רגע לפני שנופלים, כולנו כאן, לתהום הזו של מלחמת איש באחיו שאנו ממש על פיתחה, רק איש אחד, בנימין נתניהו שמו, יכול – אולי – להחזיר את כולנו לשפיות
כמו מזג האוויר, גם המחאות של הקיצוניים שבין מתנגדי הרפורמה/מהפכה שיפוטית (להבנתי, בעיקר אלה שמה שבאמת מעניין אותם זה להפיל את שלטון נתניהו והימין, וגם זה לגיטימי) מתלהטות יתר על המידה ועוברות את גבול ה'טעם הטוב', אם אפשר להתבטא כך בכגון זה. בעיניים שלי, חציית הקו גם אינה משרתת את מטרתם של המוחים. מצד אחד, השלטון לא יכול להרשות לעצמו להתכופף יותר מדי בפניהם רק בגלל שהם יודעים להפעיל כוח, ומצד שני, פעולות קיצוניות מדי שלהם גורמות ליותר ויותר אנשים שמזדהים עם המטרה, לתפוס מרחק. אז רגע לפני שנופלים, כולנו כאן, לתהום הזו של מלחמת איש באחיו שאנו ממש על פיתחה, רק איש אחד, בנימין נתניהו שמו, יכול – אולי – להחזיר את כולנו לשפיות. איך? בדרך של פשרה בה אין מנצחים ואין מנוצחים. אני הכי התחברתי להצעה שהעלו עו"ד רז נזרי, לשעבר משנה בכיר ליועץ המשפטי לממשלה, ופרופ' ידידה שטרן. עיקריה; עילת הסבירות תצומצם באופן כזה שלא ניתן יהיה לפסול מכוחה בלבד החלטות ממשלה, ולא יהיה ניתן לפסול מכוחה בלבד החלטות של שרים מכוח סמכותם בדין, ובלבד שהחלטות שרים אלו: (א) נוגעות לענייני מדיניות, ו-(ב) נדונו ואושרו על ידי הממשלה במליאתה. החלטות ממשלה בענייני מינויים "יחוסנו" מפני עילת הסבירות רק כאשר הן דורשות גם אישור הכנסת [כמו מינוי שרים]. ואולם, שאר החלטות שרים – ימשיכו להיות כפופות לביקורת שיפוטית גם לפי עילת הסבירות. כמובן, הרשות השופטת תוכל להמשיך ולבקר בכל מקרה את החלטות הממשלה באמצעות שאר העילות המינהליות המוכרות. ומה עם שאר מרכיבי הרפורמה? לשיטתם, על ראש הממשלה להתחייב באופן חד-משמעי שלא יאפשר המשך כלשהו בתוכנית הרפורמה בקדנציה זו ללא הסכמה רחבה יותר מגבולות הקואליציה הנוכחית, של, נניח, מעל 70 חברי כנסת.
כן, המפקד
"כל מי שקורא לאי התייצבות בימים האלה, פוגע בצה״ל, פוגע גם בביטחון המדינה. בעת הזו, היעד המרכזי שלנו, להצליח לשלב נכון כשירות ולכידות, בוודאי בצה״ל שהוא הבועה של החברה הישראלית. הגזרות השונות, גם הרחוקות, וגם הקרובות, מחייבות את צה״ל להמשיך להיות ערני ודרוך, לחזק את ההרתעה, כדי להצליח לקיים מציאות טובה לאזרחי ישראל ולמדינת ישראל כולה. האתגרים הביטחוניים בעת הנוכחית מחייבים אותנו למוכנות גבוהה. המוכנות של צה״ל היא השילוב בין הכשירות לבין הלכידות, גם כאשר יש מתח בניהן, ולכן הציווי שלנו הוא לשמור את שני אלה ביחד בצורה הטובה ביותר", דברים שאמר הרמטכ"ל, רב-אלוף הרצי הלוי, בפני חברי ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, ביום שלישי השבוע. וכל מילה נוספת- מיותרת. לתשומת לב הרמטכ"ל לשעבר חלוץ ומאות מפקדים וטייסים אחרים, שאני מאמין להם שהם כואבים ומאוד חוששים לגורל המדינה, אבל בעיניים שלי, כבר מזמן חצו את הגבול, וכמפקדים בעבר ובהווה, חייבים להישמע לרמטכ"ל מכהן, בכל תנאי (עד פקודה שחורה בעליל, שככל הידוע טרם ניתנה בצה"ל).
"לא מגיעים לקרסוליים"
אוי, כמה משעמם יהיה ברבנות הראשית לישראל כאשר הרשל"צ, הרב יצחק יוסף, ייצא לפנסיה (כידוע, דרעי וחבריו דחו זאת לאמצע שנה הבאה). כמה 'פלפל' (לטעמי, חריף, חריף מדי) הוא מכניס מדי פעם לישיבות מועצת הרבנות ומעיר כמה מהיושבים שם משנתם. במה דברים אמורים הפעם; בסיום שיעורו השבועי במוצ"ש האחרון סיפר הראשון לציון על דיון שהתקיים במועצת הרבנות הראשית בנוגע לשלט הקשור לאיסור עליה להר הבית. "היה אחד הרבנים במועצת הרבנות הראשית לישראל שהעלה הצעה במועצת הרבנות. יש שלט לא להיכנס להר הבית בהוראת הרבנות הראשית. קם הרב הזה ואמר "אני רוצה שאת השלט יוציאו, או שיכתבו 'יש אומרים שאסור להיכנס ויש אומרים מותר להיכנס'". והמשיך הרב יוסף: "רצה לכתוב את זה בצורה כזו. קמו חברי מועצת הרבנות והתחילו להתווכח איתו, הוא אמר להם 'יש לנו רבנים שלנו'. אני יודע? הרב דב ליאור, וכל מיני רבנים שלא מגיעים לקרסוליים של גדולי הדור שהיו לנו", אמר הרב בתקיפות.
עוד הוסיף הרב יוסף: "מה הם מתירים? מיהם כלפי הסטייפלר, הרב שך, כלפי החזון איש, כלפי מרן, כלפי הרב אלישיב. עם כל הכבוד, איפה? הם לא מגיעים אליהם. היה בלגן שלם במועצת הרבנות, היו צעקות. אמרתי לרב לאו לעשות הצבעה ולא לפחד. עשו הצבעה אם להוציא את השלט שאסור להיכנס להר הבית או לא. הצביעו שניים בעד – אחד שעשו איתו דיל והוא נהיה הרב הראשי לירושלים, והשני הרב הראשי לצפת", אמר בלי להזכיר את שמותיהם של הרב אריה שטרן והרב שמואל אליהו, כלפיהם כיוון את הדברים. דרך ארץ קדמה לתורה, למדנו. לא? אגב, ולא שמענו רבנים 'סרוגים' בהמוניהם קמים ומוחים. (לטעמי, היה ראוי, גם אם אינם מבית מדרשם של הרב ליאור, הרב אריה שטרן והרב שמואל אליהו). והפוליטיקאים ה'סרוגים'? ממשיכים לעשות דילים עם באי כוחו של הרב המלבין (פני 'חבריו' הרבנים ברבים), במקום להיאבק בו ובשלוחיו.
(דברים חזון תשפ"ג)
