לאחר מלחמת ששת הימים, בה שוחררה ירושלים, דנו הפוסקים האם יש מקום לשינוי נוסח נחם
תשעה באב יוצא באופן קבוע, סמוך לפרשת דברים. בתלמוד הירושלמי (ברכות ד, ג) מובא בשם רבי חייא מציפורין, שבתשעה באב יש להזכיר בתפילה את המאורע, ולומר נוסח בו מבקשים רחמים על עם ישראל, בית המקדש החרב וירושלים ההרוסה. למרות שהוספה זו לא נזכרה בבבלי, למעשה היא נפסקה ברי"ף וברא"ש במעט שינויי נוסחים.
תפילת "נחם"
נחלקו הראשונים אילו תפילות יש לומר בתפילת נחם:
א. הרא"ש (ד, לד) כתב שמעיקר הדין היה מקום להזכיר תפילת "נחם" בכל התפילות, כפי שבראש חודש מזכירים "יעלה ויבוא" בכל התפילות. עם זאת ולמעשה, כתב שנהוג לומר רק בתפילת המנחה, וכן פסק הרמ"א (תקנז, א). טעם לביאור המנהג הביא הבית יוסף (שם), שכיוון שנאמר בגמרא שרק לעת ערב הציתו אש בבית המקדש, יש לומר תפילה זו דווקא במנחה.
גם את תפילת "עננו" בעקבות הגאונים ורש"י (שבת כד ע"א ד"ה ערבית), מנהג האשכנזים לומר רק במנחה. הסיבה שלא אומרים אותה בשאר התפילות היא, שיש זמן רב עד סיום התענית, ויש חשש שהאדם יאכל ונמצא שאמר שקר כשאמר "עננו" והוא לא מתענה.
ב. רבי יהודה אלברצלוני (מובא בטור תקנז) חלק וסבר שיש להזכיר "נחם" בכל התפילות בתשעה באב, כפי שבדרך כלל יש להזכיר מעין המאורע בכל התפילות, וכן פסק השולחן ערוך (תקנז, א). כך פסק גם הברכי יוסף (שם, א), שהוסיף בשם גדול דורו מהר"י הכהן שכן המנהג בירושלים.
כשם שחלק השולחן ערוך (תקסה) על הרמ"א בדין אמירת נחם, חלק וסבר כרמב"ם (תפילה ב, יד) והרשב"א (שו"ת שם) שיש לומר 'עננו' בכל התפילות, כדברי הגמרא במסכת שבת. הם לא חששו לאמירת דובר שקרים, כיוון שגם אם יאכל, מכל מקום כיוון שהיום נקבע כיום תענית על ידי חכמים, אין בכך שקר. מה עוד, שגם אם יאכל, כיוון שהוא נחשב אנוס אין בכך שקר.
הצעות לשינוי הנוסח
חלק מתפילת נחם, כולל את המילים "ואת העיר האבלה והחרבה והבזויה והשוממה, האבלה מבלי בניה והחרבה ממעונותיה והבזויה מכבודה והשוממה מאין יושב". לאחר מלחמת ששת הימים, בה שוחררה ירושלים, דנו הפוסקים האם יש מקום לשינוי נוסח נחם, שכן ירושלים כבר לא שוממה מעין יושב:
א. הרב עובדיה (יחוה דעת א, מג) סבר שאין לשנות את הנוסח ה'נחם', והביא שני נימוקים. נימוק ראשון, ניתן לפרש שתפילת נחם לא מתייחסת דווקא לאזור ירושלים, אלא לאזור בית המקדש, וכיוון שבאזור זה שועלים מהלכים ואין שליטה רוחנית במקום, המקום נחשב חרב. מה עוד, שגם ירושלים העתיקה מלאה כנסיות ומסגדים, ויש מקום לשיפור המצב הרוחני.
נימוק שני הוסיף, שגם אם נפרש שהכוונה לעיר ירושלים שחרבה מבלי יושב (ויש להעיר שכך שמשמע מפשט הלשון), אין לשנות את נוסח התפילות המקובל בידינו מדורי דורות. שכן, שהתפילות תוקנו על ידי אנשי כנסת הגדולה, שחשבו על כל אות וכל תג, ובכל אות ותג יש סודות נפלאים ונשגבים, דבר המונע אפשרות לשינוי.
קושי משמעותי בנימוק זה, שקשה לומר שכל תיבה ותיבה בתפילת נחם (ובכלל בתפילה) ייסודה בהררי קודש, שכן מעבר לעובדה שלא מסתבר שתפילה זו תיקנו אנשי כנסת גדולה (שחיו שבית המקדש עוד היה בנוי), גם אם הם תיקנו, אפילו בזמנינו אפשר לראות עשרות שינויים בין הנוסחים השונים, ובוודאי שבעבר השינויים היו עוד יותר גדולים.
ב. הרב גורן (דיני תשעה באב עמ' 69) ובשו"ת חמדה גנוזה (סי' כב) סברו שיש להישאר עם הבסיס של תפילת 'נחם' המופיע בירושלמי, אך להשמיט את הקטעים שבזמן הזה לא רלוונטיים. ההכרח בשינוי לדעתם הוא, שכפי שראינו לעיל בדברי רש"י (וכך מופיע במקומות נוספים), יש חשיבות שלא לומר בתפילה דברים הנראים כשקר, והרי ירושלים אינה במצב של "בלי יושב".
ג. הרב חיים דוד הלוי (עשה לך רב א, יד. ב, לו) בגישת ביניים סבר, שמצד אחד אין להשאיר את הנוסח על כנו, כדי לא לומר שקרים. מצד שני, גם לא מומלץ לשנות את הנוסח בצורה דרסטית כמו שעשה הרב גורן. משום כך סבר שיש להשאיר את אותו הנוסח, ורק להוסיף את המילה 'שהייתה', דהיינו 'שהייתה חרבה ואבילה מבלי יושב'.
(דברים חזון תשפ"ג)