הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)
כדי להחזיר את האמון של העם בשלטון יש צורך לשלב את נציגיו האותנטיים במערכת השלטונית
ישנה תופעה מוכרת הזוקקת הסבר. המערכת השלטונית נועדה לשרת את העם, לטובתו, ולמרות זאת קיים מתח מובנה בינה ובין העם, מדוע?
מנהיגות נועדה להנהיג את העם ולהוביל אותו להשגת יעדיו. לשם כך היא חייבת להיות בדו-שיח מתמיד וקשוב עם העם, עם צרכיו ונטיות ליבו. רק בדרך זו היא תזכה לאמון ולשיתוף פעולה. מנהיגות אינה יכולה לצאת מנקודת הנחה שהיא יודעת יותר טוב מהעם מה טוב בשבילו ולהשליט את רצונה ואת ערכיה על העם בכח הסמכות השלטונית, ולהנחית על העם הוראות באופן חד-צדדי.
ההיסטוריה מלמדת שפעמים רבות, בחלוף זמן מאז מינויה לתפקיד, ההנהגה שהיתה אמורה לעסוק בצרכי העם, ולקיים דו-שיח עם העם, פונה לעסוק בצרכי עצמה ושוקעת במנעמי השלטון. הנהגה שמתנתקת מהעם לתוך היכלי השן, מתכחשת לאינטרס של העם, וכופה את רצונה על העם מבלי להיות קשובה לצרכיו ולנטיות ליבו.
כתוצאה מכך התפתחה לאורך ההיסטוריה חשדנות ביחס למוסד השלטוני. כאשר אין אמון, ההנהגה אינה יכולה לגייס את העם למהלכים חיוניים ותובעניים. כתוצאה מכך נפגע האינטרס הציבורי של העם. כדי להחזיר את האמון של העם בשלטון יש צורך לשלב את נציגיו האוטנטיים במערכת השלטונית, שייצגו אותו בקבלת ההחלטות השלטוניות. נציגים שמתחלפים מידי תקופה כדי להבטיח שהם מייצגים את הרצונות העדכניים של העם.
בפרשתנו אזכור למתכונת השלטונית במדבר ששילבה את ראשי המטות בהנהגה. להם מפנה משה רבינו את הציווי האלוקי ואת האחריות על התרת נדרים: "וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ד': אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר וגו'" (במדבר ל ב). כך נהג משה גם ביחס להנחלת שאר מצוות התורה (רש"י שם).
'ראשי המטות' היו נשיאי השבטים: "על דרך פשוטו שאמר אל י"ב ראשי המטות של בני ישראל, אותם הנשיאים הגדולים שבכל ישראל" (חתם סופר שם). הם היו אנשים רמי מעלה מבחינה רוחנית: "… וכמו ראשי המטות ושבעים הזקנים אשר היו ראויים לנבואה מתמדת וכו'" (כוזרי א צה). הם הנהיגו את שבטיהם גם בצדדים הרוחניים וגם בצדדים הארגוניים.
ראשי המטות שהוזכרו בפרשה נבחרו מחדש ע"י שבטיהם: "הם נשיאי הדגלים שהעמידו אותם המטות על דגליהם אחר שמתו נחשון בן עמינדב וחבריו" (רמב"ן שם). הם המנהיגים שייצגו את שבטיהם בהנהגה הכללית של העם.
בהמשך הפרשה הם מוזכרים גם כנציגי העם בכריתת ההסכם עם בני ראובן וגד: "וַיְצַו לָהֶם משֶׁה אֵת אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶת רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן כָּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי ד' וגו'" (שם לב כח).
בפרשת מסעי שנקרא השבת מוזכר גם שהם עתידים להיות חלק מההנהגה בתקופת הנחלת הארץ לשבטים "אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִנְחֲלוּ לָכֶם אֶת הָאָרֶץ אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן. וְנָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד מִמַּטֶּה תִּקְחוּ לִנְחֹל אֶת הָאָרֶץ" (שם לד יז, וברמב"ן הנ"ל). ויהיו נציגי הכלל בחלוקת הנחלה השבטית: "אלעזר ויהושע יהיו נציגי הכלל. בהשגחתם ובהדרכתם 'ינחל' כל נשיא שבט 'לצורך שבטו' את הנחלה שניתנה לאותו שבט, והנשיא יחלק אותה למשפחות ולגברים הזכאים לנחלה. אנשים אלה נתמנו כאן כנציגי השבטים, המשפחות והיחידים, והרי הם באי כחם של כל הזכאים לנחלה וכל מה שהם עושים למענם יש לו תוקף משפטי והוא חל סופית" (רש"ר הירש שם, ומפנה לרש"י).
גם בתקופת יהושע הם נטלו חלק בהנהגה שעמדה לצידו בחלוקת הארץ: "וְאֵלֶּה אֲשֶׁר נָחֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר נִחֲלוּ אוֹתָם אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (יהושע יד א). וגם בהסדרת הערים לשבט לוי: "וַיִּגְּשׁוּ רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶל רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיְדַבְּרוּ אֲלֵיהֶם בְּשִׁלֹה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן לֵאמֹר ד' צִוָּה בְיַד מֹשֶׁה לָתֶת לָנוּ עָרִים לָשָׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶן לִבְהֶמְתֵּנוּ" (יהושע כא א).
גם בימי שלמה המלך, הם מוזכרים כחלק מההנהגה בבניין המקדש: "אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ד' מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן" (מלכים א ח א).
זו הדרך הנכונה להנהיג את העם. זהו המצב הבריא שגורם לאמון בין העם ובין הנהגתו.
(מטות מסעי תשפ"ג)
