קבלת החלטות

בפרשיות הפותחות את ספר שמות התורה מכוונת את זרקוריה אל שתי דמויות מפתח, מנוגדות, משה רבנו ופרעה.
משה רבנו שליח נאמן של הקב"ה להובלת תהליך גאולת ישראל, ופרעה מלך האימפריה הגדולה ביותר באותה שעה, דמות מגלומאנית שהפכה עצמה לאליל – ויחסה לעצמה תכונות על אנושיות "פרעה מלך מצרים – התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו אשר אמר לי יאורי ואני עשיתני" (יחזקאל כט ג). פרעה עשה עצמו אלהי מצרים והיאור – במצג שווא כאילו אינו נזקק לצרכי אנוש בסיסיים. הסמל הפרעוני שעיטר את כתרו היה נחש המים של הנילוס.
בפרשה מכוונת התורה זרקור נוסף על קבלת ההחלטות של פרעה ויועציו, לנוכח המכות שבאות על מצרים. נתמקד בהיבט המידותי של 'קבלת ההחלטות'.
האמפריה המצרית הייתה "בית עבדים" (שמות יג ג', יד), שביססה את כלכלתה על עבדות בפרך ועל הנילוס.
העבדים היו משאב כלכלי חיוני. הם בנו את מצריים עריה, בתיה, וארמנותיה. התלות האסטרטגית של מצרים בעבדות הצריכה אותם להקפיד על שימור מעמדו המופלה של העבד, ולפקח על הגבולות לבל יצליח מי מהעבדים לברוח ממצרים. "ושמעתי לפי שבאותו מקום היתה עבודה זרה 'שלא היתה מניחה עבד לברוח ממצרים', כמו שכתב רש"י בפסוק, 'אשר הצילו מיד מצרים': עד עכשיו לא היה עבד יכול לברוח ממצרים, שהיתה הארץ מסוגרת', לפיכך נקרא שמו "פיתום", שפירושו פה סתום" (מזרחי שמות יד ב).
קל וחומר שלא היה עולה על דעתם לאפשר, ביום אחד, לקהילת עבדים שלמה לצאת ממצרים.
במהלך המכות הראשונות פרעה נמצא בדילמה ונדרש לקבל החלטות קשות, האם 'להכנע' לדרישה לשחרר עם שלם של עבדים ולחרוג מהעקרונות של מצרים, או לספוג מכות קשות ומשונות, לנשוך שפתיים ולהתעקש על העקרונות של מצרים. (במכות האחרונות כבר נשללת ממנו הבחירה והקב"ה 'מחזק את ליבו').
כניעה לדרישה להוציא את ישראל ממצרים תפגע ב'אגו' של פרעה ותוכיח שאינו באמת אליל, ויש אלוקות שמכניעה אותו. כל אלה גורמים לפרעה לקבל את ההחלטה שלא להסכים להוציא את עם ישראל למרות הסבל שהוא מביא על עצמו ועל עמו, ומנסה בכל דרך להוליך שולל את משה רבנו כדי שיסיר ממנו את המכות. בשלב מסויים עבדיו התקוממו כנגד החלטותיו: "ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש, שלח את האנשים ויעבדו את ד' אלקיהם, הטרם תדע כי אבדה מצרים" (שמות פרק י ז).
היכולת לקבל החלטות היא מפתח בסיסי לבנין המידות ועולמו של כל אדם בין אם הוא איש מן השורה ובין אם מנהיג ציבור. בין אם זו החלטה הנוגעת לפרט ובין אם היא נוגעת לכלל.
כדי להתקדם ולהגיע להישגים רוחניים וגשמיים, על האדם לקבל החלטות מחייבות ותובעניות, ארוכות טווח וקצרות טווח. פעמים שקבלת ההחלטה היא הכרעה של דילמה בין מספר אפשרויות כשנמצאות על פרשת דרכים, ופעמים שמתבקשת החלטה קשה תובענית ומחייבת. עצם ההחלטה המתבקשת היא ברורה. הקושי שבה הוא שבקבלתה האדם מקבל על עצמו אתגר שקשה לעמוד בו, להשתנות וכדו', על כן ישנה רתיעה לקבל את ההחלטה, ונדרשת עוצמה פנימית ונכונות לשאת בעול ובקשיים.
היכולת להכריע כאשר יש דילמה היא בעיקר ברובד השכלי, לשקול את היתרונות והחסרונות שבכל אחת מהאפשרויות, וליצור 'סדר עדיפויות'. אולם היכולת לקבל החלטה תובענית ומחייבת היא בעיקר ברובד הנפשי והיא מחייבת יושר ואמינות של האדם. התובנה שהאדם הולך לקבל על עצמו דבר מחייב וקשה מונעת אותו מראש לקבל את ההחלטה, ולעיתים לגייס לשם כך את השכל כדי 'לשכנע' את עצמו מדוע אין הגיון לקבלה.
תהליך קבלת ההחלטה אינו מסתיים בעת קבלתה אלא נמשך לזמן מימושה. בסופו של דבר היא תבחן במבחן היישום שלה, באופן שבו היא תיושם והאם היא תתיישם בזמן או תידחה.
(וארא תשעז)