הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)התורה מתארת בפירוט יוצא דופן את תהליך בחירת הכלה המיועדת ליצחק. לבחירה זו השלכות מרחיקות לכת, משום שהכלה אמורה להיות מהאמהות של עם ישראל.
אברהם מטיל על אליעזר את ה'שליחות'. מדובר במשימה מאתגרת עם מרכיבי אי וודאות שעלולים היו להכשילה. על אליעזר למצוא כלה ליצחק בארץ רחוקה, בחברה לא מוכרת. הכלה צריכה להיות מארץ מולדתו וממשפחתו המורחבת של אברהם. להיות מתאימה באופיה ובמידותיה ליצחק, ולהסכים ללכת אחריו לארץ כנען כדי להינשא לו.
התיאור בתורה מחולק לארבעה חלקים: א. מנוי השליחות – של אליעזר ע"י אברהם. ב. התכנית והתפילה – של אליעזר לאיתור הכלה המתאימה בבאר. ג. התממשות התכנית ואיתור רבקה. ד. ההשלמה של התהליך – במפגש עם משפחתה של רבקה וקבלת רשותם לנישואים.
בכל ארבעת החלקים חוזרת התורה, באופן חריג, על כמה מרכיבים, עם כמה שינויים. זוהי תופעה יוצאת דופן בפרשיות התורה. חכמים קדמונים כבר התייחסו לכך. (בר"ר פ' ס'): " אמר ר' אחא: יפה שיחת עבדי בתי אבות מתורתן שלבנים, פרשת אליעזר שנים ושלשה דפין הוא אומרה ושונה, והשרץ, מגופי תורה, ואין דמו מטמא כבשרו, אלא מרבוי המקרא".
מרן הרב קוק זצ"ל ("תעודת ישראל ולאומיותו") מבאר, שהתורה רואה חשיבות בהזכרה מפורטת של "שיחת עבדי אבות", לא פחות מהמצוות וההלכות. התורה מחשיבה את עם ישראל ואת כל מה שקשור לתהליך הקמתו ובנינו. המהלכים והתנהלות של האבות הם חלק מבניין העם. מכאן חשיבות הזכרתם בפירוט.
החלק המכריע בכל המהלך הוא התממשות התכנית והתפילה של אליעזר לאיתור הכלה. אליעזר מבקש, שהקב"ה יסייע לו במילוי שליחותו, ויתן סימן מי מבין בנות העיר, היא הכלה המיועדת. הבחינה תיעשה ע"י בקשת: "הטי נא כדך ואשתה", שאמורה לקבל מענה: "ואמרה שתה וגם גמליך אשקה!" בכך מבקש אליעזר להתמודד עם המציאות העלומה, ועם ה"לא נודע" שבהם תלויה שליחותו.
ה"סימן" שמבקש אליעזר הובא בגמרא, כדוגמה ל"ניחוש" שאסור מן התורה (חולין צה ב) :"כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש!". משום שיש בו הסתמכות על דבר אחד – הידוע, כדי להכריע בדבר אחר, ה"לא נודע". הראשונים, הרמב"ם והראב"ד חלקו בו להלכה.
הגמרא גם מביאה את ה"סימן" שביקש אליעזר כדוגמה של בקשה כלפי שמים שאינה כהוגן! למרות שהיא נענתה כהוגן (תענית ד א): "שלשה שאלו שלא כהוגן, לשנים השיבוהו כהוגן, וכו'. אליעזר עבד אברהם – דכתיב (בראשית כ"ד): "והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך וגו"', יכול אפילו חיגרת אפילו סומא – השיבו כהוגן, ונזדמנה לו רבקה".
הבקשה לא היתה "כהוגן", משום שלכאורה אין קשר בין החלק הגלוי, בין הנכונות להשקות אותו ואת גמליו, לבין החלק הסמוי, שהנערה מתאימה וראויה. שמא היא בעלת מומים שגורמים לאי התאמה כמו חיגרת וסומא. ואעפ"י כן הקב"ה ענה לו כהוגן ונמצא שהיא אכן מתאימה מכל הבחינות.
פרשתנו היא בבחינת "שיחת עבדי אבות", "סימן לבנים". היא עוסקת בתכנית במעגל הפרטי, למילוי משימה מורכבת שיש בה מרכיבים של אי – וודאות. מעקרונותיה ניתן ללמוד גם על תכניות אסטרטגיות בהיקפים גדולים (צבאיות, מדיניות, כלכליות וכו') שיש בהם התמודדות עם מרכיבי אי וודאות.
האדם הוא יצור תבוני שפועל ועושה באמצעות תבונתו. האדם צריך לתכנן את צעדיו בתבונה בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה". המתכנן האנושי זקוק ל"מידע" (מודיעין שטח) כמה שיותר מדוייק. מרכיבי אי וודאות או ספק מגדילים את אחוזי הסיכון, ואת הסבירות לכישלון התכנית. המין האנושי חסר אונים בהתמודדות עם ה"לא נודע". עליו למצות את הכלים התבוניים ולא להיזקק לאמצעים לא תבוניים ולא לגיטימיים כמו "ניחוש" כדי להתגבר עליו.
(חיי שרה תשע"ה)
