הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)
שאלה שאני שומע לא פעם היא: למה בעצם אני חייב לעבוד את ה'? לא בחרתי לבוא לעולם, לא בחרתי בשמי הפרטי – ולא שאלו אותי אם אני רוצה לקבל את התורה ולהיכנס לברית עם הקב"ה! אז אם לא שאלו אותי, למה אני מחויב לעשות את זה?
והתשובה בקצרה היא: נכון, לא שאלו אותך. אז מה? מה גורם לך לחשוב שהרצון וההסכמה שלך הם הדבר הכי חשוב בעולם?
יש איזו מחשבה רווחת היום, כאילו הרצון האישי של כל אחד הוא בעל תוקף מחייב, והמציאות כולה צריכה ליישר איתו קו. צורת החשיבה הזו הופיעה בעקבות המהפכות הדמוקרטיות וקידום רעיונות כמו זכויות אדם. אולם, למרות שרעיונות אלה הם חיוביים במידה רבה בכל הנוגע ליחסים בין בני אדם, אין להם תוקף כאשר הם עומדים מול רצונו של הבורא.
חז"ל אמרו בפרקי אבות: "על כורחך אתה נוצר, ועל כורחך אתה נולד, ועל כורחך אתה חי, ועל כורחך אתה מת, ועל כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון". לא שאלו אותך אם אתה מעוניין ולא ביקשו את הסכמתך. למה? כי עם כל הכבוד, הרצון האישי שלך או שלי או של כל אדם אחר הוא לא הדבר הכי חשוב בעולם, ולא מה שקובע. מה שקובע הוא רצונו של ה', שקובע מה הצורה הטובה ביותר לנהל את העולם. ואם הוא קבע שיהיו בעולם בני אדם, ושהם צריכים לקיים את התורה – אז זה מה שצריך להיות, גם אם הם לא מבינים את זה או שלא מתחשק להם. בדיוק כמו הורים שכופים על ילדים קטנים להתנהג כמו שצריך, בלי לבקש מהם אישור והסכמה לכל דבר.
לכן, חלק מהעבודה שלנו בעולם היא לצאת מהאגו שלנו, להבין שאנחנו לא יודעים באמת מה טוב לנו ולעולם, ולבטל את רצוננו האישי מפני רצון ה' – שהוא לא איזה שליט עריץ שמתעמר בנו להנאתו, חלילה, אלא הטוב האמיתי, שבסופו של דבר גם אנחנו נבין ונזדהה אתו. והאמת היא שיש גם דעות לפיהן כל נשמה יורדת לעולם הזה מרצונה ובוחרת לעצמה במדויק את המסלול שתעבור בו. אבל כך או כך, את חובתנו התורנית והמוסרית עלינו למלא.
(דברים חזון תשפ"ג)
