היום הוא היום!

מה אנחנו עושים עם הזמן שלנו?

איננו יודעים מהו הזמן העומד לרשותנו בעולם. ועם זאת, ככלל, רובנו בוחרים לנהוג בו באופן בלתי שקול ובמידה של בזבזנות. במקום לתעל אותו לצורכי התפתחות אישית ומימוש ערכי יסוד שבהם אנו מאמינים, אנו עוסקים לא מעט בפעילויות יומיומיות שאיננו טובים בהן, נהנים מהן או מחוברים למשמעותן, נחשפים יותר מדי לתכנים רדודים או מעוררי חרדה, דוחים הזדמנויות – למחר או לשבוע הבא, ובעיקר טובעים תחת ים של מטלות…

תקופת המלחמה מהווה אתגר נוסף בתחום תכנון וניהול הזמן, כאשר היושבים בעורף דרוכים לכל מידע (מצויים לאורך היום והלילה בעוררות רגשית וחושית ומתפקדים ברמת קשב משתנה) ונכונים לשנות את התנהלותם, כאשר בן הזוג/הבן/הבת מקבלים כמה שעות התרעננות בבית, או חלילה מוזעקים לנוכח בשורה. קשיי ניהול הזמן פוגשים כמובן גם את מי שנקרא להתגייס או נאלץ לגלות מביתו, מסביבתו וממקור תעסוקתו.

זה כ-15 שנה שאני משתדלת לקום סביב חמש וחצי בבוקר. אני מבקשת להחזיר לידיי את השליטה בזמן העומד לרשותי. הרגל זה שיפר את איכות חיי ומסייע לי לכוון ולהוביל את היום בהתאמה לערכיי, ופחות "להגיב" ליום או חלילה "לסחוב" אותו או לעצבו בהתאם לפניותיהם של אחרים.

"מועדון ה-5 בבוקר" הינו רב-מכר שכתב רובין שארמה (מנטור עולמי להתפתחות אישית), המתאר שגרת בוקר ייחודית של אנשים שהצליחו להגיע להישגים יוצאי דופן: קימה לפני עלות השחר וניצול פרק הזמן הספציפי להעצמה אישית. טענתו המרכזית של רובין היא שעלינו להקדיש בתחילתו של כל יום 20 דקות לכל אחת מהפעילויות הבאות: פעילות גופנית – תנועה נמרצת שתגרום לנו להזיע; הרהור – כתיבה ביומן, מדיטציה, תכנון; צמיחה – סקירת המטרות שלנו, קריאה, למידה. הוא מכנה תבנית זו: נוסחת ה-20/20/20. אני מוצאת בגישה זו הדרכה טובה לניהול הזמן ומיקודו ב"חשוב" ובערכי ופחות ב"דחוף".

ימי המלחמה יכולים לשמש עבורנו תירוץ לרפיון תפקודי ונפשי. מנגד, ניתן לזהות בהם דווקא מדחף ל"כיול" מחודש ורענן של סדרי העדיפויות שלנו וקריאה לניצול מיטבי של החיים. האתמול חלף עבר והיום הוא היום, להודות על השפע הנתון בידינו ולפעול, להבין ולממש בעשייה את נוכחותנו הייחודית כאן ועכשיו.

היום הוא היום!

לתגובות: naomieini1@gmail.com