התערבות ההשגחה לאיזון האנושות

הבחירה החופשית הנתונה לאדם היא רק בתחום הפרט, אבל בכל מה שנוגע לכלל אין לאדם חופש בלתי מוגבל

הכלל "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" אין כוונתו שיש לאדם חופש גמור לעשות ככל העולה על רוחו. לכלל הזה יש כלל נוסף מקביל, האומר שהבחירה החופשית הנתונה לאדם היא רק בתחום הפרט, אבל בכל מה שנוגע לכלל אין לאדם חופש בלתי מוגבל, כי בנוסף לחוק "הבחירה החופשית" פועלים במציאות חוקים נוספים המשרתים את התכנית האלוקית. אחד מהם הוא שאם הבחירה החופשית של האדם עלולה לשבש או לפגוע בתכנית האלוקית, כי אז מפעילה ההשגחה העליונה כוחות נוספים המכוונים את הבחירה לאפיקים חיוביים.

איזון כזה רואים אנו בטבע הפיזי של המציאות וכך דואגת ההשגחה העליונה לאיזון גם בתחום הרוחני, שאם היא רואה את האנושות שהיא נסחפת לכיוון קיצוני אחד כי אז היא מפעילה כוחות הפוכים שיביאו את רוח האנושות לאיזון הנכון.

בכמה ממאמריו עמד הרב קוק על התופעה הזו של האיזון בין הכוחות השונים. נביא שניים מהם. האחד- במאמרו "לדמות דיוקנו של הרמב"ם" (מאמרי הראי"ה ח"א עמ' 113) מסביר הראי"ה שברוח האדם פועלות שתי תנועות על אמונתו של האדם: האחת חיובית והאחת שלילית. התנועה החיובית היא שאיפת האדם לקרבת אלוקים, אבל התשוקה הזו, כשהיא זורמת ללא ביקורת והבחנה, עלולה להתלבש במעטפה מפלצתית איומה, המלאה רשע וכסל, שממנה צמחה האלילות וכל דרכי העבודה זרה. ואז מעוררת ההשגחה העליונה ברוח האדם תנועה הפוכה של שלילה וכפירה, ככוח נגדי לנקות את האנושות  מהזוהמה של האלילות, והכפירה הזאת היא שתזקק ותצרף את התשוקה לקרבת אלוקים נקיה ותשחרר אותה מנפתולי מחשכיה.

דוגמא שניה לשתי תנועות הפוכות ברוח האדם מביא הראי"ה במאמרו "גרגירים הגיוניים" (שנכתב בתקופת יפו) שבו הוא מסביר כי כל דבר יש לו תפקיד במציאות, וככל שהצורך לתפקיד הזה גדל, ככה מתעלה גם חשיבותו.

את הכלל הזה מייחס הרב גם למצבה של מחשבת האמונה, וכך הוא כותב שם: בימינו התמעטה הדרישה בדעת אלוקים, וההתמעטות הזו גרמה להתרשלות ושטחיות בעיון במחשבה האלוקית, שטחיות שהביאה לשיבושים בהבנה הפנימית של האדם, לעיוות המושגים הנדרשים לשלמותו של האדם ביחס לתורה ולשם ה'.

והנה, השיבושים הללו נמצאים למכביר דווקא אצל שלומי אמוני ישראל, דווקא אצל אותם שתוכם טוב, שהם נוטים לסבול עולה של תורה ואמונה, אם מעצם נפשם, אם מפני חינוכם הטוב בדרכי היושר, דווקא הם הגורמים לתבן המחשבתי להימצא עם הבר. ודווקא תמימותם של שלומי אמונים אלו, שעלו קמשונים בציוריהם הפנימיים, היא שמונעת מהם שלא יתעוררו מעצמם לבדוק את מערכת המושגים שלהם בכל הנוגע לדעת אלוקים.

וכיון שמחשבת האמונה חייבת להיטהר, משתמשת ההשגחה העליונה בחציפותם של עזי הפנים שבדור, והיא: שהשפעתם של החצופים תהיה גוברת, ובחוצפתם יסירו מסדר היום הציבורי את העיוותים שבמחשבת האמונה. האפשרות הזו תהיה כואבת, אבל יש  דרך אחרת לבטל את חציפותם של עזי הפנים, שדורשי ה' יעמלו להעמיד את מושגי האמונה והדברים המסתעפים מהם על טהרתם ואמיתותם, וככל שבירור מושגי האמונה יתרחב, לא יהיה עוד צורך ב"שירות" שעזי הפנים נותנים לטיהור האמונה, אז יסתיים תפקידם וממילא תתאפס לגמרי הרשעה כשלא יהיה עוד צורך בה.

על פי הדברים הללו, שאפשר לתקן תופעות שליליות לא בדרך מלחמה אלא בדרך חיובית, נוכל להבין את הדרכתו של הרב קוק שכתב: "על כן הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה" ("ערפילי טהר עמ' לט).

(בלק תשפ"ג)