חוקרים עם גבולות – החוקרים הפרטיים הדתיים משתפים את 'שבתון'

עבודתם של החוקרים הפרטיים היא אולי חוקית – אבל מאתגרת את תחומי המוסר. וכמו עיסוקים רבים, ואף יותר, היא מציפה מורכבות כשהחוקר הוא גם אדם דתי. איך מחליטים איזה עבודות לקחת? איפה עוברים הקווים האדומים? מ'יומנם' של החוקרים הפרטיים הדתיים

ליאת שוקרון

כשביקשתי לדבר עם חוקר פרטי (לצורך הכתבה), מיד שאלו אותי בחצי חיוך אם יש איזו בעיה עם הבעל. תחום האישות נתפס כעיסוק העיקרי של החוקרים הפרטיים, שאולי קרנם עלתה מאז שחיים אתגר החל לתור, בסיועם, אחר מתחזים (ושוב- בתחום האישות). אבל, חקירות רבות לא פחות מתרחשות בענייני כלכלה ומסחר, מודיעין עסקי, מחשוב, ביטוח, ועוד. החוקרים הפרטיים עימם דיברתי מצהירים כי לצערנו, אין מגזר שהוא 'נקי'. יש את כל סוגי החקירות בכל המגזרים.

חקירות שכן קיימות רק במגזר אחד – המגזר החרדי, הן חקירות של לפני שידוך, כאשר אחד הצדדים מעוניין לבדוק בטרם החתונה על הצד השני. "בחורה ישראלית חרדית הייתה בטיול בארה"ב, הכירה שם בחור, הם התארסו והמשפחה של החתן רצתה קצת לבדוק עליה", מספר משה הרטמן, חוקר פרטי. "הכלה הגיעה לארץ. עקבנו אחריה ובמקביל גם עשינו חקירת מקורות, במעגל הקרוב לה, עם כל מיני חברות מהעבר. התברר לנו שבעבר היא ביטלה שידוך שבוע לפני חתונה, והיא לא סיפרה את זה לחתן. פה נדלקה נורה אדומה והוחלט להמשיך את המעקבים. אחרי שבוע קיבלנו שוק. ראינו שהבחורה, שהיא כביכול חרדית, מסתובבת עם כל מיני חברות חילוניות והן יצאו למועדונים בת"א. אחרי זה המשפחה החליטה לעשות את המעקב גם בשבת, אותו ביצעו חוקרים לא יהודים שראו שהיא לא שומרת שבת. ביום ראשון היא כבר קיבלה ביטול לחתונה".

משה הרטמן (35), נשוי ואב ל-2, מתגורר כיום באפרת. הוא גדל בבית חרדי ולמד בישיבות ליטאיות. בהמשך הלך לישיבת ההסדר כרם ביבנה, התנדב במד"א ובמשטרה ביחידת בילוש של מג"ב, משם, לאחר התמחות, התגלגל לתחום החקירות. אמנם הוא 'התמקם' במגזר הדתי-לאומי, אבל את הרקע החרדי שלו ואת ההיכרות עם רבדי המגזר הוא מנצל היטב לחקירות הפרטיות שהוא מבצע. "החרדים הם אגוז קשה מאוד. זה מגזר מאוד שונה מהציבור הכללי ומאוד חשדן, לא סתם מתייחסים למגזר החרדי כמו למגזר הערבי בשב"כ – החקירה מבוססת לרוב על מקורות מידע והפעלת סוכנים. יש לי אנשים בכל מגזר מסוים, סוכנים שעוזרים לי ואני מפעיל אותם וככה אני יכול להגיע למידע שאחרים לא יכולים להגיע אליו".

"אצלנו פורים זה כל השנה", אומר הרטמן. "אנחנו, החוקרים הפרטיים מתחפשים שלוש פעמים ביום. כשאני צריך אני נהיה דתי לאומי, מתנחל, שיפוצניק, בחור ישיבה. הרכב שלנו מלא בתחפושות ואנחנו מתחפשים ונכנסים לדמות ממש כמו במשחק".

"בגמרא לא היה דיון על חוקרים פרטיים שיכולים להוציא בעורמה עדות מאדם אבל אני כל הזמן מנסה לחשוב בצורת החשיבה של חז"ל אם היה אז את מקצוע החוקר הפרטי – איזה הנחיות הם היו נותנים"

"מישהי הולכת להירצח בגללי"

ארי קניאל (40), נשוי ואב ל-4, גר בעלי, היה בעברו ראש בילוש במשטרה ביפו, דרום ת"א, ונשאב למקצוע החקירות הפרטיות. "תמיד סיקרן אותי עולם הבלשות והמודיעין. אתה חושב שזה כמו בספרי מתח ובסדרות בטלוויזיה, אבל כשאתה נכנס לזה, אתה מבין כמה הסרטים והסדרות הם חסרי משמעות לעומת המציאות. המציאות באמת עולה על כל דמיון. ממש חוויתי את זה על בשרי. אתה מביא ללקוחות פתרון ברמת מודיעין כשהם מיואשים וחושבים שאין סיכוי לפתור את הבעיה שלהם. אתה חושף מידע שלא זמין ללקוח בדרכים הרגילות, או על ידי חקירות דיגיטליות אלקטרוניות למיניהן; האזנות סתר, מחשבים, וכו', או באמצעות שימוש בכוח האדם עצמו ככלי לאיסוף מידע – חקירה בכיסוי. אנחנו יוצרים דמות פיקטיבית, משחקים איזה שהוא משחק – מתחברים לאובייקט, מוצאים את נקודת התורפה שלו שבה אפשר להלביש לו חבר או חברה, תלוי באופי של האובייקט והתיק ובעצם נהיים חברים שלו ומוציאים ממנו את המידע בצורה פרונטלית מבלי שהוא יידע שהוא בקשר עם חוקר. צריך יכולות משחק ואלתור והמון המון ביטחון עצמי. אין מקום לטעות אפילו של ננו-מילימטר".

אין סכנה במקצוע הזה? למשל גורמים עברייניים או מישהו אגרסיבי שקולט שאתה עוקב אחריו?

"אם מישהו קולט שאתה עוקב אחריו זה אומר שלא ביצעת את העבודה שלך נכון. אני ביצעתי מעקב אחרי הבנות שלי, לראות איך הגדולה לוקחת את הקטנה מהגן, אם הן חוצות במעבר חציה כמו שצריך, וכו', ואחרי זה הראיתי להן את הסרטון. אם אני יודע לעקוב אחרי הבנות שלי שמזהות אותי בתוך מיליון איש – אז ככה גם במקרים אחרים. האובייקט לא רואה אותך. הוא לא יודע שאתה אחריו, ואלה היכולות שלנו. זה לא סתם תחביב. זה ממש מקצוע לעקוב אחרי בן אדם בלי שהוא יודע שאתה אחריו. אבל, סכנות במקצוע תמיד יש. זה לא מקצוע משרדי עם חליפה ועניבה, אבל אם יודעים לעבוד נכון הסכנות קטנות".

יש לפעמים לקוחות שהם 'האנשים הרעים' בסיפור?

"אני לא נותן את שירותיי לאנשים כאלה. אפשר מאוד מהר להבין מי הם. לדוגמא, פנה אלי ערבי מרמלה שרצה שאעקוב אחרי בת הזוג שלו ואראה מה היא עושה בלילות. היה לי ברור שהוא חושד בה שהיא בוגדת בו ולא הסכמתי לקחת את התיק למרות שהוא הציע שכר גבוה, כי הבנתי שמישהי הולכת להירצח בגלל העבודה שלי".

אנשים מסביב יודעים במה אתה עוסק?

"כן. יש חוקרים פרטיים, בעיקר מהמגזר, שמעדיפים שלא יידעו את זה עליהם, יש הרי דימוי מאוד שלילי למקצוע הזה, של עולם אפל. ישר חושבים על עולם של בוגדים-בוגדות. הם לא מבינים שהמקצוע הזה מגוון מאוד ונוגע כמעט בכל תחומי החיים – בעסקים, בהגנה על ילדים, בהגנה על מבוגרים, בעולם המצלמות הפרטיות, ועוד. הנתח המרכזי של הפניות הוא בעיקר בנושא העסקי, הכלכלי, אנשים שחייבים כספים לאחרים ומחביאים כספים, וגם, לצערנו, דיני האישות תופסים נתח נכבד. אבל לא חסר, מה שנקרא 'צורכי עמך ישראל מרובים', לכל אחד יש את הבעיות שלו".

קניאל מתאר שנושאי החקירות מתפזרים באופן שווה בין המגזרים. "ואני אומר את זה לצערי הרב – גם במגזר הדתי יש את הבעיות האלה, וגם בתוך היישובים, למרות שבמגזר הדתי הבעיות בסוף נסגרות בשקט, בגירושין לא רועשים, גם אם צד אחד נתפס בחוסר נאמנותו. ואגב, בשונה ממשרדים אחרים, אולי בגלל שאני דתי, אני משתדל מאוד לעזור לבני הזוג להגיע לתוצאה טובה. השאיפה שלי באיזה שהוא מקום, כל עוד אפשר, להשכין שלום בית".

"פנה אלי ערבי מרמלה שרצה שאעקוב אחרי בת הזוג שלו ואראה מה היא עושה בלילות. היה לי ברור שהוא חושד בה שהיא בוגדת בו ולא הסכמתי לקחת את התיק, כי הבנתי שמישהי הולכת להירצח בגלל העבודה שלי"

חוקר פרטי-דתי – הילכו שניים יחדיו?

אם נחזור לדימוי של החוקר הפרטי (והס מלהזכיר את הגשש הבלש חנן גולדבלט), אין ספק שהעבודה כוללת מעשים בתחום האפור של המוסר, גם אם חוקית הם מותרים אם יש לך רישיון ממשרד המשפטים. הדת מעמידה התחבטויות רבות בפני החוקרים הפרטיים הדתיים. "אם יש דברים שנוגדים את ההלכה מצד החקירות, הלקוחות יודעים שאנחנו לא מבצעים אותם", אומר הרטמן. "אנחנו משתמשים בשקרים בתחום האפור. למשל, אם אני אומר למישהו שהעבודה שלי היא מוכר ספרים – אז כן, בעבר באמת עבדתי עם מישהו שמוכר ספרים שיודע שאני משתמש בשם שלו. אם יש אנשים שרוצים לביים דברים – זה לפני עיוור לא תיתן מכשול, ואנחנו לא מבצעים עבודה כזאת. בלי קשר אם זה חוקי או לא, אנחנו קודם כל מתייחסים להלכה. תמיד יש את הקו האדום – למועדון אני לא נכנס, לריקודים מעורבים. אני לא אלך לרקוד במועדון ליד אובייקט בשביל לעקוב אחריו. אני אשאר בחוץ".

יש התייחסות רבנית בציבור החרדי לעבודה הזו?

"כן. במגזר החרדי בדרך כלל האנשים שיש להם בעיות אישיות פונים אל הרב שלהם, שלרוב הוא גם מעורב בחקירה. משרדי חקירות חילוניים שפונים אלי לייעוץ יודעים שיש לי את הרב שלי שפוסק לי אם מותר או אסור לעבוד, והוא כמו עובד מהמשרד שמקבל את כל המידע – בלי שמות, כי יש פה עניין של לשון הרע, לפני עיוור לא תיתן מכשול, וכו'. במקרים שאנשים מבקשים – 'תמצא לי עליו לכלוך או לשון הרע', לרוב הרב פוסק שאני לא אעבוד", משיב משה ומוסיף: "כשמדובר בפיקוח נפש, כמו עבודה שקיבלתי לעקוב אחרי מישהי שהייתה בחשש להתאבדות – עבדתי גם בשבת. הרב נתן לי היתר מלא, הוא אמר לי – 'מבחינתך זה כמו יום חול, אתה עושה הכל בשביל להציל אותה'. הצלחנו לאתר אותה עם המשטרה ממש כמה דקות לפני שהיא התאבדה".

"הרב שלי פוסק לי בכל מקרה שמגיע אם מותר או אסור לי עבוד, והוא כמו עובד מהמשרד שמקבל את כל המידע, כי בעבודה הזאת עניין של לשון הרע, לפני עיוור לא תיתן מכשול וכו'"

שליח לטובת עדות

גם על עבודתו של קניאל, הדת משפיעה. "זה מתחיל מהדברים הקטנים בשטח, שרוב המעקבים מתחילים ב-6 בבוקר, ובחורף אי אפשר להתפלל לפני כן. אני גם מבהיר ללקוחות שאין עבודה בסופי שבוע. היה ויש תיק שמעורב בו דיני נפשות אני יודע לפנות לרב לקבל היתר ולהביא חוקרים שהם לא יהודים שיבצעו את העבודה, כאשר אני לא נהנה מהרווח של זה, וזה מקרים חריגים. מבחינת אופי העבודה – בצד הדתי הרי בדיונים בגמרא על הלכות עדות – אם יש לך עדות על מישהו אחר אתה חייב להעיד ולסייע לו. בגמרא לא היה דיון על חוקרים פרטיים שיכולים להוציא בעורמה עדות מאדם אבל אני כל הזמן מנסה לחשוב בצורת החשיבה של חז"ל אם היה אז את מקצוע החוקר הפרטי – איזה הנחיות הם היו נותנים".

גם ארי מתייעץ עם רבנים על עבודתו: "אני כל הזמן מתייעץ עם רבנים לראות איך לעשות את העבודה הזאת נאמנה ואיפה יש מקום ליצור דמות אחרת – הרי כשאני עושה חקירה בכיסוי אני בעצם משקר לאובייקט, אני מציג את עצמי כמישהו שהוא לא אני, אבל אני לא מדיח את האדם שמולי לבצע דבר עבירה, אלא רק יוצר סיטואציה שבה הוא יספר לי את מה שקרה או יציע לי לבצע עבירה ואז אני אוסף את העדות לטובת הלקוח שצריך אותה, הבן אדם הנפגע. זו המשמעות של להיות חוקר שהוא גם דתי, להבין את הניואנסים הקטנים ולדעת שאתה בעצם שליח לטובת עדות".