הסיעות החרדיות לא פראייריות, מבושמות מהטנא המלא בתקציבים שקיבלו, וממה שמסתמן כהצלחה מטאורית צפויה בכיבושי היעד שלהם בתחום הרבנות הראשית והג'ובים ברבנויות, לא הן שיראו נכונות לפשרות בחוק הגיוס
זהו זה, נתניהו, ממשלתו-ממשלתנו והחברה הישראלית הגיעו לרגע האמת. לשלב ההכרעה. האם נחזור להתגוששות ברחובות, בתקשורת, לקרבות אחים, (שלכל אלה השלכות ביטחוניות, כלכליות, בינלאומיות וחברתיות, כמובן) או שנוכל לחזור להיות חברה שפויה שאזרחיה, חרף חילוקי דעות תהומיים, מסוגלים לחיות בהרמוניה, פחות או יותר, אם לא ביחד, לפחות זה לצד זה בלי לאכול האחד את השני. בעיניים שלי, תוצאות ההצבעה החשאית שנתקיימה ביום רביעי (ושוב, כמה חבל ש'שבתון' יורד לדפוס, מאילוצי זמן הדפסה והפצה בכ-5,000 בתי כנסת בכל רחבי המדינה, כבר ביום שלישי בערב), הן "המכה בפטיש" שתכריע. עניין פשוט לכאורה של נציגי הכנסת בוועדה לבחירת שופטים. אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה, ואז יש סיכוי טוב מאוד להבנות גם ברוב הסוגיות שנדונו בשבועת האחרונים בבית נשיא המדינה, או- אם בבחירה החשאית לא תיבחר גם נציגת האופוזיציה, או אז האופוזיציה, ככה לפחות הודיעה, תמשוך ידיה מכל הקדם-הבנות שהושגו, לא תמשיך בשיחות ותחזור למאבק ברחובות, שסביר כי אף יסלים לעומת מה שראינו עד כה.
גם הצד השני, הימין-ימין, אינו טומן ידו בצלחת. ארגוני הימין יחד עם 'אם תרצו' תכננו הפגנת המונים ליום שלישי בערב, ערב ההצבעה בכנסת, בדרישה מהקואליציה להעביר את הרפורמה המשפטית Az-Is בשלמותה, אך ברגע האחרון הודיעו כי ההפגנה בוטלה, לפי שעה, בשל הרצון "למצות עד תום את הניסיון להגיע להידברות והסכמה רחבה עם האופוזיציה ולהעביר את הרפורמה באופן מוסכם".
כמה שרים וחברי כנסת, בראשם יריב לוין, בן גביר, רוטמן וב"ס, כדרכם, רוצים ללכת על 'כל הקופה'. בתווך- רה"מ נתניהו. לא מקנא בו. נראה שהפעם, ערב ההצבעה על הנציגים בוועדה, הוא צריך, סוף סוף, לקבל החלטה. משהו כמו 'אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי'. האם להטיל את כובד משקלו על ח"כים מהליכוד שיכבדו את ההבנה ויצביעו לנציגת האופוזיציה, אלהרר? או אז, ימתח את החבל עד הסוף עם יריב לוין, שלפחות על-פי הצהרותיו, העניין הזה עבורו הוא קו אדום ואם תוצאות ההצבעה לא ייראו לו הוא פשוט לא ייכנס את הוועדה לבחירת שופטים, (וכמובן קיימת האפשרות, שבעיניי לא סבירה, שיתפטר מהממשלה), או שנתניהו ייתן לנערים לשחק את המשחק כהבנתם, וייקח את הסיכון שאם התוצאות יהיו למורת רוחה של האופוזיציה, הלכו הדיונים בבית הנשיא, חזרו הפגנות מאות האלפים ברחובות עם כל המשמעויות החברתיות, הכלכליות, הבינלאומיות והביטחוניות שבכך. בהחלט החלטה לא פשוטה, ומכאן אפשר לשלוח לו רק את התפילה "…ותקנם בעצה טובה מלפניך". כי בין אם אתה ביביסט או רל"ביסט, נתניהו, נכון לעכשיו, הוא ראש הממשלה של כולנו והמדינה הזו היא המדינה של כולנו.
והיה אם לא
כאמור לעיל, יהיו מה שיהיו תוצאות הבחירות החשאיות לוועדה לבחירת שופטים, יהיה לפחות צד אחד מאוד לא מרוצה. מה שאומר, ששקט ונעים לא יהיה פה. מה עושים? ההתלבטות הזו, שמקורה בדאגה אמתית, כמעט על סף ייאוש מהמצב, הביאה אותי להתכוננותו של יעקב אבינו לקראת מפגשו עם עשו אחיו. אחיו. ("אחים אנחנו"?! כמה רבים בתוכנו כבר לא מקבלים את ההיגד הזה ולא מזדהים איתו). אומרים חז"ל (ורש"י מביא זאת בפירושו) שיעקב "התקין עצמו לשלושה דברים: לדורון, לתפילה ולמלחמה". התחברתי לדברים של הרבי מליובאוויטש, (מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך טו, עמ' (265, ושלא כדרכי במדור זה, אני משתף אתכם באהבה בליבת הדברים, שבעיניי כל כך רלוונטיים לדיון שלנו הפעם. ובכן, הביטוי 'התקין עצמו' הוא מלשון תיקון, וכי מה היה ליעקב לתקן? לא נכון יותר היה לו השתמשה התורה בביטוי 'הכין את עצמו'? ומסביר הרבי מליובאוויטש, שבכך רומזים חז"ל, שכל אחת ואחת מהפעולות הללו – דורון, תפילה ומלחמה – הייתה קשה מאוד ליעקב, והיה עליו לתקן את עצמו במאמץ מיוחד כדי לעשותה.
בעניין הדורון – מספרים חז"ל, שיעקב היה שרוי בכעס על שהוא נאלץ לשלוח מנחה לעשיו, דבר שיש בו משמעות רוחנית של העברת חלק מכוחותיו לידי הצד שכנגד. בכל זאת התגבר על עצמו – 'התקין עצמו' – ושלח את הדורון.
בעניין התפילה – יעקב חשש שמא חטא ואיבד את הבטחת ה' לסייעו. בכל זאת התגבר על חששותיו והתפלל אל ה', בבקשו לקיים את ההבטחה "היטב איטיב" – בזכותך ובזכות אבותיך.
מעל הכול חשש יעקב מפני המלחמה, כפי שנאמר: "וירא… ויצר לו" – הוא פחד פן יהרוג או ייהרג. בכל-זאת התגבר, 'התקין עצמו' למלחמה ובטח בה' ש"והיה המחנה הנשאר לפליטה".
בעומק יותר יש לומר, שהקושי המיוחד כאן היה בצורך להיערך לקראת שלוש הפעולות הללו בעת ובעונה אחת. שהרי מדובר בשלושה דברים מנוגדים: 'דורון' נובע ממידת החסד; 'מלחמה' – ממידת הדין; ואילו ה'תפילה' קשורה עם מידת הרחמים.
קשה מאוד לפעול בעת ובעונה אחת בשלוש מידות הפוכות. לכן נדרש יעקב להתקין עצמו לכך, מתוך התגברות מיוחדת שיש עמה שינוי הטבע. הוא התעלה מעל טבעו, וכך היה יכול לשלב שלוש פעולות בעלות אופי ותוכן מנוגדים.
ומכאן אני קופץ לנמשל בעיניי. למצבנו היום. לקיצוניים שבכל מחנה. כל צד בטוח בצדקת דרכו במאת האחוזים. לכל צד טענות צודקות להוכחת עמדתו, לשיטתו. כל צד באמת אוהב את המדינה, לתפיסתו. אבל, לטעמי, ממש כמו יעקב אבינו. אי אפשר להסתפק בכך שפועלים על-פי הטבע והשכל, שכן אז יכול העולם להתייצב כנגד ולהפריע. ההצלחה האמתית היא כאשר מתעלים מעל הטבע ופועלים מתוך התמסרות שלמעלה מטעם ודעת, ואז מצליחים לנצח את 'עשיו הוא אדום'. לא מקבלים את כל מה שרצינו אבל מקבלים משהו ממנו, ומקבלים משהו חשוב יותר- את הסיכוי להמשיך לחיות כאן כתף לצד כתף מתוך נשיאה משותפת בעול בתקווה לעתיד טוב יותר לכולנו. כי האלטרנטיבה- חמורה ביותר. לכולם.
בשביל מה להתגייס?
קרוב לחצי יובל שנים, לפחות מאז חוקק חוק טל ב-1999, שקברניטי המדינה (ובג"צ) דנים ודשים, דשים ודנים, בהסדר 'תורתו אומנותו' המאפשר דחיית שירות צבאי לבחורי ישיבות חרדיות, לשון מכובסת ל-פטור משירות צבאי. כן, בן גוריון התחיל עם 600 אישורים, היום- רבבות. כ-12 אלף צעירים בשנתון גיל גיוס לצה"ל. במצב טוב, קרוב ל-10% מתגייסים. כלום, אבל המון לעומת מה שהיה בעבר. וכאן, שכל אחד יסתכל על המטבע מאיזה צד שיבחר. כך או אחרת, נראה שהגיע זמן הכרעה. בג"צ עושה קולות שנמאס לו מכך שהכנסת לא מקבלת החלטות בנושא כה חשוב שהוא בהחלט מנדט שלה להחליט, והרושם הוא שאם נבחרינו בכנסת לא יתעלו מעל קשיי השעה והקואליציה, ולא יציגו משהו שמתקרב להיות חוק חדש נורמלי עם מינימום אפליה, שופטי בג"צ ייכנסו לנעלי המחוקק, שלא מרצון. ואז, השטח יבער. ומי ששכח את הפגנת מיליון החרדים ב-2014, נוכח הכוונה אז להעביר חוק גיוס חדש, שייזכר, כולל איומם אז לקרוא למרי אזרחי (מוכר לכם מהשנה האחרונה?). ומאז, (גם) הם השתכללו.
אז מה יש לנו בצנרת? קודם כל, שעון החול אוזל. החוק האמור פג בעוד כשבוע. על פניו, ללא חוק חדש, הסיבה 'תורתו אומנותו' לא תופסת עוד, וכל בר גיוס חייב להתגייס. המשיח עוד לא הגיע, וברור שזה לא יקרה. באותה מידה של סבירות, שלוכדי העריקים לא יפשטו על בתי הצעירים החרדיים. בקיצור – ואקום בעייתי. אז מה כן? יצטרכו להעביר חוק חדש. אבל זה לא עניין פשוט. בטח אם הולכים לשנות את החוק ולשנות חייבים לפחות כי בג"צ דרש מקצה שיפורים. ולשנות זה תקנות חדשות, זה לתאם מול משרד הביטחון ומול משרד האוצר, סיפור מורכב, עוד לפני שהזכרנו את הרגישויות מול השותפות הקואליציוניות החרדיות, בברכת מפלגותיהם של סמוטריץ' מזה ובן גביר מזה, המתיימרות לייצג את הציונות הדתית, וחיות בשולם עם המשך אי שירותם בצבא או בשירות הלאומי האזרחי של כל כך הרבה צעירים חרדיים שלא בדיוק דבוקים לכיסאות בבית המדרש.
הסיעות החרדיות לא פראייריות, מבושמות ומתודלקות מהטנא המלא בתקציבים שקיבלו בתקציב המדינה החדש, וממה שמסתמן כהצלחה מטאורית צפויה בכיבושיי היעד שלהם בתחום הרבנות הראשית והג'ובים ברבנויות הערים ובמועצות הדתיות, לא הן שיראו חולשה ח"ו או נכונות לפשרות ח"ו רח"ל (רחמנא לצלן) בנושא הגדול שלהן – חוק הגיוס. ראשי הסיעות החרדיות נפגשו השבוע עם ראש הממשלה נתניהו והקרובים אליו, וגם בתום הפגישה לא יצא עשן לבן. נתניהו הבטיח להם הרים וגבעות, אבל לא יספיק במושב הקיץ, והם – לפחות אגודת ישראל- שקצת יותר סקפטית כלפי נתניהו ופחות מחוברת אליו רגשית לעומת דרעי, גם לא רוצים לקחת סיכון גדול, וגם ובעיקר צריכים להראות לרבנים ולבייס 'עשינו משהו', ותובעים לפחות לפתוח בחקיקה עוד במושב הקיץ. לא פשוט, כי גם זה דורש עבודה מול היועצת המשפטית לממשלה. אז מה היה הסיכום? הודעה שעובדים על זה "באופן מידי". על מה בדיוק? בעיקר על הצעדים הדרושים לחקיקת החוק להסדר מעמד בני הישיבות, תזכיר בעניין, שישווה את מעמדם, בעיניים של החוק, לזה של המשרתים בצה"ל. בימים אלה כבר עובדים על הכנת תזכיר בעניין מול הגורמים המקצועיים.
ומי מקוראי 'שבתון' שיוצא לו ככה 'אוף, עוד פעם החרדים האלה', רק נזכיר לו, כי במו"מ הקואליציוני, דרשו החרדים שהחוק יעבור עוד לפני הקמת הממשלה, אך לבסוף סוכם כי החוק יעבור לפני העברת תקציב המדינה, לבסוף גם בזמן העברת התקציב החוק לא עבר בעקבות בקשת נתניהו מהחרדים לדחייה נוספת. אז את האשם ניתן הפעם לתלות במישהו אחר. לא בהם.
ובשורה התחתונה, 'בעיניים שלי', זה הולך להיות הפספוס הגדול של כולנו. יותר ממתבקש היה, ובעיניים שלי, הקרקע מתחילה יותר ויותר להיות בשלה לכך, שמנהיגים עם חזון ואומץ, יניחו על השולחן אמנה חברתית חדשה (כן, אחרי 75 שנה מותר, בטח אחרי הזעקה שקמה מהשטח בחודשים האחרונים) לפיה יוכלו צעירים חרדיים לבחור בין שירות צבאי לבין שירות אזרחי-לאומי, אפילו בקהילה החרדית, אבל שיהיה זה שירות מוסדר. טוב להם, טוב לנו, טוב לכולנו. יותר ויותר שם בשלים לכך ומוכנים לכך. הבעיה היא בפוליטיקאים שלא רוצים לשחרר. הם רוצים את הציבור החרדי תלוי בהם, נתמך בהם. נראה, כי רק שינוי במפה הפוליטית יוכל להכשיר, סוף סוף, מהלך מכונן שכזה. ואעפ"י שיתמהמה, אחכה לו.
תחזיקו חזק
אם למישהו היה ספק, אז אין ספק. ש"ס עובדים. ועובדים יפה. לשיטתם. הניצחון להשבוע; בג"ץ אישר את דחיית הבחירות לרבנות הראשית לישראל, לבקשת שר הדתות מיכאל מלכיאלי ועוד איזשהו גוף. כזכור, מיכאלי (ש"ס) החליט לפני כשבועיים לדחות את הבחירות לרבנות הראשית שהיו אמורות להתקיים ב-1 באוגוסט, ולהאריך עד אז את כהונת הרבנים הראשיים המכהנים דוד לאו ויצחק יוסף. ועכשיו תחזיקו את הבטן חזק חזק, כי אחרת, אחרי שתקראו את הסיבה לדחייה, כפי שהסביר מלכיאלי למשנה ליועצת המשפטית לממשלה, כל הכפתורים בחולצה שלכם ייפרמו, מרוב צחוק. ובכן, ההסבר שנתן שר הדתות ועורכת הדין המלומדת קנתה, הוא שהסמיכות לבחירות לרשויות המקומיות מעלה חשש ל… פגיעה בטוהר המידות וזו עלולה ליצור מצב שרבנים שבגוף הבוחר יתמכו במועמדים לרשויות בתמורה לתמיכה בהם. מי שמאמין שזה החשש של כבוד השר מלכיאלי- שיקום. טוהר מידות בבחירת רבנים ראשיים? – כמעט שאין דבר כזה, ואני מעיד על כך מידע אישי חינם, כמי ששרת בזמנו כמ"מ ראש עיריית פ"ת בתקופה שבחרנו רבנים ראשיים לעיר. כמה פגישות עם הרב עובדיה יוסף זצ"ל ויועציו, כמה מסחרה של תן וקח, כמה 'אם – אז', כמה אינטרסים מגזריים, משפחתיים, וכמה רחוק מטוהר מידות. בעיניים שלי טוהר מידות זה לא רק שטרות שעוברות מיד ליד. וגם בעיניים שלי, דחיית הבחירות נועדה בראש ובראשונה כדי להגביר את סיכויי ש"ס, השולטת במשרד הדתות וברבנות הראשית (להם כוח עודף במינוי נציגים לגוף הבוחר) לזכות בכל הקופה בבחירות עצמן מכוח השפעתה של ש"ס על רבים רבים בגוף הבוחר. עד אז הם עוד יספיקו למנות עוד כמה מאנשי שלומם, וכל תוצאה אחרת מניצחון גורף תהיה בגדר הפתעה. (ולא אתייחס כאן לדילמה של דרעי עצמו באשר לרב הספרדי, אחיו הרב יהודה מזה מול הרב דוד יוסף, מזה). והדחייה הזו של הבחירות לרבנות הראשית מורידה אותי אל קרקע המציאות, אל ההישג של הרב מאיר כהנא שנבחר לפני כעשרה ימים ע"י הוועדה בראשות הרב יעקב אריאל כמועמד הציונות הדתית לרב הראשי האשכנזי. האם נוכח הדחייה בבחירות, מועמדותו עדיין רלוונטית? האם נוכח הדחייה הוועדה תאפשר לרבנים נוספים להגיש מועמדות (בטח אם ישונה החוק ויאפשר גם לבני 70 פלוס להתמודד, כלומר- לרב יעקב שפירא?). האם נוכח הדחייה יוכלו הרבנים מיכה הלוי ואליעזר איגרא להגיש שוב מועמדות שכן לכאורה הכל נפתח מחדש? ומה יעשה הרב סתיו, בהנחה שגם החרדים מדגל התורה יממשו איומם ויעמידו מועמד חרדי דוגמת הרב משה לאו מנתניה? בקיצור, חזרנו כמעט לנקודת ההתחלה. נכון, סמוטריץ' התבטא השבוע כי מבחינתו, הרב מאיר כהנא נבחר כמועמד הציונות הדתית, הוא יהיה מועמדה ויהי מה, ואף אחד (כוונתו לחרדים) לא יקבע לנו מי יהיה המועמד שלנו. מילים כדורבנות, יפה, אבל מסמוטריץ', שידוע כחד לשון, תקיף, ועומד על שלו, ניתן היה לצפות לשמוע פה גם מה אם לא. כלומר, מה הוא וחבריו לסיעה יעשו למפלגות החרדיות מזה ולנתניהו מזה, אם שוב הציונות הדתית תצא מהבחירות לרבנות הראשית לישראל עם הזנב בין הרגליים. אם תשאלו אותי- אם זה יקרה, שיארזו את המזוודות ויסתלקו מהחיים הפוליטיים לצמיתות. כי גם אם הרבנות הראשית כבר אינה כל כך חשובה, כישלון כאן יבטא את הכישלון כמעט בכל דבר. ואם זה הדבר, נסתדר גם בלעדי החברים המסורים האלה.
(קורח תשפ"ג)
