על שופטים ו'משפט צדק'

מן המפורסמות שמערכת המשפט נמנית על אחד מאושיות העולם, כמאמר המשנה במסכת אבות "על שלושה דברים העולם קיים על הדין על האמת ועל השלום". המשפט הוא תוצר של מציאות מורכבת, של קצר בינאישי, ביחסים של הבנת גבולות המותר והאסור. לעולם משפט יהיה בין שני אנשים לעומתיים שהר גבה ביניהם, וכל אחד בטוח שהאמת והצדק באמתחתו, בעוד הצד השני נוהג בחוסר הגינות, בחוסר צדק ומתוך מציאות של שקר.

אל עולם מורכב מנסה מערכת המשפט להיכנס ולהציע לחברה האנושית דרך באמצעותה ניתן יהיה להכריע במחלוקות שהמציאות מזמנת. בהיעדר הסכמות בין הצדדים ההכרעה מסורה למערכת משפט, ומערכת המשפט כדי להכריע צריכה לנהל הליך לבירור משפטי שתכליתו כפול. הראשון בירור העובדות וקביעתן, והשני קביעת הנורמה ויישומה בסכסוך. תכלית זו עליה מושתת מערכת המשפט מקופלת בדברים שאמר אברהם אבינו לפני העונש שסדום ועמורה סופגים, וכך הם דבריו: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט". הרב שמשון רפאל הירש, הרש"ר הירש, בניסיון להגדיר את תכליתה של מערכת משפט משמיע לנו: "משפט הוא סידור של יחסי אישים וחפצים על פי הרעיון האידיאלי של הצדק".

החובה להקים מערכת משפט אינה מיוחדת אך לעם ישראל, והחובה להקים מערכת משפט חלה על כל האנושות, חובה זו מעוגנת בשבע מצוות בני נח.

לנוכח חשיבות מערכת משפטית לחברה האנושית, מקדישה התורה במספר מקומות התייחסות מיוחדת לכינונה של מערכת משפטית. רק בספר דברים אנו מוצאים בשני מופעים שונים התייחסות לכינונה של מערכת משפט, בתחילת ספר דברים והיא נשנית שוב בפרשת 'שופטים' הפותחת בקריאה 'שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך'.

אחד הנושאים המרכזיים בכינונה של מערכת משפט עוסק בהליך המינוי והבחירה של שופטים. מרכזיותו של התחום הוא חשוב מאוד שכן מעמדה של המערכת המשפטית מושתת על אמון הציבור בשופטים האמונים על אחד מהעקרונות הבסיסיים של מערכת משפט והיא השאיפה והחתירה 'לצדק'. לא בכדי סוגיית מינוי השופטים במקרא מופיעה 3 פעמים, הראשון בפרשת יתרו, השני בפרשת דברים והשלישי בפרשת שופטים.

לשפוט בצדק

בפרשת שופטים, אנו קוראים: "שופטים ושוטרים תתן לך…ושפטו את העם משפט צדק", בפשטות מניחה קריאה זו את ההבנה הבסיסית של מערכת משפטית ואשר עניינה לשפוט משפט צדק, מסביר המדרש את הדברים באופן הבא: "בזמן שעסוקין ודנין בצדק, הן עושין צדקה עם הבריות ומצילין אותן מן הפורענויות". ובמקום אחר מוסברת תכליתה של המערכת המשפטית באופן הבא: "ושפטו את העם משפט צדק – ללמדך שצדקה עם שניהם, עם הזכאי שנוטל את שלו, ועם החייב שמוציאין גזלה מתחת ידו". בעל הטורים, דורש את המילה 'ושפטו צדק' ומסביר: "ושפטו. אותיות ופשוט. יהי חביב עליך דין של פשוט לדקדק בו כדין של מאה מנה" במילים אחרות מסביר בעל הטורים 'ושפטו צדק' מתייחס למשפטים הקטנים כלי הערך, זוטי הדברים התיקים שיותר קל לזלזל בהם, על תיקים קלים דורש בעל הטורים שפטו צדק שכן המילה שפטו מקפלת את המילה 'פשוט' ומכאן לחובה החלה על הדיין לעשות צדק גם בתיקים 'הפשוטים' הקטנים.

בגישה הרואה בציווי ככזה המופנה אל אופי ניהול התיקים בבית המשפט, הולך גם ר' עובדיה הספורנו, איטליה המאה ה-16, באומרו: "משפט צדק. תהי קבלת הטענות באופן שיפסקו הדין בצדק שלא יהא רך לזה וקשה לזה". אם נסכם את כלל הגישות הרי שבהתאם לעמדה זו תכלית התפקיד השיפוטי, ועיקר עבודתו ועשייתו של השופט, נעוץ בעשיית משפט צדק.

צדק במינוי הדיינים

לצד פרשנות המתיישבת עם פשוטו של מקרא, מובא במדרש הלכה – 'ספרי' הסבר מעניין, המבקש להעניק פרשנות אחרת לציווי 'ושפטו את העם' ולפי גישת הספרי חידושו של הציווי בכך שהוא מופנה 'למינוי הדיינים'. גישה זו מאמץ גם ר' שלמה יצחקי, רש"י בפירושו לתורה, וכך הם דבריו: "מנה דיינין מומחים וצדיקים לשפוט צדק".

רבינו אשר, הרא"ש, מגדולי פרשני התלמוד ופוסק הלכה, גרמניה המאה ה-13, לומד מהציווי ושפטו אם העם 'משפט צדק' כחובה המוטלת על השופט לשמש כדמות מופת בחברה, דמות שלא ניתן יהא לפקפק עליה, וכך הם דבריו: "ושפטו את העם משפט צדק. שיהא השופט נקי מכל משפט שלא יהא פתחון פה לשום אדם עליו". את הדברים לוקח הרב נפתלי צבי ברלין, הנצי"ב ומרחיבם עוד וקובע: ושפטו את העם משפט צדק – גם זו אזהרה על כנסת ישראל שישגיחו על הדיינים שישפטו בצדק, והקולר תלוי גם בצווארם. ומזה למדנו על ראש עיר שמחוייב להשגיח על בית דין שבעירו והיינו דאיתא במדרש קהלת על הפסוק "ושנאתי את החיים", דר' אושעיא שמע שדייני עירו אינם מתוקנים, אמר "ושנאתי את החיים", והיינו משום שעליו היה מוטל להשגיח על זה, ואשמה בראשו".

כלומר הנצי"ב בחידוש מיוחד, לומד מהציווי "ושפטו את העם משפט צדק' כמקור ממנו מוטלת חובה ציבורית לפקח על הדיינים שישפטו צדק. במילים אחרות כדי להבטיח את קיומה של הלגיטמיות הציבורית על הרשות השופטת יש צורך בביקורת ופיקוח על הרשות השופטת. תכליתו של הפיקוח לשמר את אמון הציבור במערכת השיפוטית.

סינתיזה מעניינת מוצאים אנו בפירושו של הרש"ר הירש: שמשמיענו: "על פי הפירוש הזה הפסוקים שלנו אינם דנים בחובות השופטים אלא בחובות הרשות הציבורית הממנה את השופטים: חובה על ראשי הציבור למנות שופטים שישפטו משפט צדק ולא יטו משפט, ובשעת המינוי יתנו דעתם ליושר האופי, ונוסף על כך רק לידיעה ולהבנה הדרושה לעשיית משפט. שום תכונה אחרת – אישית, חברתית או מדעית – לא תוכל למלא את חסרונה של אותה הבנה וידיעה. פירוש מסתבר במיוחד מן הפסוק שלנו, שהרי מדובר כאן בחובת הכלל הלאומי למנות שופטים בכל הארץ. בהתאם לכך המשפט: "ושפטו את – העם משפט – צדק" הוא תיאור התכלית של המצווה שלפניו: "שפטים ושטרים"… הנציגות הלאומית של הכלל חייבת למנות שופטים ושוטרים בכל הארץ, ועליה למנות שופטים כאלה שישפטו את העם "משפט – צדק". על פי זה יש לפרש גם את האזהרות האמורות כאן בהמשך: "לא – תטה משפט"…גם אזהרות אלה פונות אל הנציגות הלאומית של הכלל והן מטילות עליה את האחריות על כל הטיית משפט, הכרת פנים ולקיחת שוחד הנעשית בארץ, כי הכלל ונציגיו אשמים בכל עיוות הדין אם מינו שופטים בלתי – מוכשרים. אם שופטים בלתי – מוכשרים הטו משפט…,חטאם נזקף לחובת הממנים אותם. ובכן: "לא – תטה משפט"…-על ידי השופטים שנתמנו על ידיך".

לפי פירושו של הרש"ר הירש הרי שהדברים האמורים כאן אינם חזרה על מה שקראנו בתחילת ספר דברים, אלא מדובר בשתי קריאות נפרדות הראשונה בתחילת ספר דברים הופנתה אל השופטים, והשנייה, זו המופיעה בפרשתנו, מופנית אל הרשות הציבורית אל אותם אלו שממנים את השופטים, שבחירת המועמדים לשיפוט תהא על בסיס העקרון לפיו המתמנים לשיפוט ישפטו את העם 'בצדק'. יתרה מזו, לגישתו של הרש"ר הירש באחריות לפגיעה באמון הציבור ברשות השופטת ולירידת קרנה נושאים גם הממנים, 'הרשות הציבורית'.

צא ולמד כי החובה לקיומה של רשות שופטת תקינה מוטלת הן על הרשות השופטת עצמה, ומעצם החובה שלא לחטוא לתפקידה ושלא לגרום במעשיה לחוסר צדק, והן על הממנים האחריות לקיומה של מערכת שיפוט הזוכה לאמון הציבור צריכה להתחיל כבר בעצם הליך המינוי, שכן על הממנים ליתן דעתם לתכלית המינוי 'ושפטו את העם משפט צדק'.

*אלישי בן יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעלים של משרד עורכי דין.