יעקב ספוקויניבימי בין המצרים, ובמיוחד בשנה זו, נעים אנחנו בין נבואות החורבן לנבואות הנחמה והגאולה. בהפטרת השבוע שעבר קראנו על צניעותו של ירמיהו, שסבר כי הנבואה גדולה עליו כיוון שעודנו 'נער'. ה' ענה לו – לכך נוצרת. לדעת המפרשים, פירוש המילה 'נער' – נביא שרק עתה החל בנבואתו. לישעיהו לא הייתה התלבטות כזו, כיוון שהיה לפי חז"ל ממשפחה מיוחסת – אחיו של אמציה מלך יהודה. שניהם ניבאו נבואות חורבן ונבואות גאולה.
בהפטרת השבת אנו קוראים: "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה…. אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים" [א, א+ז]. לעומת זאת, בפרק סה התנבא ישעיהו באופטימיות – "וּבָנוּ בָתִּים וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְאָכְלוּ פִּרְיָם".
חלק מנבואות ישעיהו לא התקיים בתקופת שלטונם של המלכים הנ"ל, אלא כ-150 שנה מאוחר יותר. עניין זה גרם לחוקרים מסוימים לטעון כי ישנם, כביכול, שני ישעיהו: אחד, שהתנבא בתקופת מלכי יהודה; ושני, בתקופת שיבת ציון. שד"ל דוחה מסקנה זו ומסביר שמדובר באותו נביא, וכי נבואותיו לעתיד הרחוק יותר נכתבו בספרו ולא נאמרו בציבור. עמוס חכם קיבל עמדה זו והוסיף כי עיקר הנבואה איננה הגדת עתידות, אלא נועדה ללמד את העם ללכת בדרך הטובה.
בשנת 1938, שנה לפני שפולין נכבשה בידי הנאצים, כתב המשורר מרדכי גבירטיג את השיר "העיירה בוערת", ובו חזה במדויק את שעתיד להתרחש.
שְׂרֵפָה, אַחִים, שְׂרֵפָה// עֲיָרָתֵנוּ בּוֹעֲרָה כֻּלָּהּ,// בָּה רוּחוֹת שְׁחֹרוֹת יִסְעָרוּ,// לַהֲבוֹת חֻרְבָּן יִבְעָרוּ,// עִקְּבוֹתֶיהָ לֹא נִשְׁאָרוּ// הִיא עוֹלָה בָּאֵשׁ.// וְאַתֶּם חוֹבְקִים יָדַיִם// בְּלִי הוֹשִׁיט עֶזְרָה,// בְּלִי כַּבּוֹת אֶת אֵשׁ הַלַּהַב// אֵשׁ הָעֲיָרָה.// שְׂרֵפָה, אַחִים, שְׂרֵפָה!// קְרוֹבָה, חַס וְחָלִילָה, הַשָּׁעָה// כִּי הַלְּהָבוֹת יַתְמִידוּ// אֶת כֻּלָּנוּ פֹּה יַשְׁמִידוּ// רַק שְׂרִידֵי קִירוֹת יָעִידוּ// מַה שֶּׁפֹּה הָיָה// וְאַתֶּם חוֹבְקִים יָדַיִם// בְּלִי הוֹשִׁיט עֶזְרָה// בְּלִי כַּבּוֹת אֶת אֵשׁ הַלַּהַב – אֵשׁ הָעֲיָרָה.
העיירה בשיר מייצגת את גורלו של עם שלם. העם היהודי כולו עמד לבדו מול החיה הנאצית. לא עזרה שתדלנות של יהודים בעלי קשרים בעולם, אף מדינה לא עזרה להציל יהודים מן התופת. הבריטים אף הקשיחו את חוקי 'הספר הלבן' שמנעו עליית יהודים לא"י. גם ארה"ב לא הגמישה את חוקי ההגירה למען פליטים יהודים.
גבירטיג גם הלחין את שיריו. הוא כתב את התווים על דפים, ורובם נשמרו. הוא עבד למחייתו כנגר בעיר הולדתו, קראקוב. במלחמת העולם הראשונה היה חייל בצבא האוסטרו-הונגרי. שירות זה לא עזר לו בעת שהנאצים השתלטו על העיר ב-1939 והוא גורש לכפר גבניקי, שם המשיך וכתב שירים. באביב 1942 גורש בחזרה, יחד עם יהודים שחיו בכפרים, לגטו קראקוב. בקיץ החלו הגרמנים לפנות את הגטו להשמדה במתקני המוות באושוויץ, כמה עשרות קילומטרים מקראקוב. בדרך לאחד המשלוחים הללו נרצח גבירטיג. בנות חברו הטוב הופמן קיבלו את שיריו למשמרת. הן ניצלו מהתופת כאשר הזדהו כנוצריות. כך הצליחו להבריח את כתביו של גבירטיג ולהצפינם במחסן פחמים מחוץ לגטו.
שיריו התפרסמו לאחר השואה, וחלקם זכו לעיבודים מחודשים. במיוחד זכה לפרסום השיר 'העיירה בוערת', בעיקר משום שחזה במדויק את מה שיקרה לעם היהודי באירופה. רבים ממפיצי השיר השתתפו בעצמם במרד נגד הנאצים. הם ראו בשיר מסר חשוב ביותר – "אם אין אני לי, מי לי, ואם לא עכשיו אימתי". המסר הזה דרבן אותם להצטרף לפרטיזנים וללוחמי חירות ישראל.
זה מתחבר למסר העולה מדברי רבי עקיבא, שראה יחד עם חבריו שועל יוצא מבין קודשי הקודשים. הם בכו, והוא צחק. כנשאל לפשר הצחוק, אמר – כיוון שהתקיימה נבואת החורבן, משוכנע אני שיתקיימו גם נבואות הגאולה. וכך יהיה, בע"ה, במהרה בקרוב.
Yaakovspok1@gmail.com
