הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)המלחמה עדיין בעיצומה, וייקח עוד זמן רב עד שתסתיים. אולם, יש יחידות שהשתחררו לתקופה מסוימת, בתום תקופה ארוכה של לחימה ושהייה באזור לחימה מסוכנת נגד אויב אכזר ומאתגר. לחימתם תייצר מציאות ביטחונית משופרת שתמנע פגיעות דומות בעתיד ותרתיע אויבים מסביב, קרובים ורחוקים. היא תתרום גם ליצירת התנאים הנחוצים להשבת החטופים לבתיהם.
לוחמי צה"ל התגייסו במסירות נפש למען מטרה עליונה, שאין צודקת ממנה. הם ידעו שהיא עלולה לגבות מחיר של פגיעה בגוף ובנפש. לשם כך, גייסו תעצומות נפש מיוחדות מעומק הנפש, שלרוב הן לא באות לידי ביטוי בחיי השגרה.
מבחינה נפשית המעבר ממצב שגרה למצב של לחימה אינו קל. אולם, גם החזרה ממצב לחימה לשגרת היום-יום, הפשוטה וה'אפורה', אינה קלה. מי שטעם את טעמה של 'טבילת האש', תרתי משמע, ושל ריגושיה העוצמתיים, עלול להתקשות לחזור לחיי השגרה הבנאלית היום-יומית. לנפילת המתח, לסדר יום רגיל, ללא דרמות. לחיי זוגיות ומשפחה רגועים ולשגרת עבודה רגילה.
כוח החיים הם כנהר שוטף שסופח אל זרמו את כל מה שבסביבתו. לאחר תקופת הסתגלות מתחשבת וסבלנית, הרוב 'ייסחף' בשטף החיים לחיי השגרה הברוכה.
דווקא הקושי שבמעבר לשגרה עשוי לרומם את המבט על המציאות ועל חיי השגרה של העם והפרט
אולם, עלולה להיות בכך החמצה. דווקא הקושי שבמעבר לשגרה עשוי לרומם את המבט על המציאות ועל חיי השגרה של העם והפרט, לצבוע אותם מצבעי האפור לצבעים חיים ועזים. ההתגייסות ללחימה וההסתכנות נועדה לאפשר את השגרה הברוכה של העם, של חיים טבעיים ונורמליים. מכך ניתן ללמוד על גדולת הערך של החיים והשגרה של עם, שיש הצדקה אפילו להילחם ולהסתכן עבורה!
תובנה זו מאפשרת להפנות את העוצמות שהתעוררו במלחמה כדי לרומם את הערך שיש בחיי השגרה ולהעצים אותה. זו, בין היתר המשמעות של 'ברכת הגומל'. ההודאה לקב"ה שזכינו לעבור את המלחמה לשלום, להמשיך את חיי היצירה ולנוע קדימה.
עם ישראל ניצב בפני מצב דומה בקריעת ים סוף. בעומדו על שפת הים לכוד בין הים שמלפניו, בין הצוקים שמימינו ומשמאלו והמצרים שרודפים אותו מאחוריו. כפסע לפני אסון של כלייה מוחלטת: "וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ד'" (שמות יד י). ההצלה האלוקית באה מכיוון ניסי בלתי צפוי ופתאומי. הים נקרע, עם ישראל עובר בו לחירותו, והמצרים הרודפים טובעים בו. ההודאה הספונטנית על נס ההצלה האלוקית ועל ההתגלות המופלאה הפכה ל'שירת העם', 'שירת הים', שירת ההצלה וההודיה לקב"ה, שירת האמונה "ויאמינו בד' ובמשה עבדו". שירת גדלות הרוח שנבעה ממעמד ההצלה: "בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם וְאוֹמְרִים שִׁירָה, הִתְגַּלָּה הקב"ה עֲלֵיהֶם, וְכָל מַרְכְּבוֹתָיו וְחֵילוֹתָיו, וכו', וְכָל אֶחָד וְאֶחָד יָדַע וּהִתְבּוֹנֵן מַה שֶּׁלֹּא יָדְעוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ שְׁאָר נְבִיאֵי הָעוֹלָם. שֶׁאִם תֹּאמַר שֶׁלֹּא יָדְעוּ וְלֹא הִדְבִּיקוּ הִשִּׂיגוּ חָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה – מִן הַשִּׁירָה הַזּוֹ תִּרְאֶה שֶׁכֻּלָּם הִסְתַּכְּלוּ בַּחָכְמָה וְיָדְעוּ דְבָרִים וְאָמְרוּ. שֶׁאִם לֹא כָּךְ, אֵיךְ אָמְרוּ כֻלָּם מִלִּים אֲחִידוֹת שֶׁלֹּא סָטוּ אֵלֶּה מֵאֵלֶּה, וּמַה שֶּׁאָמַר זֶה – אָמַר זֶה, וְלֹא הִקְדִּים מִלָּה זוֹ לְמִלָּה זוֹ, אֶלָּא כֻּלָּם בְּמִשְׁקָל אֶחָד, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ בְּפִי כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְכָל הַדְּבָרִים נֶאֶמְרוּ כְּאִלּוּ יָצְאוּ מִפֶּה אֶחָד? אֶלָּא וַדַּאי כֻּלָּם בַּחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה הִסְתַּכְּלוּ, וְיָדְעוּ דְבָרִים עֶלְיוֹנִים, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ בְּפִי כָּל אֶחָד וְאֶחָד" (זוהר ח"ב ס' א' מתורגם).
אחרי התרוממות הרוח בא הקושי של השגרה, של ההתמודדות המידתית עם ביזת הים (רש"י שמות טו כב) ומשבר מי מרה (שמות טו כב-כו).
ההצלה מבליטה את ערך החיים של האומה. מכאן יוצא עם ישראל למסע הדורות. בכל יום הוא מזכיר לעצמו את המעמד של קריעת הים והשירה ואת משמעות חייו לדורות.
