ד"ר גבריאל חזות (ממייסדי 'מידה טובה' לחקר ההיגיון היהודי, מרצה באונ' חיפה, ומקים תנועת 'ואהבת'- עושים טוב בישראל)הניסיון לחלק בין סוגי 'אשמים' כאשר העניין נוגע לשנאת ישראל, הוא ניסיון נואל. השנאה המפעפעת בלב שונאי ישראל היא אותה שנאה ובאותה עוצמה. ההבדל הוא בין אוחזי המשרה הרשמית להרג יהודים לבין אלו שאינם מקבלים משכורת לשם כך, זה כל ההבדל. האירועים של המלחמה שבה אנו שרויים והגילויים של נשק ואמצעי חבלה בכל בית בעזה וכנראה גם בדרום לבנון, מוסיפים ממד מעשי וראייתי למה שאנו יודעים מקדמת דנא.
השנאה לעבדים העברים על ידי מלכות מצרים נראית בתחילתה מינורית, רציונלית ואף הכרחית מנקודת מבטם של המצרים. תחילה פונה פרעה אל המיילדות העבריות דווקא, והוא גוזר עליהן להמית רק את הזכרים. ובכן, זו אינה שנאה של המוני מצרים ואף לא של צבא מצרים, אלא מילוי הוראה מלכותית על ידי העברים עצמם. לא ראינו ארגונים מצריים שהתקוממו נגד הגזרה השטנית. ייתכן שהתקשורת המצרית היללה את חוכמתו האדירה של פרעה, שלא לכלך את ידיו ואת ידי עמו בהשמדה המונית של עבדים בלתי מוגנים על לא עוול בכפם. העברים מחוללים את השואה לעצמם, כך יסכם הפרשן המצרי את האירוע.
לאחר הכישלון המהדהד בשלב א של ההשמדה, מבצע פרעה שני שינויים בגזרתו החדשה: הפנייה מעתה הינה אל כל עמו ולא למיילדות העבריות. אין צורך להמית את הזכרים בזמן לידתם אלא סתם להשליכם היאורה, מין מוות 'קליל' כזה שאינו מחייב כלי נשק מיוחדים ופקודות מסודרות. באמצעות שני שינויים אלו קיווה פרעה לעצור את היווצרות הלאום היהודי.
מה פשר השינוי? מדוע סבור היה אותו רשע כי גזרתו החדשה תצלח הפעם? בשינויים אלו הוא מספק הצדקה מלכותית שלטונית למאבק עממי בלתי מתפשר ואכזרי של לאום בלאום. המאבק משנה פניו והופך להיות טרור של יחידים בחסות הממשל. בפרפראזה: כל אחד מן העם המצרי חייב לתרום את חלקו למאבק האכזרי של המלכות המצרית בלאום הישראלי ההולך ומתהווה לנגד עיניהם המשתאות. לא רק שאף מצרי לא יועמד לדין אם ישליך תינוק יהודי לנילוס, אלא הוא יקבל 'מענק השלכה'. טרור עממי בחסות השלטון. טרור שנועד לא רק לעצור את הילודה, אלא בעיקר להחליש את כוח העמידה של עם ישראל בצדקת דרכו.
מי שמכשיר את הלבבות לזרוק תינוקות ליאור בשל סיבה פוליטית, סופו שיגזור אותה גזירה גם על בני עמו
בשלב הזה נותן פרעה חופש קונסטיטוציוני לשנאה המצרית החבויה בלב כל מצרי. השכן המצרי המשליך את תינוק שכנו העברי אל היאור, אינו מרגיש רגשי אשם, אדרבא הוא שותף פעיל למדיניות של מלכו. הוא 'בלתי מעורב', בסך הכל הוא אוהב יהודים ורק מלכו מצווה עליו להורגם. מזכיר לכם משהו?
חומות האיבה נפרצו. ההידרדרות לשלבים הבאים אינה ניתנת לעצירה. התיאור הפסטורלי של השתקעות שבטי ישראל בארץ גושן שבסוף פרשת ויחי, מתחלף אט-אט בתיאור צעדים מקרבי שואה. מיסים, עבודת פרך, אובדן זהות אישית ולאומית, צמצום ילודה, הריגת תינוקות בעת לידתם, השלכת תינוקות יהודים ליאור בגזרת מלכות רשעה. העם התרבותי בעולם מאבד צלם אנוש. מעשה הזוועה הופך להיות נורמה מחייבת של האזרח הפשוט, ולרצח העם יש כמובן הצדקה לאומית אידיאולוגית.
אבל, מי שמכשיר את מערכי הנפש של האזרח לזרוק תינוקות ליאור בשל סיבה פוליטית או גזרת מלכות, סופו שיגזור את אותה הגזירה גם על בני עמו, שהרי המטרה מקדשת את האמצעים. מחשבה שטנית זו חוזרת כמו בומרנג אל העם המצרי: "ויצו פרעה לכל עמו, א"ר יוסי ב"ר חנינא אף על עמו גזר, ולמה עשה כן שהיו אסטרולוגין אומרים לו גואל ישראל נתעברה ממנו אמו ואין אנו יודעין אם ישראל הוא או מצרים הוא…" (שמות רבה (וילנא) שמות, א).
מזכיר לכם משהו?
