מי יוציא אותנו מהבוץ?

כל אזרח ישראלי שאיכפת לו מטובת המדינה הזו, צריך להיות מודאג מכך שנשיא ארה"ב ביידן לא מזמין את ראש הממשלה נתניהו לביקור בוושינגטון

משהו מתבשל?

חה"כ חילי טרופר, מהיותר אמינים שיש בבית הנבחרים, חשף ביום שני בערוץ הכנסת, כי שרים בכירים ומקורבים לנתניהו פונים לאנשי ‎המחנה הממלכתי של גנץ (וטרופר עצמו כנראה הכי מקורב אל גנץ שם) בהצעה להצטרף לממשלה "במקום הקיצוניים". טרופר הסביר: "הטענה שלהם היא – מה אתם טוענים כלפי הקיצוניים? אין לנו ברירה אלא להישען עליהם". אין ספק כי רבים ממתנגדי הצעדים המשפטיים שנוקטים לוין את רוטמן מזה והמתנגדים אישית ואידיאולוגית לסמוטריץ' את בן גביר וחבריהם מזה, היו שמחים שזה יקרה. בהערכה שלי, לא בטוח שגם נתניהו היה מצטער על זה. אבל, בעיניים שלי, התחושה היא שזה מהלך כל כך מורכב, כל כך מסורבל (שלא לדבר על זה שגנץ דוחה אותו לפי שעה), שהוא לא יקרה כל עוד הקטסטרופה (ביטחונית, לא עלינו?) תהיה כבר ממש כאן. לא 'רק' ליד כאן. ועוד נקודה. עפ"י כל הסקרים, לסמוטריץ' את בן גביר יש יחד, נכון לעכשיו, בין 9 ל-11 מנדטים. אם יבעטו אותם החוצה מהקואליציה, סביר שזה רק יתחזק (לפחות כתגובה ראשונה). זאת ועוד. רבים מהמצביעים שלהם הם אידיאליסטים בנפשם, אמונתם וגופם, וזה מכפיל כוח משמעותי בזירה הציבורית. בטח כשמדובר בבנימין נתניהו שרואה עצמו כמנהיג הימין וככזה – זקוק להם. לא פשוט עד בלתי אפשרי יהיה לו להגיש להם גט כריתות. ומיותר להוסיף כי שידוך של גנץ וחבורתו עם נתניהו מפה ובן גביר את סמוטריץ' משם, זו פשוט מים ושמן. לא התחבר, לא מתחבר ולא יתחבר. בשום מחיר, בשום תנאי. תיק"ו. וואחד בלגן.

מילה של ביידן זו מילה?

בעיניים שלי, כל אזרח ישראלי שאיכפת לו מטובת המדינה הזו, צריך להיות מודאג מכך שנשיא ארה"ב ביידן לא מזמין את ראש הממשלה נתניהו לביקור בוושינגטון. יכולים לספר לנו שהיחסים הביטחוניים מעולים, וייתכן והלוואי שכך הם פני הדברים. אבל לית מאן דפליג, שלביקור של ראש ממשלת ישראל אצל נשיא ארה"ב יש חשיבות עליונה מכל ההיבטים; האסטרטגיים, הביטחוניים, הכלכליים והמדיניים. וההיסטוריה תוכיח. להיות חלק מהשמחה לאידו של נתניהו בעניין הזה, חכם זה לא. כי כולנו נפגעים מהסירוב של ביידן. בראיון שנתן השבוע לרשת סי.אן.אן ביידן לא רק השפיל את נתניהו, אלא גם סובב את הסכין. כשנשאל על העדר ההזמנה לנתניהו לבוא לבית הלבן השיב הנשיא: "הנשיא הרצוג יוזמן בקרוב". בעיניים שלי (ובטח גם של ביידן) זה פשוט לזרות מלח על הפצעים של נתניהו. נשיא ארה"ב הוסיף: “לנתניהו יש חברי ממשלה מהקיצוניים ביותר שראיתי, ואני הולך אחורה בזמן עד גולדה מאיר. סמוטריץ׳ ובן גביר הם חלק מהבעיה בגדה המערבית”. בעיניים של האנשים המדוברים ואוהדיהם- ימניות 'מהקיצוניים ביותר' על א"י השלמה – זו חותמת הכשרות הכי טובה שיש. וכן, ביחס ל'פתרון' של ביידן ליו"ש, הם אכן רוצים להיות הבעיה, בתקווה שהיא לא תיפתר בדרך שביידן רוצה. הם רוצים, וכנראה גם רוב העם רוצה. כך הוכרע בבחירות. בעיה שלנו? בעיה של ביידן? תחליטו. ביידן, אולי כדי לעצבן עוד יותר את ראש הממשלה נתניהו, התייחס גם ל"בייבי" של נתניהו, לחלומו (חלומם של רבים כאן, וכנראה בצדק) להגיע להסכם משמעותי עם סעודיה. פעמים שיצרו לנו את הרושם שהעניין הזה או-טו-טו מתדפק על הדלת. וכה אמר השבוע נשיא ארה"ב בעניין: "ישראל וסעודיה רחוקות מאוד מהסכם נורמליזציה – יש לנו עוד הרבה על מה לדבר". בעיניים שלי- (ומזכיר, אינני חשוד בביביזם), אלה שמנסים להפיל על נתניהו את התיק המתמסמס עם סעודיה, חוטאים לאמת. על מה אני מבסס זאת? על דברי ביידן עצמו. באותו ראיון הוסיף הנשיא האמריקני: "אין להם- לסעודים- בעיה עם ישראל", והסביר שהעיכוב הוא נוכח דרישות של הסעודים מהממשל האמריקני "וזה ייקח זמן". קשה להיכנס לראש הסעודי, אבל לא מן הנמנע שהרגליים הקרות הן תוצאה של שלוש סיבות. האחת- הסעודים קיוו שיוכלו לסמוך על האמריקנים נוכח האיומים הצבאיים-אסטרטגיים שמופנים כלפיהם. אבל מה לעשות, גם הסעודים, כמו בחריין, מצרים, סודן והאמירויות, מתרשמים יותר ויותר שאמריקה בהנהגת ביידן היא 'נמר של נייר', שלא נכון יהיה להישען עליו, ולכן הסיטו מאמציהם לחבור דווקא עם סין הגדולה, יריבתה של ארה"ב בטח בהיבט הכלכלי, ולאיראן, שלמרבה הצער מוכיחה שוב שבהיבט הגרעין היא מסובבת את ארה"ב על האצבע הקטנה. השנייה- שארה"ב לא מוכנה לספק את מלוא הדרישה הסעודית, והשלישית- ממשלתנו היקרה. כמה זה משפיע? שולי. ההערכה היא שלסעודים אכפת מהפלשתינים עוד פחות מאשר לנו.

יועצת מהסרטים

לא ברור איזה נוזל עובר בוורידים של היועצת המשפטית לממשלה. האדם הממוצע, אם טובתו ובריאותו חשובים לו, נוכח הזובור שעברה בישיבת הממשלה האחרונה, מהקודקוד ועד אזוב הקיר (תבחרו אתם מי הוא/היא), היה זורק להם את מחזיק מפתחות רכב השרד והלשכה, אומר שלום ולא להתראות, ויוצא לחודשיים חופשה בתאילנד להירגע. זו, היועצת המשפטית גליה בהרב-מיארה, נראתה כשיצאה מהישיבה לא פחות טוב מכפי שנראתה כשנכנסה אליה, וכן, היא ידעה למה היא נכנסת. מערכה ראשונה (לא בהכרח בסדר הכרונולוגי של הישיבה): רה"מ נתניהו: "אתם (בפרקליטות) לא מטפלים ולא עושים כלום מול הגורמים שמסיתים לסרבנות ואי שירות בצה"ל. מול הגורמים שפועלים להמרדה. חוסר מעש מוחלט! זאת פגיעה בביטחון המדינה!". השר דודי אמסלם התרשם מדברי נתניהו וביטא כנראה מה שחשב שמצפים ממנו: "צריך לפטר את היועמ"שית ואת פרקליט המדינה". (וכממונה על רשות החברות יש לו מן הסתם רשימה ארוכה של מועמדים לג'ובים). וכעת הפתעה: רה"מ: "לא מן השפה ולחוץ, אני מבקש להימנע ממסקנות אישיות". (בעיניים שלי: מעניין למה. אולי חושש מהתגובות כאן ובעולם על פיטוריה?). ועוד הפתעה: השר אמסלם: "ראש הממשלה- אתה נמצא בניגוד עניינים!!!" (בעיניים שלי: צדיק). מערכה נוספת: היועמ"שית [בניסיון להסביר את (העדר) המדיניות ביחס להפגנות בקפלן ובכלל]: "אין מחאה אפקטיבית בלי הטרדה והפרעה לסדר הציבורי. זה מחירו של חופש הביטוי". נתניהו: "זה משפט מטלטל! לצור על מספרה במרחק של 6 סנטימטר (זוכרים? שרה והמספרה בכיכר המדינה) עד 300 מטר? אף בית משפט לא היה אומר את זה! אם זה הסטנדרט, אני רוצה לשמוע את זה". אקשן. בשורה התחתונה, הממשלה הצביעה והינחתה את היועמ"שית להניח בפניה בתוך 7 ימים מתווה כללי של טיפול במפגינים, לרבות אופן הטיפול במקרים בהם תינתן חוות דעת של המל"ל על פעולות בהן יש פגיעה אפשרית בביטחון המדינה (הפגנות בנתב"ג? חסימת קפלן?). נראה שזה מה שהם מצפים ממנה. כללי עשה ואל תעשה. למפגינים מזה ולשוטרים מזה. הערכה שלי; בדיוק את זה הם (השרים) לא יקבלו ממנה. היא תסתפק בדברים כלליים, כפי שכבר התבטאה, כמו: בתי המשפט כבר קבעו את הכללים, בשטח מפקד המשטרה צריך להחליט, וכדומה. הפיצוץ הבא בינה לבין הממשלה הוא רק עניין של זמן. קצת זמן. ממש כאן. השאלה- לאחר העברת חוק הסבירות, האם ינסו להדיח אותה, בהנחה שבית משפט לא יוכל להתערב? הערכה שלי, והערכה בלבד; נתניהו, אם יוכל, לא יאפשר זאת מחשש לתגובה. בארץ ובעולם.

באנו ג'ובים לחלק

ועדת החוקה דנה ביום שני לקראת קריאה ראשונה בהצעת החוק שנועדה לשנות את הגוף הבוחר לרבני ערים כך שכוחו של שר הדתות והרבנות בגוף הבוחר יגדל, על-חשבון נציגי הרשות המקומית, כך שיותר מסביר שכל הרבנים שייבחרו יהיו מי שהרבנים הראשיים ירצו. שלומית רביצקי טור פז, מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, העריכה בדיון שהחוק יוסיף 768 תקני רבנים יישובים ועוד 278 רבני שכונות שלא קיימים היום. כששר האוצר הוא בצלאל סמוטריץ', 'מכוחותינו', תקציב לכך לא אמור להיות בעיה. בעיניים שלי; נראה שממש אבל ממש אין צרכים חיוניים יותר למדינה.

אוי לנבחר ואי לשכנו

כן, אני מכיר (ומוקיר) את הערך (והמנטרה) 'הזכות לחופש הצבעה' בלה, בלה, בלה, אבל לאחר שלכיכר רבין, אם ככרות ההפגנות, ולרחוב קפלן שכוכבו דרך בשבועות האחרונים כמוקד להפגנות, קמו אתרי הפגנות חדשים (לבקרים) – מול בתיהם/דירותיהם של נבחרי ציבור, [וזכורות (לטוב?) ההפגנות מול ביתו של מנדלבליט], ומכיוון שמידע אישי אני מכיר את ההפגנות שנערכות מול דירתו (השכורה) של שר הפנים והבריאות משה ארבל, נתעוררתי לשאול- מה אשמים הילדים, והאשה/בעל, ובעיקר- מה אשמים השכנים? קחו לדוגמא את ארבל מיודענו. הדירה השכורה בה הוא גר- עורפית. ההפגנות מתקיימות בחזית הבית. לא בטוח שכאשר המיקסר במטבח עובד, אשתו או הילדים שומעים את הצעקות מלמטה. מי שבעיקר סובל- אלה השכנים שכל חטאם הוא שדירתם פונה לחזית ושלא הוציאו צו איסור השכרת דירה בבניין ל…נבחר ציבור. אז איך פותרים את הדואליות שבין החופש להפגין לבין הסדר הציבורי? ובכלל. ההפגנות הפכו לשגרת חיינו כאן, מעין תמונת ראי למצב הכאותי. וכן, עוד נושא לטענות של אפליה על המשטרה שמפלה לכאורה בתנאי הרישיון. 'אם תרצו' ביקשו לקיים הפגנה מול ביתה של  היועמ"שית, גליה בהרב-מיארה, והמשטרה אישרה להם רק במרחק 300 מטר מהבית. המארגנים זועמים: ״לא ייתכן שההפגנות יתקיימו ממש סמוך לבתי השרים והח״כים אבל רחוק מבית היועמ״שית״. המשטרה: "המרחק נקבע בהתאם תנאי השטח והיכולת לקיים את ההפגנה". נימוק הגיוני, אבל בהחלט יכול להריח לא טוב. כך או אחרת, העיתונאית דפנה ליאל פרסמה שהקואליציה צפויה לקדם במושב הבא חוק שיחייב הרחקת הפגנות מבתיהם של נבחרי ציבור. המטרה היא להרחיק את ההפגנות מהבתים של חברי הכנסת והשרים למרחק קבוע ולא להשאיר זאת לשיקול דעת המשטרה. כמי שכל מוצ"ש, זה 28 מוצ"שים, חוטף כאבי ראש מהפגנה רועשת כ-130 מטר מביתי, לו שאלוני הייתי מוסיף בחוק, שההפגנות ייערכו רק במקום ציבורי, כיכרות, מגרשים פתוחים, לא בכביש, וגם, להגביל. באותו מקום – פעמיים בחודש- זה האיזון המתאים. לטעמי. רחמים על השכנים.

יש גם חצי כוס מלאה

למרות הבטחת שרת התחבורה מירי רגב למפלגות החרדיות: תחת ממשלת נתניהו הנוכחית- חלה עלייה של כ-40% בכמות היתרי העבודה בשבת שניתנו לרכבת ישראל. כך דווח בגל"צ. והמפלגות החרדיות לא מאיימות בהפלת הממשלה, כלום. הרימו ידיים או הפנימו שעדיף להתעסק בחצי הכוס המלאה (תקציבים, תפקידים)?

שלומית בונה סוכה

אם מתעקשים על זה שזה קטנוני ובכלל לא חשוב שדתיים/חרדיים יתברגו במשרות רמות במגזר הציבורי, אז הנה לכם דוגמא שלא בטוח תחזק את נקודת המחשבה הזו, כמה שהיא נשמעת ליברלית ופתוחה. חלקם ודאי זוכרים את סוגיית הסוכה בבניינים גבוהים, איך והאם ניתן לעשות משהו, במסגרת ההלכה, כמובן, סוגיה שלענ"ד הציף הרב ד"ר עידו פכטר (לא בטורו הקבוע ב'שבתון'). כידוע, בבניינים גבוהים מאוד- זה קשה מאוד, אם בכלל ניתן, אדריכלית, לבנות מספר סוכות כשרות שיוכל לספק את הביקושים מצד משפחות מקפידות. אבל לנסות, אפשר? ובכן, יובל נסני כתב ב'גלובס' כי מטה התכנון הלאומי, בראשות הרב נתן אלנתן, מקדם בימים אלו תקנה חדשה שתחייב בנייה של 15%-20 מהדירות בבניינים חדשים עם מרפסות סוכה. החלטה צפויה בקרוב. כמובן, ככל שישנן יותר קומות ויותר דירות בבניין, כך האתגר התכנוני הופך להיות מורכב יותר, ובוודאי יקר יותר. אז לפני שכל מיני 'יפי נפש' יקפצו עם 'הדתה – שמדתה', במטה התכנון הלאומי מצאו גם רציונל לעניין. "כיום, המרפסות נבנות בשטחים המשותפים בבניינים – בחניה הפרטית במגרשי החניה, בחללים הציבוריים", כך מספרים במטה התכנון הלאומי. "מדובר במצב שמסכן את המשתמשים באותם מרחבים, ולכן הכוונה היא לאפשר לכל אדם לבחור דירה עם מרפסת מתאימה, שתייתר את הבנייה באותם שטחים משותפים." לא יודע מה ייצא מזה, אבל בעיניים שלי- מותר לחשוב, גם מחוץ לקופסא, לנסות, להעז. וזו דוגמא טובה לכך.

(מטות מסעי תשפ"ג)