברתיות פוגעות בחירותם השיב השופט רובינשטיין: "המפתח בנידון דידן בידי העותרים; נתונה להם האפשרות, בכל רגע, לשחרר את נשותיהם מעגינותן, כפי שראוי ונדרש משפטית ומוסרית, וכך יגיעו ההרחקות אל סופן. ככל שלא יעשו כן, אין מניעה כי ההמלצות האמורות לנקיטה בסנקציות המתוארות יעמדו בעינן."
לדבריו הצטרף השופט יצחק עמית שכתב "בית הדין הרבני שולח ידו עד לקצה העולם על מנת לפתור בעיית עגונות, ואף עלינו לתרום את חלקנו למאבק בתופעה, ולתור אחר כל תרופה שיש בה כדי להביא מזור למצוקה 'ולעלובת נפש תושיע במהרה בימינו' ". עוד הוסיף השופט עמית וציין כי "כדי לסייע לעגונות ולמסורבות גט עלינו להוגיע את עצמנו ולעשות כמיטב יכולתנו שלא להגיע למסקנה כי בית הדין חרג מסמכותו… אל לנו לקשור את ידיו של בית הדין (הדגש שלנו, שבתון) דווקא בבואו להתיר את קשר הנישואין."
נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור והשופט יורם דנציגר סברו כי על אף הסלידה הרבה מהתנהגותם של סרבני הגט, 'המלצה' להרחקה חברתית על ידי בית הדין צריכה הסמכה מפורשת בחוק. השופטת אסתר חיות סברה כי יש להימנע לגמרי מפתיחת שערי בג"ץ לאדם המסרב להוראות בית הדין ומעגן את אשתו: "ש' וגז – עשו דין לעצמם. הם אינם מכבדים את פסיקתו של בית הדין הרבני ואף נמלטו מישראל מאימת הדין המאפשר לאכוף עליהם את פסקי הדין של גירושין שנתנו בתי הדין הרבני בעניינם. בעיניי, די בטעם זה לבדו כדי לנעול בפניהם את שעריו של בית משפט זה ובכך יש משום אמירה עקרונית לפיה בית משפט זה אינו נכון להשלים עם זלזול מופגן בחובת הציות לחוק כמובנה הרחב, ואף לא עם רשעות לשמה."
מנהל בתי הדין הרבניים הרב שמעון יעקבי בירך על החלטת בית המשפט העליון ואמר "אני שמח כי בג"צ נתן גיבוי וחיזוק לבתי הדין הרבניים במאבקנו העיקש וחסר הפשרות נגד סרבני הגט –בחיפוש אחר כל דרך אפשרית להציל עגונות. אני שב וקורא לסרבנים: שחררו את נשותיהם, לא רק עבורן אלא גם עבורכם." אנחנו מברכים גם על הפרגון שנתן בג"צ לביה"ד הרבני.
—
שאשה תיראה יפה?

כידוע, לא רק בנוסח התפילות יש הבדלים בין אשכנזים לספרדים, לא רק במנהגים שונים (כן קטניות נפסח, לא קטניות וכדומה). אתר 'חרדים 10' חושף התקפה של גדולי הרבנים הספרדיים נגד הספר 'עוז והדר לבושה' העוסק בגדרי צניעות ונלמד בסמינרים החרדיים. הספר, שנכתב בידי הרב פסח אליהו פאלק, פוסק ומלמד בישיבת גיטטסד ובסמינר הנושא אותו שם באנגליה, כולל מאמרי השקפה בנושאי צניעות, פסקי הלכה והדרכות בלבוש ובהתנהגות. אלא, כשכמקובל ברחוב החרדי, בו תעשיית הפעשקווילים עובדת 24 שעות ביממה, 6 ימים בשבוע (כמעט. עד קצת לפני כניסת השבת…), גם הספר הזה, שכבר נמכר בעשרות אלפי עותקים, היווה עילה לחגיגה בתעשיית הפעשקווילים, והפעם הפעשקוויל מאשים את הספר הזה בלא פחות מ"…בלי שום ספק שאחד הגורמים העיקריים לחורבן בתחום ההוראה בענייני צניעות הינו הספר 'עוז והדר לבושה', אשר בבדיקה שטחית ופשוטה ניתן להבחין בגישה הופכית מרוח התורה".
רוצים אחת הדוגמאות המופיעות שם? דבריו של המחבר כי "…מותר לאשה להיראות נאה בצאתה מביתה וכך עליה לנהוג". רחמנא לצלן. הרב מאיר מזוז קרא בפעשקוויל שלא לעיין כלל בספר הזה ואף לגנוז אותו, והרב מוצפי אף כתב כי הזדעזע עד עמקי נפשו. מניסיון שלי, ביקורות כאלה רק מגבירות את הרייטינג. גם ברחוב החרדי.
**
הצעת מראה
מכירים את ההיגד המשויך אם אינני טועה לשר ד"ר יוסף בורג המנוח, שהר, ככל שאתה מתקרב אליו אתה נוכח כמה גדול ועוצמתי הוא, אבל שר (ח"כ?) לעומת זאת, ככל שתתקרב ותכיר אותו, תבין שהוא לא בעל שיעור קומה כפי שניתן היה לחשוב בלא להכירו?! כך, אם אתה אזרח מהשורה שמגיע אחת ביובל למשכן הכנסת, סביר שתחוש בהוד וההדר של המקום, בחשיבותו כקודש הקודשים של הדמוקרטיה הישראלית. אבל אם תחפור קצת, תרד לרזולוציות קטנות, תיווכח כי לצד הדברים הגדולים, יש שם הרבה הרבה שטיקים, קטנוניות וכיוצא באלה. קחו דוגמא. בהצעת חוק שעלתה בוועדת השרים של הכנסת ביום ראשון, טען ח"כ מיקי לוי (יש עתיד), כי היוצאים בשאלה הם אוכלוסייה חלשה אשר מתקשים לפרנס עצמם הן בגלל שלא למדו לימודי הליב"ה בצעירותם והן כיוון שהחברה בה גדלו וכן משפחותיהם דוחים אותם בגלל אורח החיים החדש שסיגלו לעצמם. לפיכך, הוא מציע, לתת פטור מתשלום ביטוח לאומי ליוצאים בשאלה, לתקופה שתיקבע על ידי השר הממונה.
בארגון 'חותם – יהדות על סדר היום', אשר עוסק בנושאי חקיקה הנוגעים לזהותה היהודית של המדינה, החליטו לבחון האם חה"כ מיקי לוי יסכים לעשות את אותו הצעד רק לכיוון ההפוך. בארגון ניסחו 'הצעת מראה' להצעתו של ח"כ לוי, בה נכתב כי יינתן פטור מתשלום לביטוח לאומי לחוזר בתשובה, וזאת לתקופה שתיקבע על ידי השר הממונה.
"החוזרים בתשובה מתקשים, בין היתר, במציאת תעסוקה וברכישת מקצוע בשל המעבר החריף מחברה חילונית לחברה דתית/חרדית, ומהפער העצום ביידע ובסיגול אורחות החיים שהם מרגישים מחויבים להשלים. עקב כך, חוזרים בתשובה סובלים מקשיים כלכליים. מתן הסיוע לחוזרים בתשובה בחוק זה נובע מתוך רצון תועלתני לשלבם בחברה החדשה שלהם, ומרצון לקדם שוויון בין אוכלוסיות שונות, מתוקף זכותם לאוטונומיה ומעצם היותם אוכלוסייה שנזקקת, בעל כורחה, לסיוע דחוף. הצעת חוק זו מבקשת לסייע לחוזרים בתשובה להתמודד עם הקשיים שתוארו לעיל באמצעות פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי שצפוי להקל על הקושי הכלכלי החמור ממנו הם סובלים, לתקופה שתיקבע על ידי השר".
הצעת החוק של 'חותם' הונחה בסופו של דבר אף היא על שולחן הכנסת, וזאת בידי, איך לא, ח"כ ישראל אייכלר מסיעת יהדות התורה. ישחקו הנערים לפנינו.

(תצווה תשעז)